אני מרגישה כל כך לבד .
אולי בגלל שאני באמת לבד .
הרגשות שלי מעורבים , ואני לא יודעת איך להסביר אותם.
אני רוצה לצאת מאיפה שאני נמצאת , ולברוח , פשוט .
אולי אלף פעמים שאלתי את עצמי שאולי אם אני אשתנה , אוכל סוף סוף להפסיק להיות לבד .
וגם כשרוצים להיות איתי , אני נסגרת ומרחיקה את כולם .
אני לא יודעת מה קורה איתי , ואם יש לי בעיה , אבל אני לא אוכל להחזיק מעמד כך יותר מדי זמן ,
ואני רוצה להשתנות , באמת , אבל אני יודעת שגם הפעם הזאת,
תהיה שוב כמו כל שאר הפעמים , ללא משמעות .
אולי אני מתגעגעת לכל מה שהיה פעם , לאנשים שאהבתי פעם ,
ואני כבר יודעת שזה לא יחזור להיות מה שזה היה , וזה מעציב אותי כל פעם מחדש .
אני כל הזמן נותנת , ונותנת , אבל לא מקבלת שום דבר בחזרה.
עם הזמן אני לומדת שחברים ? זה רק זמני ,
וגם אם חושבים לרגע שזה יהיה לתמיד , הם תמיד עוזבים ברגע שהכי זקוקים להם .
אני חושבת שאני מתחילה להתרגל למצב הזה , אבל העובדת שאני מתחילה להתרגל ,
לא אומרת שזה לא מזיז לי , אלא שאני מתחילה להתרגל להיפגע .
אני יודעת שהמילים לא ישנו את מה שאני מרגישה ,
אבל לפרוק אף פעם לא מזיק .
i just waana to scream and lose control
. forgot about everithing and runaway
בבלוג זה
בכל הבלוגים
