היא לא רוצה לגדול.
לא רוצה מחויבות,אחריות..
רוצה להסתובב חסרת כל מעש,כשטיפות הגשם נוטפות על ראשה.
לרוץ יחפה בין השלוליות והבוץ,
לתת לרוח לחדור לעצמותיה לנישמתה..
רוצה להנות מהקור,מטעם הגשם.
לחשוב על רחוק,
לחשוב על מעבר,
לברוח לשם-או אולי שוב לחדר..[?]
לתת לימים לחלוף כשהיא צופה מהצד.
לקחת הפסקה מהטירוף,מהבלובול,מהסחרור..
לרגע להתנתק,לא להיות שם
למצוא פתח,למצוא חמצן..
לתת לימים לחלוף ללא כל היגיון
שתוכל למצוא כמה שניות לנשום.
לנשום אויר שלה,אויר של חופש,של חלום.
היא רוצה לבד אבל ביחד,
רוצה לעצמה אבל לאחרים,
כבר לא חושבת על שאיפות בחיים.
רוצה רק לחיות את הדקות שחולפות..
להרגיש אותן,לא לתת להן לחמוק!
שאף אחד לא יגיד לה אסור,
שאף אחד לא יגיד לה מתי או למה..
היא כבר מותשת מלמצוא הסברים וסיבות.
איבדה את עצמה,טבעה במחשבות.
היא רק רוצה לחיות לעצמה,
לעצמה,
רק לכמה דקות..
....?
להסתכל אל השמיים ולראות את האינסוף שבכוכבים,שבעננים,שבשמיים החשוכים.
לתת למחשבות לעוף בלי מטרה או סיבה מיוחדת בלי כל תכלית בלי כל פרופורציה..
לראות את האדמה העצים הציפורים,את החיים שמסביבינו.
להקשיב לשקט כאילו היה מוסיקה מתוחכמת ומרהיבה..
ללמוד לאהוב אותו ולהבין אותו,
לתת לו לחדור אל הנשמה לעשות סדר במחשבות המעורפלות,
להרגיש אותו בכל העצמות,הורידים והעורקים..
ואז..שעולה לה השמש ומגיעה,לתת לאור החמים והרך שלה לפתוח את היום ולחמם אותנו מהלילה,
להזין אותנו בתום וברכות של התחלה,של אהבה,של אושר.
להנות מהסדר של הטבע,של העולם מהעיקביות ומהארגון-הדבר היחידי שאפשר לקרוא לו מסודר בחיינו.
לחיות כל שניה בחיים-כי תמיד משהו מתרחש סביבינו,
רק לשים לב לסביבה,לתת לדברים לקרות.
להתבונן וללמוד מהדבר הכי טהור,הכי מקסים,הכי חכם,שקיים ותמיד יתקיים..
איך..?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
AleX!:]