תודה לאופיר
שהחזירה אותי למה שהייתי.
שיר שמתאים לפרק:
קישור לסרטון במקרה של תקלה: http://www.youtube.com/watch?v=RWuwhdPTgHw
~~~~
מהפרק הקודם:
הם הסתכלו אחד, עמוק אל עיניו של השני.
'הביל הזה, כמה שהוא דומה לטום וכמה שהוא שונה ממנו.. הוא כל כך, חמוד ו..נחמד..' חשבה לעצמה ברוק.
ביל החל להתקרב אליה עד שיכלה להרגיש את נשימותיו.
פרק 27.
הוא התקרב עוד יותר ונשק לשפתיה,מתנתק קלות הוא חזר ונשק לה שנית, ביל תפס בראשה בעדינות וברוק תפסה במותניו, מקרבת אותו אליו.
היא השכיבה אותו על המיטה תוך כדי הנשיקה והוא תפס בה ומשך אותה אליו.
הם המשיכו להתנשק אך ברוק הרפתה ממנו והתיישבה על המיטה, מתחרטת על מה שעשתה.
"מה קרה?" שאל ביל ברוגע.
"ביל.. זה.. זה לא נכון,"אמרה ברוק והביטה בו,"בוא נודה בזה, אתה אוהב את אשלי, אני אוהבת את טום.. ולא משנה כמה שהוא דפוק עם כל מה שהוא עושה..אני עדיין אוהבת אותו.." היא השתתקה לכמה שניות ,"וטום הוא אחיך, אשלי היא החברה הכי טובה שלי,אנחנו לא יכולים לעשות להם את זה, זה פשוט לא.." היא השתתקה שוב, מחפשת את המילה המתאימה.
"זה לא הגיוני, לא כמו שזה.. אמור להיות" אמרה ברוק.
ביל קם והתיישב לידה, טומן את ראשו בכפות ידיו,"א..אני מצטער..אני פשוט.."אמר ביל,הדמעות התחילו להציף את עיניו, הוא לא יכל לשאת זאת יותר.
ברוק התקרבה אל ביל וחיבקה אותו,דמעה זלגה על לחייו של ביל.
הוא היה שבור. "ביל, בבקשה, אל תבכה" אמרה ברוק, ביל מחה את הדמעה עם ידו.
"אני לא יכול.." מלמל חלושות.
"אוף!.. טום צדק, אני באמת בוכה כמו איזה נקבה.." התרגז ביל על עצמו.
ברוק הסתכלה עליו במבט לא מבין.
"בלי להעליב או משהו כזה.. פשוט אני בוכה הרבה בזמן האחרון.." אמר ביל והדמעות שוב החלו להציף אותו.
"ביל.." אמרה ברוק וחיבקה את ביל קצת יותר חזק.
"ביל, עוברת עליך תקופה קשה, זה הכל" אמרה ברוק.
"ברוק..אני.." אמר ביל.
הם הסתכלו אחד בעיניו של השני, ברוק התקרבה אליו ונישקה אותו, המגע של שפתיו בשפתיה גרם לה לצמרמורת קלה ונעימה.
לאחר שהתנתקה מהנשיקה הארוכה היא פקחה את עיניה באיטיות ומבטיהם שוב נפגשו," ביל..אני..אנחנו.. לא יכולים להרשות לעצמנו את זה.. אני.." התחילה ברוק לומר.
"אני מצטערת" הוסיפה בעצב והשפילה את ראשה.
"אני חושבת, שכדאי שאני אלך עכשיו" אמרה חלושות, ביל הנהן בראשו.
ברוק כבר הלכה וביל היה שקוע במחשבות; 'זו הייתה רק אהבה לרגע, שנינו היינו שבורים.. אני חושב, או שמא - זה רק אני ששבור?' חשב ביל, הוא היה מבולבל - אפילו מבולבל מאוד, אך דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיו.
הוא קם אל הדלת ופתח אותה, רואה את טום עומד בפתח.
"היי" אמר טום בחיוך, הוא לא רצה לכעוס על ביל, הרי- הוא אחיו, ובשלב כזה או אחר הוא יהיה חייב לסלוח לו אז עדיף עכשיו מאשר אחר כך.
"היי" אמר ביל, הוא נשמע עצוב למדי.
"קרה משהו?" שאל טום מודאג.
ביל שתק, לא היה לו קל להגיד את זה, אחרי הכל זה משהו שלא היה אמור לקרות.
"ביל?" שאל טום.
"אני..התנשקתי עם ברוק.." אמר בשקט, מקווה שטום לא שמע, הוא החל להתחרט על כך שנישק אותה.
"מה?!.." החל טום לומר, אך עצר את עצמו, הוא הביט בביל בהלם, אך לאחר מספר שניות התאפס על עצמו.
"חשבתי.. שאתה לא אוהב אותה יותר,לא?" שאל ביל כלא מבין.
"לא, אני לא אוהב אותה" אמר טום, 'או.. שאני כן?' חשב, אך התנער מהמחשבה הזאת מיד.
כבר כמה שניות ששררה דממה מוחלטת בין השניים, "טוב.. אני חושב שאני אלך להגיד שלום לניקול.." אמר טום וקם מהמיטה לעבר הדלת.
"טוב, ביי" אמר ביל, טום חייך לעברו וסגר את הדלת לאחר שביל החזיר חיוך, או לפחות ניסה.
ביל שקע במחשבות, חשב על המקרה עם ניקול וטום, הוא נזכר בכאב שהרגיש בעינו באותה שניה.
'כמה שהניקול הזאת דפוקה' חשב לעצמו.
הוא נזכר בדברים רבים, בנשיקה שלו עם ברוק, בג'ני..באותו היום שהכיר אותה, באותו הלילה.. פלאשבקים החלו לעלות בו;
' "ההזמנה שלך אדוני" אמרה כשהיא מניחה בצורה מסודרת את ההזמנה על השולחן בלי לראות אפילו למי היא מדברת.
"תודה רבה" אמר ביל בחיוך מאולץ. היא הרימה את ראשה,"א..אתה ביל קאוליץ.. מטוקיו הוטל.. אנ..אני ממש אוהבת את השירים שלכם..ואת הכתיבה שלך..אתה כותב מהמם לפי דעתי ו.. טוב, אני לא רוצה להפריע לך, להתראות " אמרה בלחש כדי שלא יתחילו להתנפל עליו, היא חייכה ופנתה ללכת.
"לא, חכי , את לא מפריעה לי.. זה בסדר " אמר. היא הסתובבה חזרה אליו,"אם את רוצה את אפילו מוזמנת לבוא לשבת פה, איתי" אמר בחיוך, אבל הפעם בחיוך אמיתי.
הם נכנסו לחדר, הוא ניגש לארון, פתח אותו והוציא משם חולצה ירוקה ארוכה ומכנסי טרנינג ארוכים והגיש לה אותם.
"טוב, אז אני אצא, אני אתן לך להתלבש " אמר בחיכו הממיס והסתובב כדי לצאת.
"חכה" אמרה לו ותפסה בידו בעדינות. ביל הסתובב חזרה אליה, "אתה יודע? אם היו אומרים לי שאני הולכת לפגוש אדם כזה
מקסים כמוך היום, סביר להניח שלא הייתי מאמינה" היא הסתכלה בעיניו, הם התקרבו, הוא נישק אותה.'
הוא היה כל כך עצוב, הוא לא האמין שזה קרה לו - הוא לא האמין שהוא איבד אותה, איבד אותה בשנייה אחת,
ואותו החלום שחלם, אותו החלום שנחרט במוחו ומסרב להמחק, אותה הילדה הקטנה שמשכה בחולצתו והילד הקטן שעמד ליידה..
המילים שאמרה לו ג'ני; 'ביל.. זה עבר.. זה נגמר, תעבור הלאה'.
הוא חשב על אשלי, כמה היא כעסה כשבעצם ניסה לעזור לה.
נזכר ברגע שבו אמר לה שהוא בעצם, זה שהתכתב איתה כל כך הרבה זמן, כמה שנפגעה.
הוא העמיק בחשבה ובעצם גילה - היא אהבה אותו, אהבה אותו עוד לפני שידעה על אור הזרקורים, אהבה אותו לפני שידעה- מי הוא בעצם. אהבה אותו כל כך.. והוא? פשוט הלך ובגד בה, בלי לעצור, לחשוב לשנייה.
אהבתו לאשלי הלכה וחזרה,ככל שהעמיק במחשבתו עוד יותר - אהבתו אליה הלכה והתעצמה מרגע לרגע.
הוא הבין, איזו טעות עשה, עכשיו, היא לא תסלח לו. היא נפגעה מאוד, והוא ידע זאת.
עוד עכשיו, כשנישק את ברוק.. 'מה יש לי לעזאזל?!' חשב לעצמו.
'היא לא תסלח לי..' חשב ודמעות החלו לזלוג מעיניו שוב.
הוא קם מהמיטה לעבר המיני בר הקטן שניצב בפינת החדר, פותח אותו הוא מצא שם מספר בירות.
"את עשית מה?!" שאלה אשלי, היא לא האמינה.
"זה לא רק אני! התנשקנו..זהו.." התגוננה ברוק.
"יופי! רק התנשקתם!" חיקתה אשלי את ברוק, "ברוק, זה לא 'רק נשיקה'.." אמרה אשלי בעצב.
"אשלי.. חשבתי שאני יכולה לסמוך עלייך, לא ידעתי שתכעסי או ש..את יודעת, ו..גם לא עשינו מזה כזה עניין" אמרה ברוק, מצטערת.
אשלי הביטה בה, "זה בסדר.." אמרה ונאנחה.
דפיקה נשמעה בדלת.
ברוק קמה לעבר הדלת, מציצה בעינית, "מי זה?" שאלה אשלי בלחש.
"זה ביל," לחשה לה חזרה.
"אני.." אשלי נלחצה, "תגידי לו שאני לא פה, טוב?" אמרה אשלי. ברוק הנהנה בראשה ואשלי נכנסה למקלחת סוגרת את הדלת אחרייה היא נצמדה לדלת כדי שלא יוכלו לפתוח אותה והאזינה למתחרש.
ברוק פתחה את הדלת, מביל נדף ריח חזק מאוד של אלכוהול והוא בקושי היה יכול לעמוד.
"ביל?! מה אתה עושה פה?! אתה שיכור לגמרי!" אמרה ברוק.
"איפה אשלי?" שאל ביל, שיכור ומתעלם מדברייה של ברוק.
"אשלי לא פה, ביל תלך בחזרה לחדר שלך, אתה שיכור!" אמרה ברוק.
"אני יודע שהיא פה.. תגידי לה שתצא.. אני אוהב אותה.." אמר ביל בשכרות ופלט שיהוק.
"ביל! אשלי לא פה! תלך, בבקשה! " התחננה ברוק, היא החלה להלחץ מהשכרות שלו, היא פחדה שיעשה לה משהו.
"תגידי לה שאם היא לא באה.. אני מתאבד.." אמר ביל.
"ביל! לא! אתה שיכור! תחזור לחדר שלך! " אמרה ברוק.
ביל לקח כיסא שניצב שם, הרים אותו וניפץ אותו על קיר הזכוכית שהיה בחדר, בין הפתח לקרקע היה מרחק גדול וגבוה מאוד, הרסיסים עפו החוצה אך כמה סרטו את ידו של ביל.
אשלי שמעה את קול הניפוץ ויצאה במהירות מהמקלחת, רואה את ביל עומד ממש כמעט על קצה הפתח שנוצר בקיר הזכוכית.
ביל הרגיש איך כל תכולת בטנו החלה לעלות והוא החל לנטות קדימה לכיוון הפתח עם גופו בכדי להקיא.
~~~~
יש לי כמה תודות להגיד:
1. תודה לענבר שעזרה לי לשכתב במקצת את התחלת הפרק.
2. תודה לאופיר, את יודעת כבר למה =]
כמה "מזל טובים" :
מזל טוב ל-
וכמה הודעות:
1.אם יש לכם שיר אחר שמתאים לפרק
אני אשמח לשמוע.
2.די קשה לי להודיע לכל אלו שמבקשים תזכורת בכל פעם מחדש
לכן אשמח אם תעשו מנוי
זה יקל עלי מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
