זאת הפעם הראשונה שאני מנסה משהו כזה.
ארקולש דושניין
ויטה מורלס נקוי
תשוקה מהולה בפחד, צמרמורת ,חשמל בקצות אצבעותיי.
שבועיים ארוכים של הכנה וציפייה לרגע הזה.
גל של תחושות חדשות הציף אותי, חיות ערנית ובחילה מתוקה בעת ובעונה אחת ,כל חומר הקריאה בספריה של דושן לא היה מכין אותי לרגע הזה.
זה היה נהדר, התענגתי על ההטעמות ועל הטיות של כל אות ואות וגלגלתי אותן על לשוני כמו שני ענבים מסוכרים.
שקט השתרר בחדר הקטן.
באמת נהיה כאן יותר קר חשבתי רק כדי להעביר את הזמן.
<ילדה קטנה לעג קול בירכתי מוחי קסם כה פשוט ומאק האיום מתרגש>.
(מאק האיום אהבתם את זה? התלבטתי בין זה לבין צל השאול שמות חזקים לבן אדם חזק! אני מת על הרגע שבו יש לי רעיונות טובים).
שקט ,כפיתי על עצמי ובעיקר אל הקול המעצבן תוך כדי ניסיונות שווא להתעלם מהתנשפויותיי ומאגלי הזיעה שבצבצו בצדעי ראשי ואפילו זה עלה לי במאמץ לא קטן.
<מעניין אם אני היחיד שצריך לסבול אותך חשבתי בקול >
צל, לא כתם התחיל להתהוות במרכז החדר, גווני שחור התערבלו והתמזגו בסחרחורת בעוד השלולית השחורה פושטת ולובשת צורה.
דמות של חתול שחור ומלוכלך בחנה אותי בסקרנות שהתהליך הסתיים, חתול די מוזר חשבתי לעצמי, שכן עינו הימנית מימית הייתה וסגורה למחצה והשמאלית לבנה באישון צהוב, זנבו מרוט ורגלו היתה מנומרת בשני כתמים לבנים ולא אחידים.
גוראלט נוטא פקדתי, בעודי ממשיך בטקס החתול התיישב לפקודתי והביט בי פעור עיניים.
כשמבטינו הצטלבו לרפרוף עין קצר גלשתי בעזרת תודעתי לעברו ראיתי מבעד לעיניו את החוויות שצבר במשך היום ואפילו הרגשתי את הזעם ואחריה את תחושת הניצחון שלו במאבק על אחד השאריות שזרק הטבח עם חתול אחר,הוא שלי ידעתי.
רעש מתקרב .
צעדים במסדרון ,החוורתי, בעודי מזהה את הקול.
צעדיו ומלמוליו חסרי פשר של לוג השמן התמזגו עם קרקוש מפתחותיו, יריתי מבט חטוף לכוון הצוהר הקטן, איך לעזאזל חלפו להם חמש שעות? כל ההתרחשות הייתה הייתה נדמת כחלום קצר.
מבלי להיכנס ומבעד לצוהר התחיל לסרוק את החדר בעיניו הקטנות בלי לפספס אף פרט, הו אלוהים חשבתי עוד רגע! .
רק אלוהים ואני כנראה יודעים מה עובר ברגע זה במוחו העבש.
המפתח נכנס, המנעול צייץ וחרק ברעש שיכול היה להעיר כלבים מתים.
ידעתי שהוא מחווה את הסימן נגד עין הרע ומיד אחריו בלי להחסיר נשימה את הפסוק
ואת הרקיעה עם העקב.
בזמן אחר האקט היה מעלה חיוך דל על שפתי אבל לא כעת.
מהר!
עאורגל פוסטרל .
כפיתי על החתול את רצוני וצרבתי במוחו את התמונות.
את אשר עליו לעשות הוא יעשה, קיוויתי.
הדלת הכבדה והישנה החלה נפתחת באיטיות נאבקת כמו בכל בוקר בצירים היבשים.
הנה בכל רגע עכשיו הוא יגיח.
שערותיו של לוג סומרו על העורף המאדים שלו.
מהר יותר!
הסתלק ! ציוותי בעודי הוגה את המילים, כשעשן המתבדר ברוח נעלם לו יציר כפיי להתפאר, מבעד לסדקים הלחים שבתקרה.( קלטתם את "העשן המתבדר" גם קוסם עם רעיונות טובים וגם משורר אאהה החלום של כל אימא)
בכל 5 שנותיי כ"שוליה" (מילה מחמיאה לעבד) ב"טירת הסחלב הצחור" לא הצלחתי להבין מדוע לוקח לאידיוט השמן 3 דקות לסובב מפתח ,לדחוף דלת, למצוא אותי בחדרון של 2x3להרעים
קדימה עבד כפוי טובה חלאת עכברושים מסריחה שכמוך !תזיז את עצמממךך
תוך כדי ניסיונות כושלים עד מעוררי רחמים להתכופף ולנסות לחשוב באיזו יד לתפוס אותי
ריצה לימין הטעיה לשמאל התגלגלות קצרה ואני שוב מאחורי ערימת השומן הרוטטת הזאת
זה היה ללא ספק הרגע הכי קרוב להיתפסות שהגעתי אליך עד היום וכמה שזה היה שווה את זה.
תמיד היה מלמל לעצמו את ה הטיפשיים הללו ואחריהם את המנטרה שהוא בטח חשב כנורא מתוחכמת "חלאת..מסריחה..עצמךךך "גאון ,פשוט נס רפואי שהקוף השמן זה בכלל מדבר,
חשבתי תוך כדי ניסיון לדלג כל שתי מדרגות בלי ליפול, במדרגות הלולייניות המובילות ממגורי השינה של העבדים לקומת המטבח.
TO BE CONTINUED….
בבלוג זה
בכל הבלוגים
