תובנות

שמתי לב שלאחרונה זה מאוד אופנתי לצאת נגד הדת.

יש אנשים שממש שונאים כל אדם וכל דבר הקשור בדת- כי לטענתם הדת מפיצה שנאה.

רואים את האירוניה?

משום מה מאוד מפריע לאנשים מסוימים שאנשים אחרים מוצאים נחמה באמונה, מוצאים נחת בהרגשה שיש מישהו ששומר עליהם. נורא מפריע להם שלאנשים אחרים טוב.

אני חושבת שאותם האנשים פשוט מקנאים; על כך שהם ציניים מידי ושונאים מידי מכדי שאי פעם ירגישו את אותה נחמה שאחרים מרגישים, על כך שאנשים מאמינים מקבלים בקלות רבה יותר בשורות רעות (אלוהים נתן- אלוהים לקח) בעוד שהם נאבקים עם השאלה הנצחית- למה.

אני באמת לא מבינה במה הדת מפריעה למישהו. להגיד שהיא גורמת לאלימות זה בולשיט. זה שאנשים מחליטים להרוג "בשם הדת" זה כמו שמחר אני אהרוג "בשם הקומקום החשמלי".

אנשים שהורגים מתוך "אמונה" שכך צריך- הם לא מונעים ע"י הדת אלא פשוט משתמשים בה כתירוץ. בדיוק כמו שרוצחים אחרים "שומעים קולות" או "מקבלים הוראות מהשטן".

ובמילים אחרות- פסיכופת נשאר פסיכופת, לא חשוב באיזו עטיפה נשים אותו.

אז נכון- כל דת טוענת שמאמיניה הם מיוחדים, הם הצודקים.

אנחנו אפילו לקחנו את זה צעד אחד קדימה- "העם הנבחר".

נו אז מה?

אז מישהו בעולם- או אפילו הרבה מישהויים- חושבים שהם טובים יותר ממך. ביג פאקינג דיל.

בינינו, מי מאיתנו לא חוטא לפעמים במחשבות מתנשאות? למי לא יצא להביט באחרים ולחשוב "אני הייתי עושה את זה יותר טוב" או "אני יותר חכם/כישרוני ממנו".

להפיל על הדת את כל מה שרע בעולם זה בדיוק כמו לסמוך עליה בעיניים עצומות. זה קיצוני, זה גרוע וזה לאנשים חלשים, שאילולא הדת היו מוצאים להם משהו אחר לשנוא/להיתלות עליו.

ולמה כ"כ מפריע לאנשים שאחרים שומרים מצוות? מה פתאום אתם נכנסים לאנשים לחיים?

מה ההבדל בעצם, בין דתי ששומר בשר- חלב לבין מתעמל ששומר פחמימות- חלבונים? מה ההבדל בין אישה שבכל יום שישי מדליקה נרות שבת לבין אישה שבכל יום שישי מעמידה אגרטל פרחים על השולחן? שתיהן עושות את זה כדי להרגיש יותר טוב.

לחילונים יש לא פחות מנהגים קבועים מלדתיים, ובשורה התחתונה כולנו מבצעים אותם מאותה סיבה- כדי להרגיש יותר טוב (או פחות גרוע).

זה לא באמת חשוב על מה תצביעו כגורם המניע אתכם: אמונה, מסורת, רצון להצליח/להתעשר, מצפון, קולו של השטן... בסופו של דבר כולנו רוצים אותו הדבר- וזה אושר ובריאות.

פשוט כל אחד בוחר בדרך שלדעתו תביא אותו לשם.