סיפור ללא כריכה ©

אני מצטערת שחכיתם הרבה זמן, יש לי סיבות.

אין שיר אבל הולך להיות פרק מצחיק =]

טוב אני לפחות מקווה שהוא יהיה מצחיק P=

~~~~

מהפרק הקודם:

השניים המשיכו לאכול, כשטום יושב וצופה בהם בבטן מקרקרת כשפתאום הבחינו ביל וטום במישהו.. שאפשר אכן להגיד ששניהם מכירים טוב מאוד.

"אין סיכוי שזה.." החל טום להגיד.

פרק 4.

"זה טום." אמר ביל מופתע.

"זה אני!" אמר טום, מופתע עוד יותר, פותח את עיניו לרווחה, "מה אני עושה שם?" תהה.

לשנייה שטום עצר לחשוב ואז הוא הסתכל שוב על מי שראה, "אני.. אני לובש.." החל לומר בתדהמה.

"טום לובש טוקסידו?!" התפלא ביל והרים גבה.

"טום? מי זה טום?" שאלה אליזבת'.

"טום זה אחי, אחי התאום." אמר ביל, מנסה לעכל את מה שראה כרגע.

אליזבת' הסבה את ראשה לאחור,"מי מהם זה אחיך התאום?" שאלה.

"זה שעומד ומפלרטט שם עם כולן.." אמר ביל ונאנח.

"אה.. זה.. לא ידעתי שהוא אחיך." אמרה אליזבת', זה היה נשמע לביל כאילו שהיא מאוכזבת.

"קרה משהו?" שאל ביל, "רגע רגע רגע.. אל תגידי לי.. הוא פלרטט גם איתך. אני לא כמוהו, אל תדאגי." אמר ביל וצחקק.

"חה חה , נורא מצחיק." אמר טום בציניות, אך כמובן שביל ואליזבת' לא שמעו את דבריו.

על פניה של אליזבת' עלה חיוך, "כן, הוא ניסה להתחיל גם איתי.." אמרה אליזבת', היא עדיין נשמעה מאוכזבת.

"הוא מתחיל עם כל מה שזז.. כל עוד הוא בערך בגילו, ממין נקבה...ויפה." אמר ביל וחייך.

אליזבת' הסמיקה וחייכה חזרה במבוכה.

'הוא מתחיל עם כל מה שזז.. ני ני ני ני ני.. בלה בלה בלה..' חיקה טום את ביל.

ולפתע נערה שישבה בשולחן ליד ואכלה גם היא את ארוחת הערב שלה החלה לצחוק,רק שהיא ישבה לבדה,היה לה שיער בצבע חום בהיר אסוף בקוקו מגולגל ועיניים בצבע דבש. היא לבשה שמלת ערב לבנה,יפה ופשוטה ונעלי עקב שחורות .

ביל, אליזבת' וטום הסתכלו עליה כלא מבינים עד שהנערה שמה לב שמסתכלים עליה,הפסיקה לצחוק, השפילה את ראשה במבוכה וכחכחה בגרונה.

"אל תשים לב, יש פה אנשים מוזרים.." לחשה אליזבת' לביל.

"אממ.. אליזבת'.. אני חושב שאני אלך לדבר עם אחי שנייה... אני כבר אחזור ,טוב?" שאל ביל.

"אוקי." אמרה אליזבת' בחיוך והמשיכה לאכול את הספגטי שלה.

הנערה שישבה בשולחן ליד סיימה בידיוק לאכול, קמה מהשולחן אל עבר הדלת ויצאה מחדר האוכל.

טום החליט לנסות ללכת אחרייה, הוא יצא מהחדר אל הלובי והסתכל אל עבר המעלית, היא לא עלתה במעלית.

הוא הסתכל עוד קצת מסביב ועדיין לא ראה אותה.

צ'רלי הסתכלה על טום כשחיוך גדול פרוס על פניה בעוד היא סוקרת את גופו מלמעלה למטה.

לאחרים זה בוודאי היה נראה כאילו היא מסתכלת על האוויר.

טום פתאום שם לב שמישהו נועץ בו מבט, הוא הסתכל עליה כלא מבין.

היא התקרבה אליו והוא נרתע מעט אחורנית, "נעים מאוד, קוראים לי צ'רלי." לחשה בחיוך.

הוא לקח צעד אחורה, "א..את מדברת אלי?" שאל טום.

"לא. אני מדברת אל האוויר," לחשה צ'רלי בציניות וגלגלה את עינייה." אתה רואה פה עוד מישהו שאני יכולה לדבר איתו מהמרחק הזה?" גיכחה צ'רלי.

טום הסתכל סביב ואכן, לא היו עוד אנשים שיכלה צ'רלי לפנות אליהם ממרחק כזה, ועוד בלחישה.

"אז.. את.. מדברת אליי.." אמר טום בחשש, "אה.. אני טום. איך את יכולה לראות אותי? אף אחד פה לא רואה אותי. ואני גם..עובר דרך דברים.." אמר טום קצת מבולבל.

"אני יודעת.. אבל.. אני לא יכולה להסביר לך פה, גם ככה אנשים חושבים שאני מוזרה.

"למה מוזרה? בסך הכל אנשים כרגע... חושבים שאת מדברת עם האוויר! זה לא נקרא מוזרה." לגלג טום.

צ'רלי נעצה בו מבט, "אני היחידה שיכולה לראות אותך פה וככה אתה מתייחס אלי? תודה רבה באמת." אמרה צ'רלי.

"סליחה." אמר טום במבוכה.

"זה לא משנה כבר, עכשיו בוא." אמרה צ'רלי ונאנחה.

"מה? לאן..?" שאל טום.

"פשוט בוא אחרי." אמרה צ'רלי והחלה להתקדם אל עבר המעלית.

טום משך בכתפיו והלך אחרייה.

הם עלו במעלית כשלפתע המעלית נעצרה והדלת נפתחה. צ'רלי יצאה מהמעלית והחלה להתקדם במסדרון עד שנעצרה, הוציאה מפתח מכיסה, פתחה את הדלת ונכנסה כשטום אחריה.

"שב," אמרה צ'רלי כשהיא סוגרת את הדלת.

טום התיישב על המיטה וצ'רלי התיישבה ליידו, "אז.. " החל טום לומר, קצת מהסס, "איך את יכולה לראות אותי? ו...למה האחרים לא יכולים לראות אותי?" שאל טום.

"אני מדיום." אמרה צ'רלי.

"ואני לובש אקסטרה אקסטרה לארג'," התגאה טום, "אבל מה זה קשור?" התפלא.

צ'רלי נאנחה,"מה? לא לא לא.. אני מדיום, מדיומית , כזאת ש..רואה מתים ש.. שומעת אותם ו.. נו אתה לא יודע מה זה מדיום?" שאלה.

"אה.." אמר טום אך לרגע התשתתק, "רגע, אז.. זאת אומרת ש..אני מת?" שאל בחשש.

"אתה לא מת... אתה חולם." הסבירה צ'רלי.

"חולם?" התפלא טום.

"כן, חולם." אמרה צ'רלי.

"טוב, אז אם זה חלום אז.. אני יכול פשוט לקום." אמר טום.

"לא,אתה לא יכול, " קטעה צ'רלי את דבריו.

"למה? זה הרי רק חלום." אמר טום וגיחך.

"כי זה לא סתם חלום, זה חלום משותף, גם התאום שלך חולם את אותו החלום רק ש..הוא במקום אחר בחלום כרגע.. אי אפשר להסביר את זה, ואתה לא יכול לשלוט בחלום מתי לקום. רק אחיך יכול לשלוט בזה.. וגם הוא.. לא ממש אחראי למתי הוא קם מהחלום הזה." אמרה צ'רלי.

"מה..? אבל למה אני לא יכול להחליט מתי אני רוצה לקום?" שאל טום.

"כי אתה לא מוחשי. אחיך מוחשי ובגלל זה יש לו אפשרות להחליט ולך אין בכלל." הסבירה צ'רלי.

" 'מוחשי' ? אני לא 'מוחשי' מידי בשבילך? אז איך זה שאת מדברת איתי?" גיחך טום.

"אל תצחק. זה עניין חשוב מה שהולך פה." אמרה צ'רלי.

"טוב.. אבל.. תסבירי לי רגע, איך זה שאת מדיומית קשור לזה שאת יכולה לראות אותי?" שאל טום.

"אתה לא מוחשי, אבל אתה עדיין קיים. כמו נשמה או..רוח בערך.. אז כנראה שזו הסיבה. בכל מקרה. אתה בודד פה לבנתיים ואני לא זו שתשאיר אותך לבד." אמרה צ'רלי.

"רגע רגע.. אז איך את יודעת שאני פה? איך את רואה אותי ומבדילה בייני לבין לא יודע.. אנשים חיים.. נשמות רוחות ו..לא יודע.. כל מה ש..זה.. נו את יודעת!.." אמר טום.

"השקיפות." אמרה.

"אה.. אוקי." אמר טום, עדיין קצת לא מבין.

"אבל.. את ההשתקפות שלך, בניגוד לנשמות וכל אלו, אפשר לראות." אמרה צ'רלי.

טום לא הבין, "תסתכל במראה לדוגמא." אמרה צ'רלי.

"אוקי.." אמר טום והתקדם אל עבר המקלחת.

"הוו, מי זה הסקסי הזה?" אמר טום וצחקק בעודו מסתכל במראה.

צ'רלי נאנחה, "כן.. כן.." אמרה בזלזול.

טום הסתכל עליה, "רגע רגע.. את כרגע רמזת לי שאני לא סקסי?" שאל וצחקק.

"תשמע לגבי ה'סקסי' הזה שלך.. אני לא יודעת, אם אתה לובש אוהלים כאלו, אני גם לא אדע לעולם." אמרה צ'רלי וגיכחה.

"אוהלים?" שאל טום.

"כן. אוהלים." אמרה צ'רלי, "ככה נהוג אצלכם? ללבוש אוהלים? כי.. אחיך לפי מה שראיתי.. לא לובש אוהלים. מתלבש מוזר.. אבל לא לובש אוהלים." אמרה צ'רלי והביטה בו מספר שניות , "לא אמרתי שגם הבגדים.. זאת אומרת.. האוהלים שלך לא מוזרים." אמרה צ'רלי.

"זה לא אוהלים, זה הבגדים שלי ואני אוהב את זה. חוץ מזה, אני עדיין בפיג'מה." התגונן טום.

 "אוקי. אני עדיין רואה את זה כאוהל, אבל.. בחירה שלך." אמרה צ'רלי וצחקקה, טום נעץ בה מבט כועס.

"טוב, דיי תעזוב את זה עכשיו. אתה מבין עכשיו הכל?" שאלה וטום הנהן בראשו.

טום חזר והתיישב ליידה על המיטה, "אז.. למה את במלון? ועם מי?" שאל טום.

"אני במלון לבד. כי רציתי קצת חופש ושקט לעצמי ואני מאוד אוהבת את המלון הזה, יש בו אווירה טובה." אמרה.

"ואת תמיד מזמינה רוחות ואנשים לא מוחשים אלייך לחדר?" שאל טום והחל לשחק בחושניות עם הסיידליפ שלו.

"לא. אתה היחיד. כל השאר זה רק סיאנס או שהם מופיעים פשוט." אמרה.

"זה גם מטריד לפעמים," המשיכה ושתקה למספר שניות, בוהה בסיידליפ של טום, "למה חוררת לעצמך את השפה? וגם אחיך ראיתי שהוא חורר לעצמו את הגבה. מה זה? טקס סמלי או משהו כזה? אתם פשוט לא נראים לי מאפריקה אז.. טוב, פשוט.. מה זה?" שאלה בגועל.

"לאחי יש גם עוד אחד בלשון," אמר טום. "אייה.. זה בטח כואב לכם.. למה עשיתם את זה?" שאלה כשהיא נחרדת.

"תרגעי, זה לא כואב.. זה כמו ש..יש לך עגילים באוזניים." הסביר טום.

"או..קי.." אמרה מבולבלת.

שתיקה שררה בין השניים מספר שניות עד שטום שאל, "אממ.. צ'רלי, אפשר לשאול אותך משהו?" שאל טום.

"בטח, תשאל." אמרה צ'רלי בחיוך.

"אם אני.. את יודעת, 'לא מוחשי' וזה.. איך זה יכול להיות שראיתי עוד אחד כמוני בחדר אוכל למטה?" התפלא טום.

ובחדר האוכל לבנתיים -

ביל נגש אל טום, מספר בנות היו מסביבו וטם פלרטט איתן,כרגיל.

"טום? אפשר לדבר איתך רגע?" שאל ביל את טום.

~~~~

איך טום יגיב?

מה יקרה?

כל זאת ועוד בפרק הבא P=

אם בא לכן אתם מוזמנים להצטרף לטבעת חדשה שפתחתי -

<<סיפורים איכותיים.>>±

סיפורים סיפורים סיפורים. כל אלו שכותבים סיפורים, קצרים או ארוכים. וגם אלו שחושבים שגם סיפורי טוקיו הוטל - הם סיפורים בעד עצמם. חושבים שאתם מתאימים? הצטרפו לטבעת.

רק שתדעו, עברתי את ה 40,000 כניסות, תודה רבה לכם.

השקעתי מאוד בפרק הזה...

מקווה שאהבתם ^-^

עיצוב חדש, איך הוא?

ושוב, אני לא מודיעה יותר על פרק חדש. כל מי שרוצה לדעת על פרק חדש - שיעשה מנוי.

הכותבת - סיפור ללא כריכה.