| פריפרייה, בתי קפה - קוראסון של בוקר, סיגריה שלאחר הסקס,
דיוקן, אהבה וצרכנות הוגנת.
בת 28. |
| 11/2007
גיל 30- הסקס האבוד.
אחרי גיל 30, הכל משתנה.
אני בוהה במראה.
"את מתחילה להדמות לאמא"- שזה לעיתים, הדבר האחרון שאת רוצה להדמות לו.
לוקחת עוד סיגריה ושואפת אל תוכך 3000 חומרים כימיים, אל ראותייך השחורות יחד עם קמצוץ כאב שנגרם
ע"י משהו ויראלי. כך אמר הרופא. ויראלי.
לחכות חצי שעה בתור בשביל שתי דקות- העברת כרטיס וקבלת המשפט הויראלי בפרצוף.
כי זה פשוט מצב רוח רע שגרם לתפקוד פיזי לקוי.
את חיה בדכאון, מתחילה בדיאטת סוכרזית, נשאבת וטובלת בים צלול- עמוק, של מחשבות טורדניות שאופפות
אותך ואת ביתך.- שהוא בדר"כ משקף את מצבי הרוח שלך- שלא נוטים להיות חיוביים כל כך.
מתפללת שזו רק רשלנות רפואית והבעיה האמיתית איתך, היא בעצם חיידק טורף שיקח אותך אל במת האלוהות
שברקיע השביעי, כשאת מתבוננת בלווייתך- 8 מטר מעל. מחייכת לראות את כולם עצובים ובוכיים- הרסת אותם לגמרי,
עכשיו את חשובה.
ועושה זין לכל אותן רכלניות שדאגו לטנף את שמך מאחורי הגב עקב קנאה עזה שבוערת בלבבותיהן.
אמא מתקשרת- "מתי תתחתני?"
פתאום אני זקנה? הרי עברה רק שנה.
"עוד מעט אני אפסיק לקבל מחזור, תשכחי מהרעיון לנכדים"
לומר מילות תודה לאמך שנכנסת לך לתחתונים ושואלת למצב היובש- שבמקרה הזה- כבר המון זמן
מאז הבצורת.
אין סיפוק, אין סקס- יש אצבעות עצלות שלא עושות עבודה טובה מספיק.
את סקסית במיטה, בלבנים החדשים שמעטרים את הבליטות והשקעים בגופך החלק והעני- בשקיקה עוצמתית לנאהבות.
את סקסית ומוכנה- בשביל אף אחד. משהו ויראלי.
| |
| כינוי:
בת: 46
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
