לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


המשימה שאני מנסה להשיג היא, באמצעות כח המילה הכתובה, לגרום לך לשמוע, לגרום לך להרגיש - ולפני הכל לגרום לך לראות. זה - ולא יותר, וזה הכל.

Avatarכינוי:  מכה אפורה

בת: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: `` -. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הוא רוצה למות מקנאה בגללי?


אז הנה עבר לו עוד שבוע שת'אמת היה די עמוס..

זה התחיל במוצ"ש עם המסיבת גיוס של חברה שלי, שהתחילה די רע-

הנסיךשלי הגיע,דיבר איתי 20 שניות בידיוק ופשוט הלך משם- לחברים שלו..

וכן,אני יודעת שחברים שלו הכי חשובים לו בעולם

ואני יודעת שאין לי שום מצב להתחרות נגדם בתשומת לב שלו ואני גם לא אנסה לעולם

כי הם בערך החיים שלו, ואני מכבדת ומבינה את זה.

וכן, לא היה לו מה לעשות במסיבה הזו,והוא סתם היה מבזבז את הזמןשלו.

אז כביכול טוב שהוא הלך אליהם,

מצד שני זה גרם לי להרבה מחשבות מיותרות באותו ערב..

אבל אל דאגה, רק עד הרגע שבו שתיתי קצת ושכחתי מכל הסיפור.

 

במהלך השבוע היה כרגיל,

צבא-לישון-צבא-לישון-שופינג-צבא

 

ביום שלישי,הנסיךשלי יצא לאפטר, אז הייתי איתו קצת.

היה לי הכי כיף שאפשר. דיברנו,ראינו אחד השני,צחקנו.

עד שהוא כבר היה צריך לחזור לצבא וגם אני.

 

והנה,נראה היה שהשבוע כמעט נגמר לו..ומה כבר יכול להשתבש,

חיכיתי למוצ"ש כרגיל

וביום חמישי, היה לי את היום הכי גרוע בחודש האחרון-בצבא,

צעקו עליי, אני צעקתי על אחרים, עשיתי דברים לא אחראיים, נלחצתי מלא, טעיתי, נלחצתי שוב

ובכלליות.. פשוט חיכיתי שהיום הארור הזה יגמר כבר.

כ"כ רציתי לדבר עם הנסיך במהלך היום,לספר לו,לפרוק אצלו..אבל זה היה בלתיאפשרי,כרגיל.

אז כדי להרגע וכדי לא להשתגע עם עצמי, קבעתי עם חברה לאכול..

ישבנו,אכלנו ובעיקר סיפרתי לה על מה שעבר עליי

והנה, הוא הגיע. הוא אמר שהוא יצא לחמשוש בהפתעה אז הוא בא.

אין לכם מושג איך שמחתי לראות אותו באותו רגע.

הוא הגיע ברגע שהיה הכי מתאים, שכ"כ הייתי צריכה אותו, שזה מדהים.

אז זהו. יצאנו,סיפרתי לו הכל..הוא ניסה לעזור לי, בעיקר הקשיב.

והרגשתי יותר טוב.

 

הדבר היחיד שהרס הכל היה הסוף-

הטעות שלי היתה שנזכרתי בזה רק כשבאתי לחזור הביתה

הטעות שלי היתה שזה היה מאוחר מידי ושנינו לא היינו מאופסים בכלל

אבל בסה"כ רציתי לשתף אותו בזה שמשהו מציק לי בזמן האחרון..בנו..

הוא הסתכל, לא הבין, הנהן פה ושם ואמר לי בסדר.

הבנתי שיכול להיות שזה היה מיותר..וגם אם לא,זה לא היה הזמן..

אז פשוט הלכתי.

 

עד עכשיו מציקה לי העובדה שהוא לא ניסה לעשות כלום כדי להרגיע אותי.

הוא לא ניסה לומר כלום כדי לגרום לזה לעבור, הוא בכלל לא ניסה להבין מה מציק לי.

הוא פשוט הנהן.

באותו ערב, לקחתי את זה ממש קשה. הרגשתי שלא אכפת לו ממני-הרגשתי מוזר.

עכשיו אני מנסה להבין שכנראה העובדה שהוא היה נורא עייף ולא מאופס היתה הסיבה העיקרית.

 

אני רוצה לדבר איתו על זה. אני רוצה לדבר איתו בכלליות..

דברים מציקים לי- והוא צריך לדעת מזה..

כי אם לא הוא-אז מי כן?

 

במוצש הזה-עכשיו..

אני כנראה כבר לא יוכל, הוא עם חברים.

אז שבוע הבא.

 

אני אחזיק מעמד,לא?

 

15.3 עריכה:

בסוף ראיתי אותו אתמול:)

דיברתי איתו,סיפרתי לו.. וזהו, הכל מקסים שוב. ב"ה.

חוץ מהעובדה שיש איזה מישהי שמציקה לי בעין כשהם מדברים..

משהו במבטים שלהם- מפחיד אותי.

אבל כמו שאני מכירה את עצמי,זאת רק אני. וגם זה יצטרך לעבור לי.)

 

 

"את נותנת לי חום

גם בלילה וגם ביום

עד שאת שורפת

אבל זה לא ייתכן

תלמדי קצת לעצבן

כמה עוד אפשר

 

לא יכול להתרגל

לקבל ולקבל

ונכון שאת אוהבת

אז למה בלי לשאול

את נותנת לי הכל

תני לי לקחת לבד

 

תני לי לרוץ כמו עיוור אחריך

תני לי למות מקנאה בגללך

אני רוצה לחצות כמה גשרים

לאהבה שבליבך "

(למות מקנאה- אייל גולן)

 

-מכה אפורה-

 

נכתב על ידי מכה אפורה , 14/3/2009 19:35   בקטגוריות הוא, מערכת יחסים, אהבה, צה"ל -אחרי, לחץ  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמיד רוצה הכל בבת אחת


וואו,שנים..

אז ככה, מה היה לנו עד עכשיו?

אחותי יצאה מבית החולים בשעה טובה,

כרגע היא נמצאת במצב טוב

אמא מפנקת אותה בצורה פשוט היסטרית

וזה כבר מתחיל להיות מגעיל..

אבל העיקר שהיא יצאה מכלל סכנה.

במקרים מסויימים אמא נותנת לי להרגיש

כאילו אני צריכה להיות על סף מוות

כדי שמישהו ישים עליי

אבל אני מנסה לא להתייחס, אז שיהיה.

 

בצבא טוב לי ביינתים,

חוץ מהעובדה שטוחנים אותי לגמרי

אבל זה בסדר, לפחות ככה אני לא בבית

 ואני לא צריכה לראות איך ההורים שלי "מחנכים" את אחותי.

שיעשו מה שהם רוצים..גם ככה בסוף אני תמיד יוצאת אשמה והיא צודקת.

אה, כן.. ובין כל הדברים שעוברים עליי בצבא

אני לומדת שם שוב את אחד השיעורים החשובים בחיי

אסור לסמוך על אףאחד

הבנות שם כ"כ רכלניות ומגעילות שזה פשוט מחריד..

אבל מה שיותר נורא זה שלא שמים לב לזה בכלל

אצל כולן זה מסתתר מאחורי מסכות יפות ועדינות שכאלו,

פשוט צבועות.

 

המ..אני והוא?

אחלה לנו

חגננו כבר חצישנה בשבוע שעבר (27.02)

כן, היה לי איזה משבר קטן בדרך לשם (ההתחלה שלה כתובה בפוסט הקודם)

אבל בסדר..עברנו אותו. ב"ה.

מידי פעם אני נתקפת בגעגועים

מידי פעם קשה לי מידי עם העובדה שהוא כמעט ולא שם כשאני צריכה

מידי פעם עצוב לי שהתקופה הזו לא הולכת להגמר בקרוב

מידי פעם בודד לי,

מידי פעם מערער אותי שיוצא לי לדבר איתו כמו שצריך

 ר ק 3-4 שעות בשבוע,כשאני רואה אותו במוצ"ש

אבל בסופו של יום, אני מבינה כמה הוא חשוב לי

וכמה אני אוהבת אותו

אז אין לי ברירה אלא להתגבר על הקשיים האלו.

 

ומה עם הכתיבה שלי?

היא חסרה לי נורא..

יוצא שאני כותבת פה ושם

אבל כבר הרבה זמן שלא כתבתי כמו שצריך.

כבר הרבה זמן לא כתבתי כאן

אני חייבת לחזור

 

חוץ מכל זה?

ההרגשה הכללית שלי היא שאני חיה משבת לשבת..

נמצאת בצבא,רבה עם ההורים

ומחכה למוצ"ש כדי להיות איתו.

נמצאת בצבא,רבה עם אחותי

ומחכה למוצ"ש כדי להתעודד איתו.

 

קשה לי.

בודד לי.

אני נמצאת במעין תקופה של הדחקת רגשות

מין הכחשה טוטאלית לגבי כל מה שאני מרגישה,

אם זה כלפי ההורים שלי והחינוך שלהם

כלפי אחותי

 או כלפי האנשים בצבא

ולפעמים.. אפילו יוצא לי להדחיק את מה שאני מרגישה כלפיו,

רק כדי לשמור על עצמי בפני ההשתלטות של הבדידות.

 

אבל היי, היום מוצ"ש

עוד כמה שעות..ואני אראה אותו..

עוד כמה שעות, ואני כבר ארגיש יותר טוב.

 

שיהיה שבוע מקסים

ורק חדשות טובות


פוחדת לפתח פתאום נכות רגשית.


"למה את אף פעם לא שמחה
אין לך מנוחה
תמיד רוצה הכל בבת אחת
למה את נבהלת מכל שטות, פוחדת מטעות
תמיד את מוכרחה, להיות בטוחה.

אז אתן לך אותי בכמה דוגמאות
ותוכלי אז לבחור אם לצחוק או לבכות
אני אדע לפחות, שעשיתי הכל בשבילך

סיפרת שמילדות את כבר דפוקה
רצית להיות מלכה
תמיד נשארת הבת של השכנה ממול
לקחו אותך תמיד די בקלות, חיכית להזדמנות
איבדת את הראש, סיפור נדוש.

עכשיו את יכולה להיות שמחה.
קחי לך מנוחה
אני איתך עובר את המסע
נסי לתת בי קצת יותר אמון
נמצא את הכיוון, הדרך ארוכה
ואת מלכה.."

(משבר אמון-דני ליטני)

 

-מכה אפורה-

נכתב על ידי מכה אפורה , 7/3/2009 19:35   בקטגוריות אהבה, בדידות, הוא, הורים, צה"ל -אחרי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
9,986
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למכה אפורה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מכה אפורה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)