"וואי תסתכל- החנות שם נשרפה לגמרי!", אמרתי והצבעתי לעבר בניין גדול, שחור ומפוחם.
המיקום: ב"ש. איתי באוטו: מבין דבר שגר שם כבר 20 שנה.
"כן נו, החבר'ה של הצמיגים. הם לא שילמו פרוטקשיין", הוא עונה, כמעט משועמם.
כולם יודעים. אף אחד לא מנסה להסתיר. השוטרים יודעים, האזרחים יודעים, ראש העיר החדש יודע.
אבל אף אחד לא מעז לקום ולצעוק שמשהו לא בסדר, שהמלך לא סתם עירום אלא מושחת ושיש להכניסו לכלא- ויפות 20 שנה קודם.
ובכל זאת, היה לי קשה להתמודד עם האי צדק הזה שבולט לו לאור היום, כמעט כמו בניין שחור מפוחם באמצע העיר. "אתה רוצה להגיד לי שכולם משלמים פה פרוטקשיין? כל ב"ש?" אני בפליאה כמעט נאיבית.
"ברור שלא. זה לא רק ב"ש, גם כל הישובים בסביבה. למשל עומר. ולא כולם משלמים אלא רק בתי עסק ומי שבונה בית חדש ולא רוצה שישרפו לו אותו אחת לשבוע", הוא מגביר את הרדיו, מתנגן לו איזה שיר קצבי שמדבר על כיף-כיף-כיף ושמש-שמש-שמש.
זו רק דוגמא אחת לעוולה שהיא כל כך בולטת ויומיומית- עד שכולנו כבר הפסקנו לראות אותה. או שהפסקנו לחלום שיכול להיות אחרת, שפעם היה אחרת. שבמקומות אחרים זה אחרת.
אני כותבת את הפוסט הזה ספק בעצבים וספק מתוך תסכול- והעיקר מתוך ידיעה ברורה שהוא לא ישנה דבר.
ארבעת העוולות שמעצבנות אותי ביותר (כרגע), ואין למי לפנות
- כפי שרמזה בעדינות ההקדמה- המקום הראשון שלי שייך לבדואים בנגב. סליחה, התכוונתי למאפיה הבדואית בנגב- אני חושבת שהם בקלות יכולים להתגאות בטייטל הזה. הם מאורגנים היטב בחמולות, הם מעל החוק, הם זורים פחד ואימה על כולם- החל מקציני המשטרה הבכירים ביותר ועד אחרון התושבים. אף אחד לא מוכן להתעסק איתם. כבר חודשים רבים שיש פסיקת בג"צ שקובעת כי יש לפנות את הישובים הבדואים שהוקמו באופן לא חוקי על אדמות ששייכות לצבא, בסמוך לעומר. אף אחד לא מוכן להוציא את הפסיקה הזאת אל הפועל. איפה אנשי היס"מ שהחריבו את ביתו של פדרמן על יושביו ב4 לפנות בוקר? איפה אותם ביריונים גיבורים שלהתעלל ביהודים יודעים טוב כל כך- אבל כשזה נוגע לבדואים זוחלים חזרה למחילותיהם בפחד? כמה קל היה לגרש אלפי יהודים מבתיהם, מעירם, מבתי כנסת שבנו במו ידם- וכמה קשה לגרש כמה משפחות ממבני פח לא חוקיים? כל ארגוני השמאל קוראים ל"צדק אחד לכולם", ולשם שינוי אני מסכימה איתם- איפה הצדק שלי?
- מידי כמה זמן קורה שהפלאפון שלי מצפצף בהכרזה על הודעה חדשה. כולי נרגשת אני לוחצת בהתלהבות על הכפתור הנכון- רק בשביל לגלות להפתעתי ש"מבצע חורף בעונות- 70% על פרטי הקיץ" (המצאתי את זה, אל תרוצו לחנות). עכשיו, חשוב לי לציין שאין לי שום דבר אישי נגד חנות הבגדים "עונות". למעשה, אם להיות כנה- מעולם לא דרכתי בחנות, מעולם לא קניתי בה דבר, מעולם לא ביקרתי באתר האינטרנט שלה- באם קיים אחד כזה והחשוב מכל- מעולם לא מסרתי לאף אחד מנציגיה את מספר הפלאפון שלי. וזו בדיוק העוולה מס' 2- סחר באינפורמציה.
אין לי ספק בכלל (גם לפי כמות הספאמים שאני מקבלת ביום) ששמי, האי מייל שלי, ובמקרים גרועים יותר אף מספר הפלאפון שלי- מופיעים על גבי מאות רשימות המכילות אלפי אנשים כמוני- ונסחרות באינטרנט בין אנשים-מפוקפקים-אך-בעלי-גישה לבין כל המרבה במחיר. קבוצת האנשים המפוקפקים כוללת כמובן עובדי ממשלה, עובדי בתי חולים (מישהו אמר חיסיון רפואי?), מנהלי בתי ספר ובעצם כל מי שבידיו אינפורמציה מסוג זו. דוגמאות לעניין הזה יש לי רבות מספור- אבל מלבד הSMSים השבועיים מעונות (שם כבר לא אקנה לעולם, כמובן) יש עוד 2 דוגמאות שמרתיחות אותי במיוחד:
- בבחירות הקודמות שהתקיימו באחת מערי השרון (מתחרזת עם בננה) התמודד אדם מסוים (שנבחר איכשהו לקדנציה נוספת. כמו שאומרים- אין שכל אין דאגות, ולתושבי "בננה" כנראה אין דאגות ב-כ-ל-ל) שבעברו היווה מנהל של מוסד ציבורי מכובד. יש האומרים- המוסד שאמור להקנות לכולנו חינוך ולהפוך את כולנו לאנשים משכילים ומוסריים יותר. האמנם?
בכל אופן, במסגרת הקמפיין הגיע לביתי מכתב מאותו מועמד, שפנה אליי אישית תוך שימוש בשמי המלא (ומן הסתם בכתובתי שעל המעטפה) וקרא לי- בתור בוגרת של אותו המוסד, אותו סיימתי שנתיים קודם לכן- להצביע לו. מיותר לציין (או שאולי דווקא חשוב לציין- בתקווה שאותו ראש עיר ילמד משהו חדש) שהשגת רשימות הבוגרים של אותו מוסד + כתובתם + פרטים נוספים אישיים עליהם- היא לא חוקית בעליל. ללא שום קשר לשאלה האם זה הוגן או לא הוגן במערכת בחירות- זה פשוט לא חוקי. הרשימות הללו חסויות ואמור להיעשות בהן שימוש רק ע"י אנשי הסגל של אותו מוסד ורק לצרכים רלוונטים- קמפיין בחירות אינו אחד מהם. כך נפתחה הקדנציה הראשונה של אותו פרחח במעשה לא חוקי, ואף אחד בכלל לא שם לב.
- המקרה השני אירע כאשר סבתי התאשפזה בבית החולים עם בעיות מסוימות בלב. היום כבר הכל בסדר, טפו טפו טפו, אבל אני לא אשכח איך יומיים לאחר חזרתה הביתה מהאשפוז צלצל אצלם הטלפון ומעברו השני היה נציג מכירות של ביטוח. חיים. בשבוע שלאחר חזרתה הגיעו אליה בדואר לפחות 3 עלונים שונים שהציעו לה מגוון ביטוחי חיים.. רק למקרה ש. תזמון מפתיע או אחות בית חולים מושחתת? גם חיסיון רפואי, אגב, הוא חוק. אבל למי אכפת.
- בשבועות האחרונים הזדמנתי לי למגוון בתי קפה בחיפוש אחר עבודת מלצרות. רבות כבר נכתב ונאמר בנושא תעסוקת צעירים, עסקים נתבעו, כתבות בסגנון "דע את זכויותיך" נכתבו- והכל לשווא. כי במקום שבו אין אכיפה- אין חוק (מישהו אמר חוק העישון?). שוב ושוב מצאתי את עצמי מנהלת את אותה שיחה סתמית עם מארחת רפת שכל:
"אז מה המשכורת פה?"
"טיפים"
"מז'תומרת טיפים? אין משכורת בסיס?"
"לא, אין משכורת. יש טיפים"
"ואם יש יום חלש?"
"זה לא קורה אף פעם. אם איכשהו לא תגיעי בסוף החודש למינימום- נשלים לך"
"אוקיי... (לא חוקי! לא חוקי!! לא חוקי!!!!!). ומה בקשר להתלמדות? משלמים עליה, נכון?"
"רק אחרי 3 חודשי עבודה"
"כלומר אם אני מפסיקה לעבוד לפני כן, או אפילו מתחרטת מיד לאחר ההתלמדות- אז יוצא שפשוט עבדתי חינם 3-4 משמרות? אפילו אם אתם מפטרים אותי קודם??"
"אני לא רואה סיבה שנפטר אותך, את נראית לי מתאימה"
אז קודם כל- תנו כבוד. אני נראית לפאקצה הבלונדינית מתאימה להחזיק מגש ביד. זה לא צחוק, לא כל אחד מסוגל לעבודה מורכבת, מאתגרת מחשבתית ובעלת חשיבות עליונה כגון זו (??). דבר שני- זה פשוט גאוני. לא חוקי אמנם, אבל גאוני. העסק לא צריך לשלם משכורת בכלל!! הטיפ, אותו סכום כסף משתנה שאנו נותנים למלצרית כדי להביע את שביעות רצוננו- הוא בעצם המשכורת שלה. אנחנו בעצמינו, הסועדים המשלמים 40 שקל למנת פסטה עלובה- משלמים את המשכורת המלאה של המלצריות- בעוד שבעל העסק השמנמן משלשל לכיסו את מלוא הסכום בעבור המנות. ההוצאות היחידות שלו הן חומרי גלם ושכירות- כי משכורות הוא כבר לא צריך לשלם. כמה גאוני- ככה לא חוקי. מדהים. ושלא תחשבו שמדובר בתפוח רקוב בודד ומסריח, אני מדברת אתכם על רשתות ענק, ולהלן הרשימה: (בתי העסק בהם פשוט לא משלמים משכורת. בקשר להתלמדות קיבלתי תשובות שונות): קפה קפה, קפה הילל, קפה ג'ו, פאפאגאיו, יטבתה, בלאק בורגר ואני בטוחה שעוד מקומות אליהם פשוט לא הזדמן לי להגיע. עצתי היא להתרחק מהם כמו מאש- גם בתור עובדים וגם בתור לקוחות. את החוסר צדק הזה לא צריך לעודד.
- בלילה חלמתי על גלעד שליט. נכון שיכולתי גם לכתוב את זה סתם, כי זה מתאים לי לפוסט- אבל באמת חלמתי עליו. חלמתי שהוא חוזר והוא לא מבין באיזה שנה הוא נמצא, הוא לא מאמין שהוא באמת איבד שנתיים וחצי מהחיים (למעשה בחלום אני חושבת שזה היה יותר משנתיים וחצי.. אבל אני רוצה להאמין שאני טועה). הוא היה מאוד רזה, משום מה הוא היה מגולח- למרות שאני בטוחה שהוא לא. הוא היה עצוב, העיניים שלו מכובות. היינו בסופר, אני לא יודעת למה. חלומות הם מוזרים לפעמים. אני זוכרת שעמדנו ליד המים המינרלים, מצחיק איך שדווקא פרטים קטנים ולא חשובים מהחלום נתקעים לנו במוח. הוא הסתכל מסביב והוא היה עצוב, לא הבין איך זה ייתכן שעברו כל כך הרבה שנים ולאף אחד לא היה אכפת. אני מניחה שבחלום המוח שלי פשוט הוציא החוצה את מה שאני עצמי מרגישה. איך זה ייתכן. איך כולנו קמים כל בוקר והולכים לישון כל לילה והעולם ממשיך להסתובב. איך שכחנו את גלעד? איך זה ייתכן שהבחור הצעיר הזה, האמיץ והיפיפה שהקריב כבר 2 משנותיו היפות ביותר- איך ייתכן שהוא עוד נרקב שם ואנחנו עוסקים בשלנו?
איך זה שהיה חשוב לנו יותר להחזיר גופות? האם החזרתן "השביעה" את רגשות האשמה שלנו? שהנה, עשינו את שלנו ואנחנו לא חייבים יותר דבר? זאת ההרגשה שאני מקבלת מההנהגה. זה מרתיח אותי וכואב לי מידי יום שעובר. אנשים, תתעוררו. אלוהים ישמור, תצעקו לשמיים. בן אדם נרקב בזמן שאנחנו חיים את חיינו. ולאף אחד לא אכפת.
וזו, רבותיי, השורה התחתונה,
הסיומת של הפוסט.
לאף
אחד
לא
אכפת.
גילוי נאות:
לאחר סיום כתיבת שורות אלו נתקלתי בכתבה הבאה.
זה אמנם מבטל את הדוגמא שעליה נבנה סעיף מס' 1, אבל זה בהחלט לא מבטל את הסעיף עצמו. אני עומדת מאחוריו וחותמת על כל מילה בו. אני אישית מכירה אנשים ששילמו ועדיין משלמים פרוטקשיין, אבל בקשר לדוגמא הספציפית שהבאתי- רציתי להישאר כנה ואמינה, כפי שאני משתדלת להיות לאורך הבלוג כולו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
