סיפור ללא כריכה ©

אממ פרק חדש.

אין לי שיר מתאים אז אם למישהו יש - שיודיע לי.

מקווה שתאהבו.

~~~~

מהפרק הקודם:

ביל פקח את עיניו, החדר היה די חשוך, הוא הסתכל על השידה שהייתה ליד מיטתו כשלפתע שם לב לנר שהיה מונח שם.

"ממתי זה פה?" הרהר, מנסה להדליק את זה שוב ושוב.האור העמום שבקע מהנר בקושי הספיק להאיר את דרכו של ביל,הוא היה צמא, לכן החליט ללכת ולקחת כוס מים, הוא פסע אל עבר הדלת, פותח אותה הוא לא האמין למראה עיניו.

פרק 2.

קירות המסדרון היו מצופים טפטים שסגנונם היה ישן, אך הם נראו חדשים למדי.

הרצפה מרוצפת במרצפות שחור לבן יפות ומבריקות, ריח האבק לא היה עוד באוויר.

ביל פסע אל עבר מעלית הברזל, כמה מוזר אך, גם היא נראתה חדשה למדי.

בחשש ירד ביל במעלית אל עבר הקומה הראשונה, מביט דרך סורגי המעלית - נראה לובי המלון גם הוא חדש,

מרוצף במרצפות יפות, טפטים מסוגננים תלויים על קירותיו ונברשת ענקית שהאירה את כל המקום נתלת מהתקרה הגבוהה. כאילו שהמלון רק נבנה.

ביל יצא מהמעלית , פיו נפער כאשר הסתכל סביב, קולות של אנשים נשמעו מכיוון חדר האוכל.

הוא נעצר במקומו כשלפתע שמע ,"תסגור את הפה שלא יכנס לך זבוב," שמע דמות נשית מאחוריו אומרת ומצחקקת.

הוא הסתובב אחורה והבחין בנערה, היא נראתה בגילו, שערה שחור וחלק ועינייה שחורות גם הן, היא הייתה לבושה בשמלה בצבע תכלת ונעלי עקב שחורות, היא עמדה ושם כשחיוך פרוס על פנייה. ביל היה מאוד מבולבל.

היא התקרבה במעט אל ביל, "אני אליזבת',אני הבת של מנהל המלון, נעים להכיר אותך, אממ.." אמרה, "ביל," אמר ביל וחייך גם הוא.

"בגדים יפים," אמרה והחניקה גיחוך.

ביל הסתכל על עצמו, הוא היה עדיין לבוש בפיג'מה האדומה שלו, 'אוי, שיט.' חשב וחייך חיוך נבוך.

"חשבתי שכשבאת אחרי הצהריים ראיתי אותך עם בגדים אחרים.." אמרה וחייכה.

"אחרי ה..צהריים?" התפלא ביל, הוא הגיע למלון אחרי הצהריים אבל..

אליזבת' גיכחה,"כן, ברור שאחרי הצהרים טיפשון, אתה לא זוכר מתי הגעת לכאן?" שאלה.

"א..אני.." החל ביל לומר אך אליזבת' קטעה את מילותיו,

"תזהר! הנר עוד שנייה נופל לך," אמרה אליזבת' והושיטה את ידה אל עבר מנשא הנר, ידה נגעה בידו,

מה שאומר - היא אכן אמיתית, אבל, איך?

ביל כבר היה מבולבל, "אני כבר חוזר," אמר, חייך ועלה בחזרה לחדרו במעלית הברזל.

הוא עבר במסדרון, מעביר את ידו על קירותיו זה היה אמיתי מתמיד.

הוא פתח את דלת חדרו ששכח לנעול והעלה את מתג האור, החדר היה גם הוא מצופה בטפט, תמונות הנוף התלוייות על הקיר נראו כחדשות ורק המיטה מעט מבולגנת מכיוון שהוא קם ממנה מקודם.

פותח את המזוודה הוא הוציא משם סקיני ג'ינס וחולצה עם פסים בצבעי שחור לבן.

הוא סגר את דלת החדר ונכנס אל המקלחת, סוגר אחריו את הדלת הוא הביט במראה,'המראה לא היתה..שבורה?' הרהר ביל למראה המראה שהייתה תלויה מעל לכיור.

הוא התלבש במהירות, סידר את שיערו כלפי מטה, פותח את דלת המקלחת הוא יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת.

הוא התקדם במסדרון אל עבר המעלית, יורד במעלית הברזל הוא ראה את אליזבת'.

דלת המעלית נפתחה והוא התקדם לעברה, "היי, חזרתי." אמר וחייך.

"אני..רואה.." גמגמה למראה בגדיו, סורקת את גופו ואת 'בגדיו המשונים'.

ביל הסתכל גם הוא על בגדיו ולא הבין למה היא מתנהגת כל כל מוזר, "ה..הכל בסדר?" תהה.

"כן.. רק.. הבגדים שלך.. הם.." אמרה באי נעימות.

"הם..?" שאל.

"לא משנה." אמרה, "אתה חדש פה במלון אני מבינה." אמרה בחיוך.

"אמ..כן.. אפשר להגיד." אמר.

"רוצה שאעשה לך סיור?" שאלה בחיוך כובש.

"למה לא?" אמר והשיב חיוך.

"טוב, אז בוא." אמרה והחלה להתקדם כשביל ליידה, "רוצה לאכול משהו?" שאלה.

"אמ..טוב.. רק ש..אני לא ממש רעב.." אמר במבוכה.

"טוב.. אז אני רק אראה לך את חדר האוכל." אמרה, כשחיוך זומם על פניה.

ביל לא ממש הבין, אבל הוא המשיך להיות לצידה, הכל גם ככה היה נראה לו מוזר והיא לבנתיים היתה היחידה שתוכל להסביר לו מה קורה פה.

הם התקדמו לעבר דלת עץ גדולה שליידה עמד איש בעל שיער שיבה ולבוש בחליפה מהודרת, "בוקר טוב." אמרה אליזבת'.

"כבר לילה אומנם, אבל בוקר טוב גם לך." אמר האיש וצחקק.

האיש בעל שיער השיבה פתח להם את דלת העץ הגדולה, "בוקר טוב גם לך," אמר האיש לביל.

"בוקר טוב," השיב ביל וצחקק גם הוא.

אליזבת' וביל נכנסו אל החדר הגדול, "וואו." פלט ביל למראה החדר הענקי שהיה מלא באנשים העונדים עניבות ולבושים בחליפות מהודרות, והאוכל רב שהיה מסודר על שולחן ארוך.

"רוצה לקחת משהו לאכול?" שאלה.

"אמ..טוב." אמר.

כמה אנשים החלו לנעוץ מבט בביל ובבגדיו, שנראו להם מאוד מוזרים.

הם נגשו אל עבר השולחן הארוך, אליזבת' לקחה צלחת וביל עשה כמותה, גם כך העניין נראה לו מאוד מוזר.

"עכשיו הבנתי למה הסתכלת ככה על הבגדים שלי.." אמר לה בשקט.

היא צחקקה, "הבגדים שלך בסדר.. אבל.." היא נעצרה לרגע ונעמדה מולו פנים מול פנים, "פשוט.. אף אחד לא מתלבש ככה היום.." אמרה במבוכה, היא המשיכה להסתכל על האוכל שעמד על השולחן כדי שאולי תמצא לה משהו לאכול אך ביל המשיך פשוט לעמוד ליידה, 'אף אחד לא מתלבש ככה היום?..זה מוזר..' .

אליזבת' שמה לב שביל ממשיך לעמוד, 'אני מאוד אוהבת את הבגדים שלך.. זה מיוחד..' אמרה אליזבת'.

"מ..מיוחד?" תהה ביל.

"כן. מיוחד." אמרה בחיוך.

ביל לא הבין. אליזבת' החלה להתקדם לכיוון השולחנות כשביל אחריה, הם התיישבו ליד אחד השולחנות.

"אני מצטערת שאני יושבת לאכול עכשיו, אני פשוט.. נורא רעבה.." אמרה במבוכה.

"זה בסדר.." ביל חייך.

"באמת, אם אתה רוצה אתה.. יכול ללכת.. אתה לא חייב להתחיל לשבת לאכול רק בגללי.." אמרה.

"זה בסדר, באמת." השיב.

"אני אוהבת ספגטי." אמרה, מסובבת את מזלגה בתוך הצלחת מלאת הספגטי.

"מי לא?" השיב ביל.

"אני באמת אוהבת את הסגנון לבוש שלך, כולם כל הזמן לבושים פה בטוקסידו וזה מעצבן ו..הדור מידי." אמרה ועיקמה את אפה. ביל השיב בחיוך, אוכל את הספגטי בתאבון.

הסיטואציה הייתה נראית לו מוזרה מאוד, הוא יושב כרגע לאכול ספגטי בבית המלון שהוא שוהה בו, שכרגע נראה כמו חדש עם ילדה שהוא לא מכיר וכולם לבושים הדור.. לבושים.. לא כמוהו.

הם המשיכו לאכול כשפתאום הבחין במישהו שהיה נראה לו מאוד מוכר עומד ליד המשקאות.

~~~~

מקווה שאהבתם.

אם יש למישהו הצעות לשיר שמתאים לפרק הזה אני אשמח לשמוע.