אני לא מאמינה, פרק אחרון..
קשה לי. בשיא הרצינות.
בפרק יהיו כמה שירים..
השיר הראשון:
אם לא עובד אז- http://www.youtube.com/watch?v=gEQc7-VyBMY
ובכלל הקליפ לא עובד, תשמעו את Paramore- Misery Business
אם יש לכם שיר אחר שיותר מתאים, אז תגידו לי.
~~~~
מהפרק הקודם:
"מאתיו ג'ונס יש לך ביקור!" קרא השומר.
"החברה שלך לשעבר?" שאל חברו לתא למשמע צליל נקישת נעלי עקב.
מאט הנהן בראשו, "ניקול! טוב לראות אותך סוף סוף!" אמר מאט.
פרק 30.
ניקול חייכה, "גם אותך," אמרה. "שנצא לשולחנות?" שאלה ומאט הנהן בראשו.
"אז, למה את פה?" שאל מאט לאחר שהתיישבו באחד מהשולחנות, שוטר אחד ליווה אותם לשם וסקר בכל רגע אפשרי את מאט.
"אני? אני חייבת לבוא בשביל משהו?" גיכחה, "אסור לי פשוט לבוא לבקר את החבר שלי?" שאלה בתמימות וסימנה לשוטר בחיוך בראשה שהכל בסדר ושהוא יכול ללכת, השוטר הנהן והלך משם.
בין-רגע נמחק החיוך מפניה של ניקול והיא התיישבה לייד השולחן.
"אז..מה קורה?" שאלה, התמימות לא הייתה בה עוד.
"או, זו הניקול שאני מכיר," חייך מאט חצי חיוך ערמומי.
"כן,כן.. יופי.." מלמלה במהירות ובאדישות.
"ניקול, מה יש לך? מה גרם לך לרצות לעזוב אותי?!" שאל מאט, הוא היה נשמע מבואס.
"אמרתי לך כבר, מצאתי מישהו אחר, אתה כבר יודע מי זה." נסתה ניקול להתגונן.
מאט צקצק בלשונו בעצבנות,"יופי, אז את עוזבת אותי בשביל התוכניות שלך, בשביל הכסף." התעצבן מאט.
ניקול לא ענתה, "את יודעת שאני אוהב אותך, תמיד אהבתי אותך ושום דבר לא ישנה את דעתי" אמר מאט, הוא היה רציני מאוד.
"עזבת אותי בשביל הדפוקה הזאת , איכס, בא לי להקיא רק מלהזכר בה," אמרה ניקול בעצבנות.
"אל תדברי ככה על אשלי," אמר מאט.
"או, מה קרה ל-'את יודעת שאני אוהב אותך' שלך?" שאלה, היא נשמעה עצובה.
"אני באמת אוהב אותך! אבל, זו לא סיבה שתגידי דברים כאלו על אשלי, היא לא עשתה לך כלום." אמר.
"היא לקחה לי את החבר! אתה רצחת בשבילה! " אמרה ניקול בקנאה כשהדמעות עומדות בעינייה.
"היא לא לקחה לך כלום! זאת את שויתרת עלי." אמר מאט.
"אני לא.." החלה ניקול למלמל, אך לא עלה לראשה שום דבר שתוכל לומר, היא החליטה פשוט לומר לו את האמת.
"מאט, אני רציתי לקחת ממנו את הכסף- להיות מפורסמת, אז היינו יכולים להיות ביחד, מאושרים ועשירים," אמרה ניקול לאחר מספר שניות של שתיקה.
"אני לא הייתי מוכן, ובצדק, שאת תלכי להיות עם מישהו אחר.." אמר מאט מביט בעיניו הכחולות אל תוך עינייה של ניקול.
ניקול השתתקה. "אז.. למה באת?" שאל מאט.
"טום נפרד ממני.." אמרה,
"מאט! באמת שאני רק רציתי את הכסף! לא בשבילי- בשבילנו, לעזאזל!" הוסיפה לאחר מספר שניות.
"בסדר, בסדר.. אני מאמין לך, אולי אני פתי, אבל אני מאמין לך.. רק אל תכעסי, בבקשה" התחנן מאט.
"הוא כנראה חזר ל..ברוק הזאת שלו.. אני צריכה דרך להשיג אותו חזרה, או.. דרך לנקום בו, דרך להשיג את הכסף בכל מקרה." אמרה.
"דרך לנקום בו, הא?" אמר מאט, מחטט בכיס מכנסיו הוא הוציא משם שקית ניילון קטנה המלאה בחומר לבן ואבקתי, "קצת מזה בתוך השתייה שלו וכולם יחשבו שהוא על סמים, ואיך לא- כשיבדקו את זה, יגלו שזה נכון." לחש מאט בחיוך מנפנף קלות בשקית הניילון.
"זה..סמים?" שאלה אותו ניקול בלחש, מאט הנהן בראשו.
"איך השגת בדיוק?" שאלה בלחש שוב.
"תתפלאי, אבל בכלא קל יותר להשיג את זה." לחש מאט וחייך חיוך מנצח.
ניקול לקחה ממנו את השקית ותחבה אותה אל כיס מעילה.
"אז.. איך תגיעי לטום עכשיו?" שאל מאט.
"אני? למה שאני אעשה את העבודה המלוכלכת?" שאלה כשחיוך ערמומי עולה על פנייה.
היא הוציאה מתיקה את הפלאפון שלה והחלה לחייג,
"הלו?.. אנה.. מה קורה מאמי?" שאלה ניקול, "איתי הכל מעולה,אמ..אנה.. אני צריכה ממך טובה," ענתה,
"אז..אצלי בבית עוד רבע שעה ככה?.. אוקי מאמי, ביי.." היא ניתקה את השיחה כשהחיוך חוזר אל פנייה.
"פשוט יותר, לא?" אמרה ניקול.
"גאונה את!" אמר מאט ונישק את ניקול כשלפתע שמעו מישהו מתקרב, "אהמ" השתעל השוטר שיעול מזוייף,"זמן הביקור נגמר, אני מצטער." אמר השוטר והורה לניקול לצאת.
נשמעה דפיקה בדלת.
"היי," אמרה ניקול בחיוך כאשר פתחה לאנה את הדלת.
"היי," החזירה אנה ונכנסה, מתיישבת על הספה, ניקול סגרה אחרייה את הדלת.
"אז, מה הטובה שרצית?" שאלה אנה.
ניקול התיישבה ליידה,"בואי קודם תשמעי את הכל." אמרה ניקול.
אנה הנהנה בראשה לאישור.
"אז ככה, טום נפרד ממני היום," אמרה ניקול.
"מה?! למה?!" שאלה אנה.
"אני לא יודעת, כנראה שהוא חזר למטומטמת שלו." אמרה ניקול מיואשת, "טוב, אז ככה, את יודעת מה אני רוצה מטום, נכון?" שאלה ניקול, אנה הנהנה בראשה.
"יופי, אז הלכתי היום למאט.." אמרה ניקול, "רגע,רגע.. מאט לא בכלא?" קטעה אותה אנה.
ניקול נאנחה,"כן, הוא בכלא, עכשיו אפשר להמשיך?" שאלה בעצבנות.
"תמשיכי.." אמרה אנה.
"הלכתי לבקר אותו היום בכלא והוא נתן לי את זה," אמרה ניקול והוציאה מכיסה את שקית הניילון הקטנה.
"מה זה?" שאלה אנה מביטה באי הבנה בשקית.
"סמים," אמרה ניקול בחיוך מנצח וערמומי.
"אוקי.. ומה נעשה עם זה בידיוק?" שאלה אנה כלא מבינה.
"אז ככה, התוכנית שלי היא כזאת, גוסטב כרגע נמצא בבית החולים עם טום ברוק ביל וכולם לפי מה שהבנתי, אז את - תלכי ותצמדי לגוסטב, תגרמי לו להתאהב בך, כמו שרק את יודעת." אמרה ניקול.
"איכס! גוסטב?! לא מספיק שאני צריכה להיות עם הקוקסינלים, אני צריכה לגרום לגוסטב להתאהב בי?!" שאלה בגועל.
"אנה!" הפצירה בה ניקול, "אל תדאגי את לא תהיהי עם גוסטב להרבה זמן.. הרי, בשביל מה אנחנו צריכות את זה?" שאלה ונפנפה קלות בשקית הניילון.
"הרשי לי לענות לך, בשביל טום." אמרה ניקול.
"טום מעשן סמים?!" שאלה אנה בתדהמה, "וואי, ניקול אם תפיצי את זה לתקשורת.. הלך על טום!" אמרה אנה.
ניקול נאנחה,"אנה! טום לא מעשן סמים!" התעצבנה ניקול.
"מה? אז איך את מתכוונת.." החלה אנה להגיד אך הבינה בעצמה, "אהה.." הוסיפה אנה.
"אז בואי נסכם את זה- את נצמדת לגוסטב, ככה את מגיעה לטום, את מציעה לו כוס מים עם הסמים, טום מסומם, אנחנו מפלילות אותו בכך שהוא כאילו ניסה לאנוס אותך.." אמרה ניקול, "ניקול, מה הקטע שלך עם האונס כל הזמן?" קטעה אותה אנה וגיחכה.
ניקול צחקקה,"אני לא יודעת,אבל מה שאני כן יודעת זה שזה עובד." אמרה ניקול.
"טוב, אז..אנחנו מפלילות אותו בכך שהוא כאילו ניסה לאנוס אותך, אני אולי אמציא איזה כמה דברים שהוא עשה לי.. ואז אני אתבע אותו ואזכה בהרבה כסף." אמרה ניקול בחיוך.
"אוי, הקלות שבה את אומרת את זה הורגת אותי" אמרה אנה וצחקקה.
אנה וניקול הגיעו לחדר מספר מאה ושלוש בבית החולים.
טום ישב ליד ברוק והסתכל עליה וכולם בחדר נראו עצובים ומצפים שברוק תתעורר.
"היי טום," אמרה ניקול בחיוך.
"נ..ניקול, מה את עושה פה?" שאל טום מופתע.
"באתי להגיד שלום, לראות מה שלום ברוק.." אמרה ניקול.
"אוקי.." אמר טום והסתכל על אנה באי הבנה.
"זאת אנה, היא החברה הכי טובה שלי," אמרה ניקול בחיוך והציגה את אנה.
לפני שמישהו הספיק להגיד משהו נוסף אמרה ניקול; "טום, אני צריכה לדבר איתך."
"אוקי," אמר טום והם יצאו שניהם החוצה.
זו הייתה ההזדמנות של אנה להתקרב לגוסטב, למזלה הוא ישב על כיסא כשכיסא ריק ליידו.
היא לקחה את הכיסא והתיישבה בחיוך.
"אז את חברה של ניקול, הא?" אמר ביל, אנה הנהנה בראשה בתמימות.
"אני גוסטב," אמר גוסטב והושיט את ידו ללחוץ את ידה.
'יופי, עכשיו אני גם צריכה ללחוץ ידיים..' חשבה אנה, "אנה," אמרה ולחצה את ידו.
~~~~
עכשיו, אם לא סיימתם את השיר הקודם, תפסיקו אותו ומעכשיו תשמעו את זה:
אם לא פועל אז - http://www.youtube.com/watch?v=1CkPDrA9-fc
ואם בכלל לא פועל אז תשמעו את השיר - McFly - All About You
אם יש לכם שיר אחר שיותר מתאים אז תגידו לי.
~~~~
"אז, על מה את רוצה לדבר איתי?" שאל טום, הוא היה נראה כועס.
"מה זה היה היום?" שאלה ניקול.
"מה זה היה - מה?" שאל טום.
"למה נפרדת ממני בצורה כזאת? למה בכלל נפרדת ממני?" שאלה ניקול בתמימות.
"ניקול, דבר ראשון- אני רציתי להפגש אבל את אמרת שאת לא יכולה, דבר שני- זה פשוט לא.. זה." אמר טום.
"מה זאת אומרת זה לא זה?" שאלה כלא מבינה.
"זה לא זה! זה פשוט כבר לא מה שזה היה פעם, וזהו, אין לי מה להוסיף." אמר טום, 'לא שהיה משהו פעם בכלל..' חשב לעצמו.
"אני לא מבינה אותך." אמרה.
"אין מה להבין ניקול, די, אנחנו גמרנו וזהו..עוד משהו לא ברור?" שאל טום.
ניקול השתתקה, לא היה לה מה לומר, במקום כלשהו זה פגע בה.
"טוב.." אמרה ונאנחה.
"אני מקווה בשבילך שברוק תחלים מהר ו..זהו, אני חושבת.. ביי," אמרה ניקול ופנתה ללכת.
"ביי," אמר טום.
"אוי, רגע.. אני צריכה את אנה.." אמרה ניקול והסתובבה בחזרה.
הם הגיעו לחדר אך גוסטב ואנה לא היו שם.
"אמ.. איפה אנה?" שאלה ניקול.
"אנה וגוסטב יצאו לעשות סיבוב.." אמר ביל.
"טוב..אז תמסרו לה שהלכתי הביתה, טוב?" אמרה ניקול, גיאורג הנהן בראשו.
"את? את שומעת מטאל?" גיחך גוסטב.
"כן, למה?" שאלה אנה.
"את לא נראית אחת כזאת.." אמר.
"אני יודעת.." אמרה וכיווצה את אפה,"ניקול חושבת שזה חרא של מוזיקה.." הוסיפה.
"היא חרא!" אמר גוסטב בצחוק, אנה צחקקה.
גוסטב הוציא חפיסת סיגריות מכיס מכנסיו, והוציא לעצמו סיגריה, "רוצה אחת?" שאל גוסטב.
אנה הנהנה בראשה לחיוב.
לאחר זמן מה שהסתובבו ודיברו נשמע צלצול מהפלאפון של אנה.
"הלו?" שאלה אנה.
"אנה? את מתכוונת לחזור מתישהו?" שאלה ניקול.
"כן, אני כבר אבוא אלייך," אמרה אנה.
"טוב, ביי" אמרה.
"ביי," אמרה אנה וניתקה.
"אמ..אני צריכה ללכת.." אמרה אנה, היא נשמעה מבואסת.
"אני אהיה פה גם מחר וסביר להניח שגם מחרתיים, ואלי גם אחרי מחרתיים.. עד שברוק תקום וטום לא יצטרך חברה יותר." אמר גוסטב.
"אז גם אני" אמרה בחיוך.
לאחר שהחליפו טלפונים הלכה אנה אל ביתה של ניקול.
היא נכנסה והתיישבה על הספה, "תגידי לי, כמה זמן התכוונת להשאר שם?!" אמרה ניקול.
"מה את רוצה ממני?! עשיתי מה שאמרת לא?!" התגוננה אנה.
"איך הלך לך?" שאלה ניקול.
"מעולה," אמרה אנה וחייכה.
"טוב, מעכשיו את צריכה להמשיך להיות עם גוסטב עד שברוק תתעורר, הכי טוב יהיה גם להראות לברוק שהחבר שלה מסומם," אמרה ניקול בחיוך ערמומי.
עברו שלושה ימים ואנה המשיכה להפגש עם גוסטב, הוא נראה לה כבן אדם מאוד נחמד.
ברוק פקחה את עינייה מסביב הכל היה לבן, טום ישב ליידה, אשלי, ביל , גיאורג, כריס , גוסטב ומישהי שלא הכירה היו גם בחדר.
"טום?" שאלה ברוק.
לפתע טום שם לב שברוק קמה,"ברוק!" אמר בהתלהבות.
"מה אתם עושים פה?.. מה אני עושה פה?" שאלה ברוק.
"אמ..את לא זוכרת? את..קפצת מהגג של הבית שלכן.. ו.." אמר טום.
ברוק החלה להזכר, "אה.." אמרה.
ברוק הסתכלה על אנה באי הבנה, "אני אנה.. " החלה אנה להציג את עצמה, "היא חברה של גוסטב," קטע אותה טום בחיוך, אנה הסמיקה.
היא הסתכלה על כריס ועל גיאורג והבינה לבד מה קורה, אותו הדבר קרה גם עם אשלי וביל.
"נפרדתי מניקול," אמר טום לברוק, לא מתייחס לאנשים העומדים מסביבו, מצידו רק הוא וברוק היו שם באותו הרגע, "בשבילך." הוסיף, על פנייה של ברוק עלה חיוך גדול.
"דיברתי עם הרופא, הוא אמר שאפשר לשחרר אותך היום." אמר טום בחיוך.
"איזה יופי!" התלהבה ברוק.
"בא לכם לבוא אלינו, שנחגוג?" שאל טום.
"אחלה!" ענתה ברוק בחיוך.
"אז כולם! היום בשמונה אצלנו!" הכריז טום.
"מומלץ להתארגן, להתלבש יפה ולהתקלח" אמר טום ופנה אל גיאורג.
"הייתי חונק אותך, אבל אז לטוקיו הוטל, מבין אלו שמנגנים על גיטרה- היה רק באסיסט" אמר גיאורג בצחוק.
הם הגיעו לביתם של ביל וטום.
וכעבור כמה זמן שהיו שם וחגגו, נשמע צלצול מהפלאפון של אנה.
"אני כבר אבוא," אמרה אנה ועלתה לקומה העליונה.
"הלו?" שאלה אנה.
"אנה, את כבר שם?" שאלה ניקול.
"כן,עכשיו טום מוזג יין" אמרה וצחקקה.
"יופי, זו הזדמנות מצוייונת," אמרה ניקול.
"הזדמנות מצויינת למה?" שאלה אנה, עושה עצמה כאילו שכחה מהתוכנית.
"את יודעת למה! והיום סוף סוף תוכלי להפרד מגוסטב!" התעצבנה עליה ניקול.
"נה..לא בא לי, תשכחי מהתוכנית שלך, היא גם ככה לא הייתה עובדת, כמו כל התוכניות שלך." עקצה אותה אנה וניתקה לה בפרצוף.
עבר הזמן,טוקיו הוטל המשיכו להצליח בכל רחבי העולם והיו להם עוד הופעות רבות בלונדון
והכל היה כמו שהוא אמור להיות, והם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה?
טוב, את זה כנראה, אנחנו לא נדע לעולם.
הסוף.
~~~~
אני מקווה מאוד שאהבתם.
ועכשיו..
05/11/2007
היום הזה, החמישי לאחת עשרה בשנת אלפים ושבע - היה עוד אחד מימי השביתה.
אני והדס החלטנו שאנחנו רוצות גם- כמו כולם, סיפור על טוקיו הוטל.
זה היה עוד בתחילת השנה- שאני והדס היינו חברות הכי טובות.
ישבנו על המיטה שלי, המיטה הנפתחת וסתם התחלנו להעלות רעיונות.
התחלנו לחשוב וכל מיני רעיונות צצו- הרעיון הראשון שהיה- תגובה בבלוג.
הכל יתחיל מזה שלאשלי יהיה בלוג משלה וביל בטעות יכנס ויקרא.
תכננו במשך כל כך הרבה זמן את הקטע שהם יושבים על הספסל וביל אומר לאשלי שהוא בעצם- זה שהתכתבה איתו כל הזמן.
בצורה שחשבנו על זה בהתחלה, זה היה אמור להיות קטע מצחיק ומשמח! אבל.. אתם יודעים.. אני והרעיונות שלי.. xD
בהתחלה חשבנו, שבמקום להזניח כמו ברוב הסיפורים האחרים את גיאורג וגוסטב - אז להצמיד לגוסטב את כריס ולגיאורג את ג'ני.
רעיון לא משהו =.="
אז..תוך כדי כתיבת הסיפור עלה בי רעיון!
ביל יפגוש את ג'ני בבית הקפה שהיה ליד הספסל ומשם?
משם זה כבר יתפתח, כך חשבתי לעצמי.
אחרי זה עלה בי הרעיון שאותו ישמתי בפרק עשרים ושלוש לכן כתבתי חלק מפרק שאינני זוכרת את מספרו,
המתקיים בלונה פארק, או ביריד..
המגדת עתידות זוכרים?
עוד שם ,אם תשימו לב - המגדת עתידות שמה לב שג'ני תמות, אך לא רצתה להגיד דבר.
את שלושת הפרקים הראשונים הדס כתבה לבד ומאז החלה לנטוש את הסיפור, אז אני-
שכל כך רציתי לכתוב כמו הדס, אבל לא ידעתי איך לכתוב ברמה כזו גבוהה-
ניסיתי לכתוב פרק לבד, אני עדיין זוכרת את זה, זה היה פרק ארבע, הפרק שבו ברוק מודיעה לאשלי שהיא קנתה כרטיסים להופעה של טוקיו הוטל בלונדון.
אתם!
אתם עזרתם לי עם התגובות הבונות שלכם, אני קראתי סיפורים ברמה גבוהה ולאט לאט, טוב לפחות אני חושבת- שהשתפרתי בכתיבה שלי.
אני למדתי לכתוב, כתבתי, צחקתי ובכיתי ביחד אתכם!
ומפרק עשרים ושלוש?
בכיתי קצת אפילו אני, כמה שזה אולי נשמע הזוי.
כל כך שמחתי בפעם הראשונה שראיתי שאני, הכותבת של הסיפור ללא כריכה - בפעילים!
זה היה כל כך משמח.
לראות שהסיפור מעניין כל כך הרבה אנשים, זאת אומרת- מתוך כל אלפי הבלוגים, אם לא מליוני
דווקא את הבלוג שלי- יש המון שאוהבים- הוא בין הבלוגים הכי פעילים בישרא D:
במשך הסיפור.. אבדתי המון קוראים,
אשמתי, לא?
הזמן שלוקח לי לעדכן.. הוא לפעמים יכול להיות יותר משבוע..
הסיבה לכך?
לא, היא לא עצלנות
היא לא חוסר זמן
היא משהו שהוא קצת יותר קשה מזה, אבל אני לא אגיד מהו, ותאמינו לי- יש לי סיבה טובה מאוד לכך.
אבל עובדה שאתם נשארתם אתי, העובדה שאתם כרגע קוראים את מה שאני כותבת
זה סימן,
סימן שנשארתם איתי מההתחלה ועד הסוף, ואני מאוד מעריכה את זה.
דרך אגב, אתם יודעים מה זה הסיפור Anne?
הוא נכתב בהשראת הסיפור הזה והמון יהיו עדים לכך שהוא אחלה סיפור ;]
זה לא אותו הסיפור!
בכלל לא!
יש בו אולי אירוע אחד שקרה פה שיקרה גם שם, אבל זה לא ממש הפתעה מגלים את האירוע על הפרק הראשון אני חושבת..
הממ.. עוד הודעה קטנה..
השם של הסיפור שקראתם עד עכשיו הוא:
"like it use to be"
כאילו,"כמו שזה אמור להיות"
אחלה שם, לא? ;]
אם למישהו יש רעיון לשם אחר שיודיע לי T.T
מקווה שאהבתם, ובקרוב סיפור חדש ששרית עוזרת לי לשכתב אותו ולכתוב אותו
"Big girls don't cry"