אני מרגישה פשוט מנוצלת .
זהו זה כלכך בלתי נסבל , חושבים שאין לי רגשות .
כל הזמן מבקשים ממני ומבקשים ואני עושה , כי זה לא מנומס לדחות בקשת אדם אם היא לא מוגזמת .
מבקשים נשארים לידי אבל לא מוציאים לעברי הגה , לא מתייחסים , אבל הופה כשפתאום צריכים משהו קטנטן .
" ____ את יכולה בבקשה ..... " ?
מה הקטע ? אין לי רגשות ? אנשים בטוחים ב - %1,000,000 שאני יכולה לספוג הכל .
אבל אני לא .
אני ממש ממש לא .
אני רגישה כמו ילד קטן שרגיש למכות .
אבל . לא רואים שאני שם !
וכשאני מוציאה מילה , הם שותקים כאילו בחיים לא הייתי.
- רובוט -
![כל רובוט , סופו למות . ] :](http://israblog.co.il/nanafiles/upload/Xternal/IsraBlog/56/12/49/491256/posts/12994038.jpg)
כשאני שם , אז הם לא רואים .
כשהם שם , כל הזמן רק אוית מחפשים .
צורך ועוד צורך למלא רק את הבקשות .
אבל באותו הזמן . לשכוח שלכל בנאדם יש רגשות .
אז אני שם והם לא מתייחסים
אני שם , ואני לא אצלהם בחיים .
כי אני שם , ולא אצלם בראש
אבל פיזית אני פה לידם.
והם לא יודעים
והם לא רואים
כי הם בקושי אבל בקושי , מנסים .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
DOWN 2 deep