פינגווין במדבר סהרה - יונתן\יוני בן- גל

כן ידידי! אני, יונתן בנקהלטר בן- גל (חח שם המשפחה המלא שלי..) מדבר היום על אהבה!... האמת היא שאני לא רוצה לכתוב ממש על אהבה, אלא על תיאוריה שפיתחתי עליה... (עלי להזהיר אתכם שבפוסט הזה אני לא מנסה להצחיק, ולא יהיו בדיחות שנונות.. כמו תמיד..)

הרשו לי להסביר לכם; מה לי ולתיאוריות ואהבה?!! ובכן ידידי,  מאז ומתמיד הייתי בן אדם שעוסק הרבה בפילוסופיה, (חלקכם יודעים זאת וחקלכם לא..) ובנוסף לכך מה שאינכם יודעים זה שמערכות יחסים בין גבר לאישה תמיד עניינו אותי מאוד! (ואני לא מדבר רק על עניין של סקס.. למרות שאני מסתדר טוב מאוד גם עם זה!)

דבר נוסף שלא ידעתם עלי זה שאני בן אדם מאוד רגשן. (הרשו לי להוסיף: חחח)

ועכשיו לגבי התיאוריה שפיתחתי במהלך ניסיוני העמוק ומחקרי הרצוף אחר הדבר שאני נמצא בו בצורה ממולכדת ואנשים נוהגים לקרוא לו: "החיים"...

ובכן, אחרי 15 שנה שאני חיי (אני רומז שלא הייתי מת באותו זמן..) הגעתי למסקנה שכל מה שעושים בחיים צריך לעשות במידה נורמלית! לא יותר מדי לא קצת מדי! ואני מתכוון לכ-ל דבר! אני מתכוון מבחינה של: תכונות (אופי), מעשים פיזיים (למיניהם..), מחשבות רגשות ועוד...

אני בטוח שרובכם לא ממש מבינים לגמרי למה אני מתכוון.. אני אתן לכם דוגמא, שתיית אלכוהול למשל זה משהו שברור לכולנו שצריך לעשות בצורה נורמלית מבוקרת (לא קצת מדי ולא הרבה מדי), למרות ששתייה זה גם עניין של הנאה ולכן אי אפשר ממש להגיד שאפשר לשתות קצת מדי.. דוגמה נוספת שיותר מהחיים, לגבי אופי, כל תכונה בבן אדם צריך להקפיד לא להגזים איתה ולא להמעיט איתה.. בן- אדם שמגדיר את עצמו סופונטני ורגיש לא יכול להיות יותר מדי סופונטי בצורה מוגזמת, וספונטני בצורה מועטת פשוט מראה שהוא לא באמת סופונטני כמו שהוא אמר, הוא גם לא יכול להיות רגיש מדי ולהתחיל לבכות מכל שטות ודבר קטן או להתרגש ולשמוח מכל דבר..

אני מקווה שהבנתם את העיקרון ואני מניח שאתם יכולים גם לחשוב על עוד דוגמאות מסוג זה, אני גם בטוח שהרבה מכם מסכימים איתי, אבל לא תמיד זוכרים את זה במהלך חייכם...

לאחר שפיתחתי את התיאוריה הזאת, לכאן נכנס עניין האהבה.. יצא להתבונן בהרבה מערכות יחסים של אנשים נשואים ושל סתם זוגות והבנתי שאולי אהבה היא גם סוג של הגזמה? אולי ברגע שגבר ואישה מתאהבים זה בזה זה גם בעצם סוג של חציית הגבול אל אזור ה"יותר מדי"?   

הבעיה המוגזמת באהבה היא שמצד אחד היא ממש חזקה וכשאתה נמצא במצב הזה אתה מרגיש בשיא האושר! אבל ברגע שאהבה נופלת ( וזה יכול לקרות מדברים ממש קטנים) אתה מגיע בדיוק לקצה השני, אתה מרגיש כל העולם חרב עליך...

אז אולי הפיתרון המושלם לזוגיות היא דווקא לא אהבה? אולי מה שאנחנו צריכים זה לשמור את עצמנו תמיד פתוחים, להנות מסקס וכשאתה מוצא מישהי שאתה חושב שאפשר לגדל איתה משפחה עשה זאת, אבל זכור לשמור את המצב הנפשי, הרגשי שלך על המד הנכון...

מי שקורא את כל הבלוג הזה הוא בן אדם מאוווווד משעומם.. או שהוא בן אדם פתוח וחכם! אני מניח שהחכמים שקראו את הבלוג הזה כבר הבינו שהיה לי נסיון באהבה... אז אני חייב להתוודות (בפעם שניה) שכן.. למרות שאני לא לגמרי בטוח לגבי אותו מקרה האם זאת הייתה התאהבות או שהייתי פשוט נרגש ולהוט מדי מכך שהייתי דלוק עליה.. אבל מה שהיה בעבר שייך לעבר!

אני מצטער לאנשים שלא ממש מתעניינים בפילוסופיה ולכן לא ממש נהנו מהפוסט הזה.. אבל פוסטים מהסוג הזה הם חד פעמיים בבלוג שלי!

בנוסף אני מצטער אם שעממתי אתכם בנדרי נפשי וערעורי העמוקים בחיי.. 

שיהיה לכם יום מוצלח! :) ונסיים עם תמונה שאותי אישית ממש הצחיקה!