בלוג של סתם נערה

ואם לא? ואם כן?

כבר חצי שנה בערך שלא כתבתי בבלוג

הרבה השתנה,אני אדם אחר,הייתי אומרת שגם יותר טוב

אני מרגישה שזה חסר לי ,כל הקטע של לפרוק את מה שאני מרגישה

בתקופה שנעלמתי לי מהבלוג,היו הרבה התרחשויות שגרמו לי להרבה סבל

עכשיו טוב .

עכשיו אני יותר שלמה עם עצמי,עשיתי דרך לא קלה,כולם מזכירים לי את זה

השתפרתי.

אם יש משהו שאני מצטערת עליו בבלוג,הוא ,שרוב הפוסטים היו עצובים ומלאי כעס

וחבל שבזבזתי כל כך הרבה, בעוד יכולתי לנסות להבין את האירועים שקרו לי ולנסות לקבל אותם.

חורף כבר כמעט פה,אני מרגישה שאני סוגרת מעגל מסוים,הרי פתחתי את הבלוג הזה בחורף

  עם פוסט שכך היה כתוב בו: "אני לא יודעת איך בדיוק להסביר את זה אבל יש לי ימים לפעמים כמו היום שממש עצוב לי בהם בלי סיבה

ובא לי לבכות מכול דבר וכול דבר מזכיר לי מישהו שהלך ולא יחזור...

ימים כאלה שיש לי בהם כאבים חדים בלב, שאני מרגישה כאילו שדרכו עליי, שאני נורא דיכאונית,וששום דבר לא ממש משעשע אותי או משמח אותי. 

בכל אופן נראה לי שלכל אחד יש ימים כאלה השאלה היא מה עושים?? אני לא ממש יודעת אבל אני מעדיפה להסתגר בחדר שלי

ולבכות עד שיגמרו הדמעות או עד שאני אחליט שנמאס לי לבזבז את כל היום הזה בלבכות אולי מישהו יודע מה אפשר לעשות?

בכול אופן אני מניחה שגם זה יעבור לי בקרוב."

אז זה עבר ולמדתי שהמשפטים גם זה יעבור ויהיה בסדר היו חשובים מאוד.

אני כבר לא דכאונית,מנסה תמיד לראות צדדים טובים,לא מסתגרת בחדר,הפעם אני טיפוס יוצא

עצב,תמיד יהיה,שמחה אולי לא תמיד אני מבטיחה לעצמי שאני תמיד אנסה להבין שהחיים שלי טובים בסה"כ.