תובנות

האלימות גואה? הישרדות אשמה. תלמידים נכשלים במבחני המיצ"ב? זה הכל בגלל האח הגדול. התחממות גלובלית? אני בטוחה שלמפרץ האהבה יש בזה חלק.

בכל פעם שמשהו רע מתרחש במדינה- מיד מועלית תרבות הריאליטי על... איך אומרים את זה? על הגריל.

יש אפילו מי שמשווה בין יוסי בובליל לגלעד שליט! כאילו הפרסום המוגזם של הראשון פוגע בסיכוייו של השני. כאילו יש בכלל מקום להשוות בין תוכנית בידור מינורית לבין טרגדיה של מדינה שלמה שנמשכת כבר 900 ימים, ויכולה ואמורה להיפתר ע"י הממשל, ולא ע"י חובבי הבובלילים למיניהם.

ראשית כל הרשו לי לצאת מהארון:

גם אני צופה באח הגדול (אם כי לא בערוץ 20 אלא רק בערוץ 22).

גם אני צפיתי (ונהנתי מזה!) בהישרדות, וכנראה בקרוב אצפה שוב.

מפרץ האהבה היווה את הגבול בעבורי.

(מה גם שהוא שודר באותה שעה עם America's next top model )

אז אני מניחה שאני חובבת ריאליטי. לא מכורה, אבל חובבת. אני חושבת שההגדרה המדויקת לאנשים כמוני היא: "אנשים סתומים תת רמה חסרי תרבות שמדרדרים את האנושות כולה לאבדון".

שוב ושוב אני נתקלת בכתבות וטורים אישיים של מיני-אמנים בלתי רלוונטים שבוכים על גורל ה"תרבות" בישראל. ממש אובדן צלם אנוש.

הגבול הגיע בהתארגנות של מוזנחי ישראל שהחליטו שאם יבכו יחד על חוסר הלגיטימציה שלהם- אולי זה ייתן לדבריהם תוקף. ובמילים אחרות: "אוי אוי אוי, כבר לא מזמינים אותי לליאור שליין! כבר לא מצלמים לפנאי פלוס!".

אני לא חושבת שיש משהו רע בריאליטי. נכון, זה לא בדיוק מפתח את המוח והמחשבה, אבל כמו בכל דבר בחיים- גם במקרה של הריאליטי משפט המפתח הוא "כל דבר במידה", והמשמעות היא שכל דבר שעושים בעודף- בהגזמה- יכול להזיק.

ולכן-

ישיבה של 24 שעות מול ערוץ 20 בטלויזיה = לא כל כך טוב לילדיך.

צפייה של שעתיים בשבוע בערוץ 22 בתוכנית שוואלה- היא קצת מפגרת = לא רק שלא מזיק אלא לדעתי אף מועיל.

אחרי יום שלם של עבודה/לימודים, של לחץ ועצבים ואינפורמציה חדשה שמפלחת את דרכה לתאינו האפורים- השעתיים האלה של כיבוי המוח שוות זהב. זו ההתרגעות האולטימטיבית. מעין "אמבטיה חמה" לימי בצורת. מכבים את המוח, מנשנשים איזה זבל, עוטים חיוך מפגר על הפנים- בלי בושה- ונטענים באנרגיות חדשות. גם המוח צריך לנוח לפעמים.

אבל לא לדעת יהושע סובול ודומיו.

בעיניהם העולם המושלם הוא עולם בו לאחר 10 שעות לימוד אינטרנסיביות כולנו נחזור הביתה, נדליק ערוץ 22 ונצפה בדרמה דוקומנטרית על יחסי יהודים-ערבים במיקרו קוסמוס המודרני בו רדיפה אחר העושר מקבלת לגיטימציה חדשה לאור הגלובליזציה הממארת.

ואני תוהה-

ממה הם מפחדים בדיוק? מתחרות?

- קודם כל, אם נראה להם שאדם כמו בובליל מהווה תחרות כנגדם- אולי הם צריכים להביט על עצמם עמוק פנימה ולשאול- למה?

- דבר שני, אם נראה להם שהציבור שוכח מנוכחותם לנוכח ה"דם הטרי" בשוק- אולי הגיע הזמן שיפגינו נוכחות ויצרו משהו חדש, ישקיעו, יתאמצו. אני חושבת שכולנו נרוויח מזה.

- ודבר אחרון- לא יעזור כלום, בסופו של דבר מי שמוצלח מצליח. קחו לדוגמא את עידן רייכל- אפשר להתווכח על טעם ועל ריח- אבל לא על עבודה קשה. והוא עובד קשה. רק לפני כמה ימים הוציא דיסק חדש. בנה את דרכו למעלה ביזע ודמעות. לעומתו יש את נינט- אישיות ריאליטי רדודה שהוציאה דיסק כושל לפני המון זמן, ומאז עושה פרסומות. זמרת- היא לא.

חוץ מזה,

הרשו לי להשתמש דווקא באויב האנושות על מנת להוכיח את טענתי- כאשר האח הגדול נתבקש לארגן לדיירי הבית ערב שכולו סרטי דגל ישראלים, הבחירה שלהם הייתה בין 4 סרטים, שמתוכם 50% היו "צ'ארלי וחצי" ו- "חגיגה בסנוקר". אם אלו הסרטים המייצגים את התרבות הישראלית-

הרי ברוך שפטרנו.

האח הגדול. בגללו גלעד עוד בשבי?

רגע של נחת:

http://www.youtube.com/watch?v=phTtykyzWm0

אל תתעצלו ותקשיבו עד הסוף!!

בהתחלה נמלאתי תחושת גאווה, ואז הציפה אותי תחושת בושה איומה- שהדברים האלה צריכים להגיע ממנו ולא מאיתנו, ושאם אני הייתי אומרת את אותם הדברים ממש- היו קוראים לי גזענית ומחרימים אותי.