הוא רדום במיטתי.

הסדין יצא ממקומו- איזה בלאגן.

אני מעבירה את היד על המותניים שלו ומשחקת במעט השערות הבהירות שבחזהו, שעה שאני מחייכת לעצמי חיוך טיפשי

ושוקעת במחשבות שמחות על שוקולד ועל האורגזמה העוצמתית שהרגע חוויתי- שגרמה לי לצפות באלפי זיקוקי דינור שהודלקו לכבודי בשמיים כחולים, כהים, בערב

קייצי נעים יחד עם משב רוח קריר ומלטף, לאור נרות מעומעם ומוזיקה קלאסית עם מלל על אהבה נצחית של שנות ה-60, שהכנסני לסרט שחור, לבן, אפור

על נשים עם תסרוקות מרלין מונרו ושמלות דקות עד ברכיים, מחשופים חצופים במקצת וריקודים עם בן זוגי החתיך לבוש טוקסידו כשפרח בכיסו ותסרוקת אסופה

לראשו לאחר ארוחה מרנינה, כשהוא אוחז בידי וסוחף אותי אל תוך מעגל קסמים שמבדיל אותנו משאר אנשים וזמנים אחרים בעולם. לא עבר ולא עתיד. רק הווה .

הוא עבד במיטה כה חזק וקשה ושלאחר שגמר הוא נפל שדוד לרגלי ונרדם- כה עייף- כמו ילד קטן. ואני האמא. מלטפת ואוהבת ומספקת כל שדרוש לו. כולל סקס.

קרני השמש העוברות דרך התריסים יוצרים מעיין מדפים קטנים של צל בין לבין, על גופו ועל גופי.

כל כך כיף להעביר את היד עליו- הוא בעל עור כה חלק מבחינת מגע ומבחינת רמת שעירות בגוף- שבמקרה שלו כנראה לא קיימת.

הוא כל כך חסון, החיטובים שלו מצליחים להדליק אותי כל פעם מחדש, שוב ושוב ושוב. והחיוך הזה- החיוך הצעיר הזה, מלא מתיקות וסוכר

שמשתנה בכל מצב רוח ובכל מחשבה שבה הוא נתקל.

יש לו מספר חיוכים.

כשהוא נבוך.

כשהוא מגחך.

כשהוא צוחק מכל הלב.

כשהוא מצוברח.

כשהוא אוהב ומשיב חיוך חזרה.

כשאומרים לו משהו שהוא בהחלט אוהב לשמוע.

ויש את החיוך הצדדי הנערי הזה שלו, אותו אחד שהופיע בפעם הראשונה שראיתי אותו ובכל פעם שאנו מתראים מחדש. שאת החיוך הזה

עוד לא הצלחתי לפענח- אבל זה בבדיקה.

אני מתבוננת בשעון- 8:30 מה שמנער אותי מהאופוריה ומחזיר אותי חזרה אל המציאות המרה ואל הידיעה, שאני עוד מעט בת 30.

אני שוקעת במחשבות של אילו...מחשבות "אילו" הן מקקים בראש, החומים הענקיים האלו, עם המחושים והכנפיים- אחת היצירות הכי גרועות של המזוקן.

מחשבות "אילו" גורמות בודאות להרס מוחלט של כל אהבה עצמית וכל שאיפה שאיי פעם שאפתי ושאני בהווה עוד שואפת להגשים.

"אילו פעלתי כך וכך בעבר, היום זה היה אחרת"

אז במקום ללמוד לקח ולעשות עכשיו את המתוכנן מאשר מאוחר יותר- או יותר נכון..מאשר לעולם לא, אני מחליטה לוותר.

"מטומטמת, תראי מה יכולת אילו רק עשית"

"אילו הייתי בוחרת ללמוד כימיה במקום תקשורת, כרגע הייתי כימאית משכילה ולא כותבת איזה ספר מחורבן.

"אילו יכולתי לעצור את הזמן אבל שכל העולם ימשיך לזוז, שפשוט השעה תהיה תקועה והשמש לעולם לא תשקע ולא יהיה היום שלמחרת"

אילו, אילו, אילו.

אז אני מרימה את ראשי ומסתכלת עליו ישן, בשיא פריחתו- אוחז בי ושומר עליי מכל משמר. יש לי גבר.

אני מנסה את העידודים העצמיים. "אני חכמה, אלילת מין, סקסית במיטה, הלבנים שקניתי מדהימים! ואתמול גרמתי לגבר ליפול נשדד לרגליי ולגמור

כמו ממטרה בשעות בוקר קייציות."

וכך קיבלתי את הסיפוק שלי.

אני מסתובבת מעט הצידה ולוקחת מהמגירה שבשידה, על יד המיטה, קופסאת סיגריות שכבשתי ממזמן, מוציאה ממנה

את הסיגריה האחרונה מחריבה את ראותיי תוך כדי הרעפת מחמאות עצמיות על היותי כה מתוחכמת ונסגדת בקרב המין הגברי- שזה בעיקרון- רק הוא.

שזה אומנם הורס אותי פיזית אך, פסיכולוגית- זה עושה את העבודה. כי כשאני אקח סיגריה, היא תגרום לי להרגיש הכי טוב שניתן גם אם כל

מקרוביי שונאים אותי ואתמול מעדתי ונפלתי ברחוב לעיניי כולם.

שואפת עד שזה ממצא את עצמו ומוציאה את העשן החוצה.

לילך מתקשרת.

ציפור היושבת בענפי העץ על יד חלון חדרי שרקה לי שהכלבה הקטנה ריכלה, על הזוגיות שלי, יחד עם חברות אחרות לעבודה.

ובכן, היא לא מושלמת כלל וכלל.

הגוצה הקציצתית עם שפתיי המוצצת והאף המחודד, הגבות הארוכות שלה שברור שחצי מהן היא מוסיפה עם עיפרון שחור, מעיזה לדבר עליי.

- סאן פייס. פרצוף שמש. כך בן זוגי קורא לה. אני מצחקקת להנאתי בכל פעם שהוא אומר זאת או כשאני נזכרת שנית ומדמיינת אותה מעט צהבהבה עם קרניים-

השמשות שהפעוטות נוהגים לצייר.

תרקבי, זונה.

אני לא עונה.

הולכת ושופכת מים רותחים בקופסא שרבע ממנה אבקה, מערבבת ומכסה.

תוך 8 דקות- שירדו מבערך חצי שעה עשייה, יש לי פירה.

מלאכותי, בהחלט לא מזין ומלוח להחריד.

הוא מתעורר, מחבק אותי מאחור "שוב עישנת?"

"שקעתי במחשבות ה30"

"שוב זה?"

"רוצה פירה? זה סינטתי, אין לי מושג אם זה היה פעם תפוח אדמה, אבל זה טעים"

הוא מסובב אותי אליו ומנשק אותי נשיקה ארוכה ולחה בשעה שרכבת הרים עושה לופים בדגדגן שלי.

הוא רוצה אותי. אני רוצה אותו. הלבנים האלו כל כך עושים את העבודה. יום אחד אני אשלים עם העובדה שזו פשוט אני. עם או בלי חזייה.

אבל בינתיים, אני אשאר איתם.

הוא סוגר סביבי את מעגל הקסמים שהוא נוהג להפעיל, מרים אותי וזורק אותי למיטה.

סיבוב שני.