סיפור ללא כריכה ©

השיר לפרק:

למקרה שהשיר לא עובד: http://www.youtube.com/watch?v=neZw2CH1h9s

תגידו לי אם יש לכם שיר אחר שיותר מתאים.

בבקשה, כשאתם מסיימים לקרוא את הפרק - תקראו את מה שכתבתי בסוף - זה מאוד מאוד חשוב לי.

~~~~

מהפרק הקודם:

טום לקח את המפתח ופתח את הדלת,משאיר את הדלת פתוחה מאחוריו, הוא עלה במהירות לקומה השנייה, הוא נכנס למרפסת ותפס בידה של ברוק,"תחזיקי בי" אמר.

ברוק עזבה את המעקה ותפסה בידו, בנסיון למשוך את ברוק בחזרה למעלה, ידה החליקה מידו של טום והיא נפלה למטה.

פרק 29.

טום היה המום. כל כך הרבה קורה כל כך מהר.

הוא רץ במהירות אל עבר הקומה הראשונה, לעבר ברוק.

ברוק שכבה שם ללא תנועה.

טום החליט להזמין אמבולנס, מסתכל על ברוק, דמעות החלו לעלות בעיניו. הוא קיווה מאוד שהיא תהיה בסדר.

זה היה כבר היום למחרת.

אשלי פקחה את עינייה באיטיות, מבחינה ברעמת השער השחורה של ביל מלפנייה והקעקוע שעל עורפו מבצבץ מבין שערותיו.

היא שפשפה את עינייה בעייפות והרימה מעלייה מעט את השמיכה, אך החזירה אותה במהירות והסמיקה.

מתיישבת על המיטה, היא משכה את השמיכה איתה, אבל רק במקצת, הרי, גם ביל התכסה איתה באותה השמיכה.

היא הסתכלה מסביב מחפשת אחר בגדייה, היא הבחינה בבגדיו של ביל ובבגדיה מפוזרים על הרצפה, מה שגרם לה עוד יותר להסמיק.

ביל הסתובב, משפשף את עיניו, הוא התיישב גם הוא על המיטה.

"בוקר טוב מדהימה שלי," הוא חייך אליה.

"בו..בוקר טוב.." גמגמה אשלי במבוכה.

"קרה משהו?" שאל ביל ברוגע.

"לא.. פשוט, ה..בגדים שלי..אמ.." גמגמה.

"אני לא אסתכל אם את רוצה," אמר וכיסה במהירות את עיניו עם ידיו.

"ביל, זה בסד.." החלה להגיד, אך חייכה וקמה מהמיטה, לוקחת את בגדייה והולכת אל עבר המקלחת," אתה יכול להסתכל" צעקה לביל מעבר המקלחת וסגרה אחריה את הדלת, לובשת במהירות את בגדייה.

ביל הוריד את הידיים מעיניו, חיוך היה פרוש על פניו.

הוא קם מהמיטה ולבש במהירות את הבוקסר שלו, מתיישב על המיטה בחזרה.

לפתע הרגיש ביל ידיים המכסות את עיניו, הוא הוריד אותן בעדינות, אשלי התקרבה אליו ונישקה אותו.

היא התנתקה מהנשיקה וביל סימן לה לבוא ולשבת ליידו.

היא התיישבה ליידו וביל התקרב אלייה וחיבק אותה.

הם התקרבו לאט לאט עם פניהם, קרובים לנשיקה צלצול הפלאפון של ביל קטע אותם.

"אוף.." מלמל ביל וקם מהמיטה אל עבר הפלאפון.

"הלו?"

"ביל? זה טום, אמ..תגיד, יש לך את הפלאפון של אשלי?"

"כן, אבל היא.. פה ליידי,"

"אה, אז.. אתה יכול למסור לה.. ש..ברוק בבית חולים..?" גמגם טום, הדמעות חנקו את גרונו, אך הוא ניסה שלא להראות זאת.

"מה?!" פלט ביל, "למה?!" שאל.

"תעזוב, זה לא זמן להסברים.. תבואו וזהו.." אמר טום.

ביל לקח נשימה עמוקה, "טוב אנחנו נבוא," אמר וניתק.

"מה קרה?" שאלה אשלי.

"ברוק, היא בבית חולים," אמר ביל.

עינייה של אשלי נפתחו לרווחה,"מ..מה? למה?" היא הייתה מופתעת, אפילו מאוד.

"אני לא יודע! טום לא רצה לספר לספר לי, הוא רק אמר שנבוא," אמר.

"טוב, אז קדימה, בוא נלך " זרזה אותו אשלי.

ביל ואשלי הגיעו לבית החולים, "התקשרת שוב לטום?" שאלה אשלי לאחר שביל ניתק את הפלאפון.

"כן, הוא אמר שהם בקומה השנייה בחדר מאה ושלוש," אמר ביל.

הם עלו במהירות לקומה השנייה לעבר חדר מאה ושלוש, אשלי פתחה את דלת החדר.

בתוך החדר שכבה ברוק על אחת ממיטות בית החולים, מחוברת לכל מיני חוטים,המראה היה מפחיד ומלחיץ במיוחד. טום החזיק בידה ובהה בה.

"טום?" שאלה אשלי.

טום הסתובב במהירות והרפה מידה של ברוק.

אשלי התקרבה אליה בחשש, "מה יש לה?" שאלה.

"היא.. בקומה.. לפי מה שהבנתי.." אמר טום, מבט עצוב שרר בעיניו.

אשלי לא ידעה מה להגיד והדמעות חנקו את גרונה, ביל התקרב אליה וחיבק אותה חיבוק אוהב, בדיוק מה שהייתה זקוקה לו כרגע.

היא הניחה את ראשה על כתפו, "ביל.." מלמלה תוך כדי דמעות.

הרופאה נכנסה לחדר, "שלום," אמרה הרופאה לאשלי.

אשלי הרימה את ראשה מכתפו של ביל והרפתה מחיבוקו, "ש..שלום," אמרה. 

"את בסדר?" שאלה הרופאה,אשלי הנהנה בראשה.

"אמ.. אפשר לדעת מה יש לה?" שאלה אשלי בנימוס.

"כן, היא נפלה מגובה די גבוהה יחסית לקומה ראשונה, והיא קיבלה זעזוע מוח, היא כרגע בתרדמת." אמרה הרופאה.

"נ..נפלה?" אשלי לא הבינה.

"כן," אמרה הרופאה כאילו הדבר מובן מאליו.

"אל תדאגו, הזעזוע מוח קל יחסית וכך גם הפגיעה, זו נפילה מקומה ראשונה בסך הכל, אני מאמינה שתוך מספר ימים היא תתעורר." אמרה הרופאה בחיוך, מנסה לעודד את אשלי ולאחר מכן יצאה מהחדר.

"טום?" פנתה אשלי אל טום, מצפה ממנו להסבר.

לאחר שטום סיים להסביר, הוא עצר וחשב לעצמו לשנייה.

"טוב, תמשיכו להיות אתם עם ברוק, לי יש משהו לעשות," אמר טום בהחלטיות וקם מן הכיסא לעבר הדלת.

"הלו טומי?"

"היי, אמ.. ניקול, אני צריך לדבר איתך על משהו.. אני יכול לבוא אלייך?" אמר טום.

'זה לא טוב' חשבה לעצמה ניקול.

"לא..טומי.. אני לא יכולה עכשיו שתבוא אלי.. אני לא נמצאת בבית.." אמרה ניקול, מנסה להתחמק.

"אז עדיף עכשיו, ניקול.." החל טום לומר.

"טומי, אני לא יכולה עכשיו, שנדבר יותר מאוחר?" קטעה אותו ניקול.

"לא ניקול, ניקול.. אני חושב שכדאי להפרד," אמר טום.

ניקול נשכה את שפתה התחתונה בעצבנות, "טומי.. למה אתה חושב ככה?" שאלה ניקול, מנסה להשמע רגועה.

"ניקול, די." אמר טום.

"טומי.." אמרה ניקול.

"ניקול- זה לא ילך, אז די, זה פשוט נגמר וזהו. טוב?" עצבנות נשמעה בקולו, הוא אמר זאת וניתק.

"טום!.." אמרה ניקול, אך טום כבר ניתק את השיחה.

' אני אראה לו מה זה להפרד ממני ככה,הבן זונה הזה! ' חשבה ניקול בעצבנות.

היא לבשה את מעילה ויצאה מביתה, סוגרת אחריה את הדלת.

טום חזר אל חדר מספר מאה ושלוש.

"חזרת מהר" אמר ביל.

"כן, אני יודע" אמר טום, כמה שהיה עצבני הוא נראה די שמח ממה שעשה כרגע.

"מה עשית?" שאל ביל.

"סתם.. נפרדתי מניקול," אמר טום.

לאחר כמה דקות נכנסה כריס וגיאורג נכנס ביחד איתה.

-תחילת פלאשבק-

"הלו, אמא?" שאלה כריס. אמה התקשרה אליה לעיתים רחוקות.

"מה שלומך מתוקה?" מהקו, זה נשמע כאילו אמה חנוקת דמעות.

"אמא, הכל בסדר? את בוכה?" חששה כריס.

"אני בסדר גמור, הכל מצוין איתי, רק ש.." אמרה והשתתקה.

"רק ש..מה? אמא מה קרה?!" שאלה כריס מודאגת.

כריס חשה בכך, משהו לא היה בסדר והאיום והמתח הציפו אותה.

"אמנדה..אמנדה זקוקה לניתוח."

"אמנדה?! אמנדה שלנו?!" כריס נבהלה.

אמנדה הייתה אחותה של כריס, קטנה ממנה בשנתיים.

כריס תמיד ידעה הכל על אמנדה ואמנדה תמיד ידעה הכל על כריס.

הן תמיד אהבו להיות אחת עם השנייה וסיפרו אחת לשניה הכל, את לריב. הריב שהפריד בינהן.

כריס נתקפה בצער איום. למרות שהיו בריב, כריס עדיין דאגה לאחותה ומצבם הכלכלי בבית לא היה ממש טוב.

"כריס? כריס את שם?" שאלה אמה של כריס לאחר שכריס השתתקה.

"כן, אני פה" ענתה כריס, היא הייתה מוכנה לעשות הכל כדי שאמנדה תנצל, הכל.

"אמא, אני אדבר איתך אחר כך" אמרה כריס, הדמעות החלו להציף גם אותה.

-סוף פלאשבק-

-תחילת פלאשבק-

כריס הסתכלה על ארון הקבורה של אחותה, דמעות הציפו אותה והיא החלה לבכות.

גיאורג חיבק אותה.

לאחר שיצאו מההלוייה אמרה לו כריס; "כל מה שעשיתי, לא עזר בכלל.." אמרה ומשכה באפה.

"תגידי.. מה עשית?" שאל גיאורג בהיסוס.

"אני..עבדתי.. קשה, מאוד.." אמרה כריס.

גיאורג הסתכל עליה במבט לא מבין, "תעזוב.. זה כבר לא משנה.." אמרה כריס, היא לא רצתה לספר לו מה היא באמת עשתה בשביל להשיג את הכסף לניתוח.

"טוב," אמר גיאורג וחייך, מנסה לעודד אותה, הוא לא רצה לשאול יותר מידי, וגם לא היה צורך בכך.

-סוף פלאשבק-

"היי, מה אתם עושים פה?" שאל ביל.

"סתם, אשלי התקשרה לכריס אז באנו," אמר גיאורג.

"ואיך אתה קשור לכרי.." החל ביל לומר אך הבין בעצמו, "אה.." הוסיף.

"איך אתם בדיוק מכירים?" שאל ביל, הוא לא הבין.

כריס וגיאורג הסתכלו אחד על השני, "תעזוב, זה סיפור ארוך.." אמרה כריס לביל.

"מאתיו ג'ונס יש לך ביקור!" קרא השומר.

"החברה שלך לשעבר?" שאל חברו לתא למשמע צליל נקישת נעלי עקב.

מאט הנהן בראשו, "ניקול! טוב לראות אותך סוף סוף!" אמר מאט.

~~~~

אני צריכה עזרה!

בכמה דברים:

1.הסיפורים הבאים שיכולים לעלות הם:

1.

Big girls don't cry

שכבר יצא לו פרק ראשון בבלוג אחר שלי

או

2.

prins bill

שהפרק הראשון שלו עדיין לא נכתב, אבל אני יודעת מה תהיה העלילה, משום מה =]

או

3.

Anne

שנכתב בהשראת הסיפור הזה.

אז תבחרו לכם סיפור והסיפור שיהיה ברוב קולות יעלה כסיפור הבא.

2.אם יש לכם שיר אחר שיותר מתאים לפרק בבקשה, בבקשה, בבקשה-

תגידו לי.

עוד כמה דברים:

רק שתדעו שלוקח לי קרוב לשעה אם לא שעתיים לכתוב פרק!

אותו הזמן בדיוק לוקח לי להודיע לכל הקבועים ואלו שמבקשים תזכורת, טוב, לא בידיוק..

אבל אתם יודעים למה אני מתכוונת...

זה מאוד, אבל מאוד יעזור לי אם תעשו מנוי.

הסבר קטן:

אמ.. נכון הפלאשבק?

אז הדס כתבה אותו ממזמן עוד לפני שהיא פרשה סופית ואני שכתבתי אותו,

השיחה הזו הייתה לפני שכריס חזרה באחד הפרקים בוכה אל ג'ני.

הודעות חשובות:

1.פרק הבא פרק אחרון =[

כל כך נהנתי לכתוב את הסיפור הזה..

2. יכולתי לעשות שזה יהיה יותר פרקים אבל שרית לא מרשה לי...

xDD

סתם, סתם..

אני באמת חושבת שהסיפור לא צריך להמרח יותר מידי.

שרית- הודעה משמחת- בקרוב אולי יהיה לי מסן! D=

חח "את חייבת להפסיק עם הדיאטה שלך" XD

דרך אגב, יש לה סיפור ממש יפה ומצחיק =]

ותודה לענבר שמייעצת לי בכל פעם מה לעשות עם הסיפור =]

תודה לכולם בכלל שאתם מגיבים, נכנסים, קוראים ותומכים =]

אני מאוד מאוד מקווה שאהבתם ושזה לא יצא קיטשי מידי וכל זה.. אם לא אהבתם אז גם תגידו..