אבל קודם כל אני רוצה להגיד משהו. כשפרקים מתעכבים, יש לזה סיבה! וזה לא רק בגלל התגובות!
דבר ראשון, זה בגלל שבזמן האחרון אני (בקי) כותבת את הסיפור לבד!
דבר שני, יש לי בצפר ועוד מיליון דברים אחרים על הראש!
ודבר שלישי, אני מאוד משקיעה בפרקים ומקדישה להם תשומת לב רבה כדי שהם יצאו טובים, מעניינים ומותחים.
אז אל תלחצו עלי, אני משתדלת!
ועוד משהו, תודה רבה על כל התגובות! רואים? כשאתם רוצים - אתם יכולים! אז 25 תגובות (לא כולל הצפות) ואני כותבת המשך.
הם שמעו קריאה נוספת והתקדמו לכיוון שממנו באה.
שם, בין עצים סבוכים היה תלוי מישהו. גפיו מתנופפים לצידי גופו הכבול בכבלי מצנח בעוד שראשו היה תפוס בענפי העצים ולא נראה.
תחילה לא תפסו ביל ואליס את המראה במלואו והיו צריכים לבחון אותו בשנית. אך לאחר שנייה או שתיים אליס קראה: "טום?! זה אתה? ".
"כן! תורידי אותי מפה! " נשמעה זעקתו הנואשת של טום.
"תקשיב טוב, אנחנו ננסה להוציא את הענפים שתקועים לך במצנח ותצטרך לפול על האדמה, אבל אל תדאג, אתה לא תלוי גבוה כל כך, אז כנראה שלא תשבור כלום.. "
"אני אשתדל.. " נשמעה תשובתו המהוססת של טום. "מי עוד שם? "
"אני, ביל. "
"הו, נחמד לדעת שלפחות אתה בסדר, אח קטן.. ועכשיו... אולי תורידו אותי מפה?! "
אליס תפסה פיקוד. "ביל, תנסה לתפס על העץ ההוא ואני אתפס על העץ הזה. ואז תנסה לשבור את הענפים שמחזיקים את טום תלוי, אוקי? "
"אוקי. "
אליס מיד ניגשה לעבודה וביל אחריה. העצים היו חלקים כמעט ונדרש כוח וזמן רב עד שהגיעו לצמרת. תלונותיו הבלתי – פוסקות של טום גם לא בדיוק עזרו..
לקח להם כ10 דקות עד שנשברו סוף, סוף כל הענפים וטום החל להחליק ולפול מטה, הענפים קורעים את בגדיו ושורטים את עורו. הוא השמיע גניחת כאב קלה כשלבסוף נחת על האדמה, עדיין סבוך בכאוס של ענפים, חלקי מצנח ובגדים קרועים.
אליס וביל ניגשו לעזור לטום. הם סילקו את הענפים שכיסו אותו, אליס ניתקה את המצנח וביל עזר לו לקום.
"אתה בסדר? " שאל ביל לאחר שטום עמד בכוחות עצמו.
"עד כמה שאפשר אחרי קפיצה ממטוס ושהייה בתוך ענפי עצים במשך חצי שעה.. " עקץ טום.
"בואו נחזור לחוף, אולי עוד מישהו ינחת כאן. " הציעה אליס.
כולם הנהנו בהסכמה והחלו ללכת אל החוף.
"למה אתם חושבים שהמטוס התרסק? " שאל טום.
"אין לי מושג. אני רק מקווה שכולם בסדר. " ענה ביל ונאנח עמוקות.
אחרי כמה דקות של צעידה הם הגיעו אל החוף וראו ערמה של בדים על החול.
"זה מצנח? " שאל ביל והחל לרוץ לעבר הערמה.
אליס וביל רצו אחריו וגילו שזה אכן היה מצנח. הם התחילו להזיז אותו הצידה.
"גוסטב! " קרא ביל למראה הנער השוכב על הרצפה.
גוסטב לא ענה. "למה הוא לא עונה?! מה יש לו?! " שאל ביל בייאוש.
הרחק משם, בצידו השני של האי התאוששה מריה מהנחיתה הקשה שהייתה לה וכשפקחה עת עיניה ראתה את פניו של גיאורג מסוככים עליה. היא נזכרה במטוס, בקפיצה ובפחד שלעולם לא תראה יותר את גיאורג. היא התיישבה וחיבקה אותו בחוזקה. דמעות זלגו על לחיה.
"הכל יהיה בסדר, את תראי. " אמר לה והתחיל לנשקה.
נשיקותיו לא יכלו שלא לגרום לה לשכוח מהכל. כל פעם שנשק לה היא הרגישה שהיא שוקעת עמוק לאדמה ומצד שני היא כאילו מרחפת. אי אפשר לתאר את ההרגשה הזאת. לכן היא פשוט התמסרה לנשיקה שהמיסה מליבה כל דאגה שהיא.
"מריה! גיאורג! " נשמעה קריאה. הם הסתובבו וראו את אור שועטת לקראתם.
מריה קפצה על רגליה ורצה אל אור בזרועות פתוחות. הן התחבקו ארוכות.
"אני כל כך שמחה שאתם בסדר! " קראה אור.
"גם אנחנו שמחים שאת בסדר! " אמר גיאורג. "אז איך נחתת? "
" נחתתי על החוף בערך איזה חצי קילומטר מכאן. עיקמתי קצת את הרגל אז נשארתי לשבת קצת בהתחלה.
אבל אז ראיתי איזה סרטן ענקי כזה הולך לו על החול. איו! אז ישר קמתי והתחלתי ללכת לאורך החוף עד שהגעתי לכאן. " סיימה אור עם חיוך.
"איך הרגל שלך? " שאל גיאורג.
"נראה לי בסדר. זה כנראה לא היה רציני. " הרגיעה אור.
"אם כך, כדאי שנקים מחסה או משהו כי הולך להחשיך עוד מעט. "
"נכון. " הסכימה מריה. "וצריך גם אש, אבל ברור שאין לנו גפרורים.. "
כולם שקעו במחשבה איך להדליק אש.. לפתע אור אמרה: "מה אם נשתמש בשרשרת שלי? היא עשויה מזכוכית אז אפשר לכוון אותה אל השמש ולנסות להדליק איתה אש. "
"שווה ניסיון, " הסכים גיאורג. "אבל צריך לעשות את זה מהר, לפני שיחשיך. אז אתן תלכו לחפש קליפה של קוקוס או כל דבר אחר שנשרף בקלות ותכינו מדורה ואני אנסה לבנות מחסה מענפים. הולך? "
"הולך. " אמרו מריה ואור יחדיו.
אור ומריה נכנסו אל היער בחיפוש אחר קוקוסים וענפים.
"את חושבת שטום, ביל וכל השאר בסדר? " שאלה אור.
"אני חושבת שכן. כולנו היינו מעל האי, אז אין סיבה שכולנו לא ננחת עליו.. הם בטח פשוט בצד השני של האי. מחר נצא לחפש אותם. אל תדאגי. " מריה ניסתה להרגיע את אור ונראה שהצליחה כי אור הניחה לנושא בינתיים.
"הנה עץ קוקוס! " קראה אור והצביעה על עץ לשמאלם. "שאני אתפס עליו ואביא לנו אחד? "
מריה סקרה את העץ. "הוא גבוה. את בטוחה שתצליחי? " שאלה מריה בדאגה.
"נראה לי שכן. "
מריה לא השתכנעה לגמרי והמשיכה לבחון את העץ והסביבה. "היי, תראי! יש פה קוקוס שנפל! בואי פשוט נקח אותו! הוא כבר בשל אז אפשר בקלות לשרוף את הקליפה שלו. "
"בסדר, אז יש לנו קוקוס לשרוף. אבל צריך גם לאכול משהו! אני אעלה אל העץ ואפיל כמה קוקוסים ואז יהיה לנו לפחות משהו.. " אמרה אור ומבלי לחכות לאישורה של מריה החלה לתפס על העץ.
אחרי שלקחו 3 קוקוסים ואת הקוקוס לשריפה, אספו גם כמה מקלות וענפים למדורה והחלו לחזור אל החוף.
במרחק מה משם, נחתה סימונה בתוך המים. הם היו רדודים, לכן היא ניתקה את המצנח והחלה להתקדם לעבר לחוף. היא ראתה מישהו מתקרב לעברה. שערו בלונדיני ובוהק. אי אפשר היה לטעות בו, זה היה אנדריאס. הוא עזר לה להגיע אל החוף ואז ללא מילה התיישב על החול והתכנס בעצמו.
"לא כדאי שנבנה מחסה? עומד להחשיך. " שאלה סימונה.
אנדריאס התחיל לבכות. "היא מתה! "
הדם אזל מפניה של סימונה. "מי..? " שאלה בחשש למרות שידעה שלא משנה מה התשובה, זה בכל מקרה נורא.
לא רחוק משם ביל וטום היו בחרדה כשאליס ניגשה לבדוק את הדופק של גוסטב.
"נו? " שאלו ביל וטום בחוסר סבלנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: