לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תובנות


התובנות שלי על החיים.. ובכלל.

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2008

תו הזהב


 

יצא לי להאזין היום לחלק מהתוכנית "בסופו של דבר", של אראל סג"ל בתחנה 99FM. לרוב כשאני שומעת דיבורים ברדיו היד נשלחת אוטומטית בחיפוש אחר מוזיקה קלילה ומפגרת בשביל להעביר את הנסיעה בכיף, אבל דווקא היום החלטתי לשמוע מה יש לחבר'ה לומר.

התקשר אחד ודיבר על עניין חניות הנכים.

התלונן שאין מספיק אכיפה, שאנשים חונים בחניות הללו סתם, שניידות משטרה עוברות ובכלל לא בודקות את תוקף התו ועוד ועוד.

אז אני לא מסכימה עם זה.

ברור לי שאקבל מספר תגובות נאצה לפוסט זה- אבל מה לעשות שדעתי לגבי עניין חניות הנכים היא שונה;

אני חושבת שיש יותר מידי מהם, אני חושבת שהם מנוצלים לרעה ע"י בני משפחה, חברים או סתם נוכלים, אני חושבת שהם מפספסים את מטרתם הראשונית ואני חושבת שבכלליות- הלכנו רחוק מידי עם העניין הזה.

 

אתחיל ואומר שיש לי המון כבוד כלפי אנשים בעלי נכות. אין בי אף טיפת זלזול- לא כלפי ציבור הנכים ולא כלפי בני משפחותיהם, שלעיתים חולקים בנטל ותמיד חולקים בכאב. אני חושבת שצריך להנגיש את כל מוסדות הציבור לנכים- שוב, כל עוד זה עובר את מבחן ההגיון והשפיות.

וזה בדיוק המבחן עליו אני מדברת.

לפעמים יש הרגשה שמשהו נעשה מתוך הרגשת חשיבות עצמית, או לשם יחסי ציבור- יותר מאשר לטובת הנכה. דוגמא לכך יש באחת מן הערים בארץ – בה השקיעו עשרות אלפי שקלים בבניית מעלית לבניין העירייה- שמורכב בסך הכל מ2 קומות, כאשר לקומה הראשונה יש נגישות מלאה לנכים.

בכל פעם שהגיע נכה לעירייה- במידה ונזקק לשירותי הקומה העליונה- הפקיד היה יורד לקומה הראשונה ומטפל בעניין. ובכל זאת, לנכה אחד בעיר זה לא הספיק. הוא לקח את העניין לידיו ונלחם דרך אמצעי התקשורת (שכמובן אוהבים "סקופים" כאלה) בהתקנת מעלית לבניין.

שילוב של בחירות קרבות, מעמדו של אותו נכה בעיר ובעיקר צביעות ועודף-נאורות-שגובלת-במחסור-מוחלט-במחשבה-הגיונית הביאו לכך שהמסמכים נחתמו, הארנונה נגבתה ובעירייה נבנתה מעלית. הבניין היה ישן ולכן שיפוץ כללי היה הכרחי להחזקת המעלית. מאות אלפי שקלים. בשביל פעם בכמה שנים בהן יזדמן לאותו נכה להגיע לעירייה והוא יוכל לעלות לקומה השניה, במקום שהפקיד יירד אליו.

אכן, הכרח המציאות.

אז על זה אני מדברת. לפעמים מרוב רצון טוב משתדלים יותר מידי, הולכים רחוק מידי. גורמים נזק.

עוד דוגמא היא מספר החניות לנכים בחניונים שונים. לא פעם (וגם ממש לא פעמיים) הגעתי לחניון ועסקתי במשך דקות ארוכות בחיפוש אחר חניה, חולפת שוב ושוב על פני יותר מ-20 חניות ריקות לנכים.

עכשיו, שלא תבינו לא נכון. אני בעד חניות לנכים, אני חושבת שזה חשוב ונכון. אבל 20?? האם באמת יש צורך בכל כך הרבה חניות? האם מישהו באמת חושב שברגע מסוים- כלשהו- מאז בניית החניון כל החניות הללו היו תפוסות באמת ע"י נכים? אל תמהרו לענות- תחשבו באמת.

אני יודעת שזה קשה לשמוע את האמת, היא ממש ממש לא פוליטיקלי קורקט ויש היאמרו בוטה, אבל אני מתקשה להבין למה בכניסה לחדר כושר, למשל, צריך לשים 6-8 חניות לנכים. במשך כל שנותיי באותו חדר כושר מסוים, אני מכירה רק מנוי אחד שהוא בעל צליעה קלה ותו נכה (מוצדק), ואני מתקשה להאמין שמחר יבואו להירשם עוד 7 וכולם יחליטו להגיע למכון באותו היום. מבחינה סטטיסטית- אין לכך הצדקה.

מצד שני,

שלא תחשבו שחניות הנכים נותרות ריקות.

וזה העניין השני עליו אני מדברת. בשנים האחרונות הוצג קמפיין תקשורתי נרחב למען חניות הנכים, ובעיקר נגד מי שתופס אותם סתם. אני מסכימה שזה ביזיון וזו חוצפה, ונהגים אלו צריכים לקבל קנסות גבוהים.

אבל-

כמה אחוז מבין המכוניות שכן יש להן תו נכה וכן חונות בחניה מיוחדת- כמה אחוז מהן באמת נהוגות ע"י הנכה? וכמה ע"י בני משפחתו?

משום מה אף אחד לא מדבר על זה. תו נכה הוא תו פרטי ולא משפחתי. הוא תו ששייך לאדם ולא שייך לאוטו. מבחינתי אישתו/ילדיו/אימו של אותו נכה הנוהגים במכוניתו ומשתמשים בתו- הם חצופים והם עוברים על החוק בדיוק כמו כל נהג אחר. מגיע להם בדיוק את אותו הקנס שאני אקבל אם אני אחנה שם. והכי חשוב- הם עצמם אלו שמטרפדים ופוגעים בקמפיין ובמאבק של יקיריהם.

כשאני מגיעה לחניון כלשהו ומחפשת חניה במשך זמן רב, מאוד צורם לי לראות מכונית שחונה בחניית נכים, עם תו נכים תקני, וממנה יוצא אדם בריא לחלוטין. אדם בדיוק כמוני.

זה מרתיח, זה מעצבן וזה לא הוגן.

לנצל לרעה את תו הנכה של בן משפחתך/חברך זה גרוע יותר בעיני מאשר סתם אדם שתופס חנית נכים. אני אישית נסעתי פעם עם בחור שהיה לו את התו נכה של אביו. נסענו בשדרות רוטשילד בת"א ופתאום הוא עוצר את האוטו באמצע הכביש, חוסם נתיב שלם של תנועה וחונה על אדום לבן. וכל זה- בשביל להגיע למסעדה שהייתה בסמוך. מיותר לציין שאביו לא היה ברכב באותה העת.

אז על זה אני מדברת- ניצול לרעה. חוסר אכפתיות מהסוג הגרוע ביותר- כי דווקא לבני המשפחה היית מצפה שתהיה מודעות- שידעו שהם, הבריאים שלא באמת צריכים את החניה הקרובה- תופסים אותה בעבור מישהו שאולי כן.

 

ואם להם אין את המודעות הבסיסית הזאת,

אז מה רוצים מאיתנו?

נכתב על ידי , 23/11/2008 14:00   בקטגוריות ביקורת, שחרור קיטור  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



20,682
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנוקטת עמדה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נוקטת עמדה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)