ימים של שקט.

לנצח את המחשבות האלו,

לנצח את הדכאון,

את העצבים,

את התפרצויות הזעם,

את הבכי,

את רגעי העייפות,

את הלחץ,

את השביזות,

את חוסר המוטיבציה,

לנצח את עצמי.

להילחם עם עצמי,

להילחם עם המראה,

להסתכל ולהמשיך להגיד לעצמי שזו רק אשליה,

זאת לא אני,

ואלו לא הרגליים שלי,

ולא הידיים שלי,

ולא הבטן שלי,

ואולי בכלל- אני לא כזאת שמנה.

זה להמשיך להילחם,

יום ועוד יום,

ולא להפסיק,

ואז להיות עייפה, עייפה מהמלחמה הזו,

ואז צריך להילחם גם בעייפות של המלחמה.