היי כולם, זה לקח הרבה זמן אבל חזרתי.
תודה לענבר וטל שעזרו לי עם הפרק.
תזכרו טוב טוב, זה ממש, אבל ממש, לא הולך להיות סיפור "כמו כל האחרים"
זה הולך להיות סיפור יחיד במינו. אבל לא אפרט יותר מידי.
אממ..אין לי שיר לפרק הזה, אז אני אשמח לקבל הצעות.
קבלו במחיאות כפיים [ xD ] את הפרק הראשון בסיפור החדש "The Era That Never Heppand"
~~~~
פרק 1.
17:47 אחרי הצהריים, ברלין.
הם נכנסו אל תוך בית המלון, שהיה נראה ישן, מרופט ואפרורי מבפנים, אפילו עוד יותר משנראה מבחוץ.
"ביל, אני חושב שזה ממש לא רעיון טוב לצלם פה את הקליפ." אמר טום, מסתכל סביבו בגועל.
"ואני חושב שזה רעיון נהדר." החזיר ביל.
"אז זה לא, זה נראה כמו מבנה ל..לסרטי אימה! אני עוד אמור לישון פה?!" התעצבן טום.
ביל אפילו לא הקשיב לו,לא היה לו כבר כח, הוא היה מותש מהנסיעה הארוכה שעברו עד למקום.
הוא זרק אליו מבט עייף, לקח את המזוודות שלו ופסע אל עבר מעלית הברזל הישנה והחורקת שהובילה לקומות העליונות.
כאשר דלת המעלית נפתחה, החל ביל להתקדם במסדרון הארוך אל עבר החדר שהובטח לו,הרצפה הייתה שחוקה וטפטים קרועים ובלויים, נזילות ועובש היו על קירות המסדרון.
ביל פתח את הדלת, הניח את המזוודות על הרצפה והסתכל מסביבו.
החדר היה חשוך,הוא הרים את מתג האור בכדי להדליק את האור בחדר,'הכל ממש ישן פה,' חשב.
על הקירות המתקלפים היו תלויות תמונות נוף ישנות ודהויות, אך לפחות המיטה הייתה מוצעת ונקייה,כמו שצריך.
ביל פתח את החלון, לתת לקצת אוויר צח להכנס, הוא הביט דרכו.
"ביל?" , ביל הבחין פתאום שטום עומד מאחוריו.
"אני מצטער, טוב? המקום הזה פשוט..די.. זוועתי." אמר וגיחך.
ביל נאנח, "זה בסדר" אמר והשיב את מבטו לנוף הנראה מהחלון, טום הביט גם הוא דרך החלון.
"מה זה שם הדבר הזה לפי דעתך?" שאל ביל והצביע על אבן גדולה ומרובעת שנצבה בשדה שהיה ליד המלון, קרובה בערך אל שפת הכביש.
טום התקרב מעט אל החלון,"נראה לי.. מצבה?! יופי, זה בדיוק מה שהיה חסר כדי להשלים את אווירת סרט האימה שיש פה." אמר טום ברוגז.
"אפשר ללכת ולצלם קטעים מהקליפ ליד המצבה, זה רעיון טוב." אמר ביל כשעל פניו עולה חיוך.
"שלא תעז! אני לא מתקרב לשם!" אמר טום.
ביל צחקק, "זה בסדר, רק צחקתי ,ואל תדאג - גם לי לא נראה שאני אתקרב לשם אי פעם." אמר ביל.
ביל הביט אל השמיים, הירח נראה מרחוק, "יש ירח מלא היום." אמר ביל.
"הו, אז זה בכלל מעולה." אמר טום בציניות.
לפתע דייויד נכנס אל החדר, "בנים, הודעתי כבר לגיאורג וגוסטב, נתחיל לצלם מחר בבוקר, אז תהיו מוכנים." אמר דייויד ויצא.
"נראה לי שגם אני אלך.." אמר טום ופנה אל הדלת , "אני מאמין שאתה הולך לישון עכשיו אז..לילה טוב." אמר ויצא, סוגר אחריו את הדלת.
ביל המשיך להביט בירח,'משום מה, זה תמיד נראה כאילו הירח מחייך, לא משנה מאיזו ארץ אסתכל עליו.', הוא נאנח כשחיוך עולה על פניו.
ביל נכנס אל המקלחת, על הקיר מעל לכיור הייתה מראה שבורה, אך חוץ ממנה הכל היה נראה בסדר.
ביל נשכב על המיטה, מותש לגמרי מהיום שעבר עליו.
'מחר מתחילים לצלם..' חשב, כמעט ומתחרט על הרעיון לצלם קליפ במקום הזה.
'יהיה בסדר,' ניסה לעודד את עצמו, 'יהיה בסדר..' חשב ונרדם.
החדר היה לבן על כל צדדיו, אך בכל זאת השרה תחושת מחנק ואפלוליות.
בקצה החדר עמדה ילדה, לא נמוכה מביל בהרבה.
שמלתה הלבנה הייתה קרועה,מרופטת בחלקה התחתון ומלאה חתכים .
ראשה היה מורכן במקצת, כך ששיערה הכהה הסתיר את פניה כמעט לחלוטין.
ביל בהה בה כמה שניות, עד שלפתע הרימה את ראשה.
פניה עדיין היו מוסתרות, אך באופן בו עיניה בצבצו מעט מתחת לשיערה.
היא הביטה בו במבט חודרני, למרות שעיניה לא היו ברורות.
היא פסעה לעברו, פסיעות ארוכות ואיטיות.
"ביל.." לחשה לו הדמות, חנוקה מדמעות. היא שלחה יד דקיקה לכיוונו.
לפתע המנורה שהאירה את החדר נכבתה, והחדר היה חשוך עד שביל לא יכול היה לראות את עצמו.
ביל פקח את עיניו, החדר היה די חשוך, הוא הסתכל על השידה שהייתה ליד מיטתו כשלפתע שם לב לנר שהיה מונח שם.
"ממתי זה פה?" הרהר, מנסה להדליק את זה שוב ושוב.האור העמום שבקע מהנר בקושי הספיק להאיר את דרכו של ביל,הוא היה צמא, לכן החליט ללכת ולקחת כוס מים, הוא פסע אל עבר הדלת, פותח אותה הוא לא האמין למראה עיניו.
~~~~
מקווה שאהבתם.
אם יש למישהו הצעות לשיר שמתאים לפרק הזה אני אשמח לשמוע.
את העיצוב שיש כרגע בבלוג, אני עיצבתי, מה דעתכם? =]
הערות בונות יתקבלו בברכה ^-^
ודרך אגב, אני לא מודיעה יותר על פרק חדש. כל מי שרוצה לדעת על פרק חדש - שיעשה מנוי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
