החיים הם הרבה יותר מאהבת נעורים:]

אני לא יכולה יותר לשמוע אותו כבר,נמאס לי ממנו נמאס.אך גם לא מסוגלת להתנתק. הרצון להיות חופשיה ולא כבולה הוא עצום אך לא מתממש. הכל בגלל הפחד הארור הזה שמעיק עלי ולא נותן לי לעזוב אותו בשקט. הוא מכביד עלי , מעיק, אני לא יכולה לסבול אותו כבר. נמאס לי לשמוע אותו. את הקול שלו בלילה שלא מובן , קול עייף ומעצבן. נמאס לי לשמוע את הביקורות שלו כל הזמן עלי על  מי אני ומה אני . נמאס לי לשמוע את כל הדברים שיש לו להגיד עלי, ועל חברותי. נמאס לי שהוא מחליט מה הן בישבילי ומה אני עושה בשבילהן, הוא לא פה כל הזמן כדי לראות ולדעת ולהבין דברים. הוא קורא לעצמו "רואה מהצד" אך בעצם הוא עיוור לחלוטין.הוא לא רואה שאהבתי אליו חלשה כבר, ולא עזה כמו בעבר. שהייתי מוכנה לעשות הכל למענו. נמאס לי לשמוע את התלונות שלו עלי. נמאס כבר נמאס. נמאס לי להרגיש שהוא לא בישבילי כמו בהתחלה. נמאס לי להרגיש שיכול להיות אחד יותר טוב. שיתן לי להרגיש מאושרת ושמחה ולא מדוכאת. נמאס לי שאני מרגישה שהוא לא ה-גבר שלי . האמיתי,הנכון , זה שאני באמת יודעת שאחיה איתו לדעת. זה קשה, זה מעיק ,זה מבאס אותי המון פעמים[!]. נמאס לי כבר מה-ריבים הארוכים והמפריחים האלה, שלא עוזבים אותנו,שחייבים לצוץ כל הזמן ,שמכאיבים , מכעיסים , לא נותנים לנו מנוח. זה כ"כ נמאס. אני כ"כ שונאת שאנשים מעלים ביקורת שבעצם הם א-י-נ-ם רואים את העובדות על פני השטח. לפעמים אני מעדיפה לחזור אחורה ולא להכיר. זה מציק לי זה מרגיז לי , אני רוצה להרגיש חופשיה, לא כבולה , אני רוצה להרגיש מאושרת לא מדוכאת ועצובה. אני רוצה להרגיש שאני עושה מה ש-אני רוצה לעשות , ולא מה שהוא רוצה. אני רוצה להרגיש אמיתית. נמאס לי להרגיש רע בלב. נמאס לי להרגיש שמשהו חסר לי בחיים. אני זקוקה לקב"ה שיעזור לי בהחלטות . נמאס לי , פשוט נמאס. לחשוב שנפרדנו פעם אחת ונפתרתי מזה, אבל הוא עשה כל דבר להחזיר בינינו , והצליח. כי יש אהבה , אבל היא איננה חזקה כבר, היא חלשה, אין לי כבר שום כוח להתמודד איתו . אני מרגישה בליבי שיכול להיות יותר טוב, שמגיע לי יותר. מה אני אמורה לעשות. ? מה אני יכולה לעשות ? , 

אך,.............