תובנות

1. ככל שהפוסט ארוך יותר ואיכותי יותר- גובר הסיכוי שהוא יימחק לך כשהאקספלורר יעוף.

2. כתבת פוסט אדיר, מפתיע ומדהים על משמעות החיים? העורכים יבחרו להמליץ על הפוסט שכתבת בתור בדיחה על נינט. כן, ההוא עם השגיאות כתיב.

3. ככל שהפוסט נוגע יותר בנקודות אישיות, כואבות, אמיתיות וכנות בנשמה שלך- הוא יקבל פחות תגובות. לעומת זאת, פוסט על טוקיו הוטל יקבל מספר תלת סיפרתי של תגובות. אהה, כן- וגם ימליצו עליו.

4. ריפרש לעמוד הבלוג לא מעלה את מונה הכניסות. וגם לא את מספר התגובות, יא גרוע.

5. אם תתיישב במטרה לכתוב פוסט חדש בחיים לא תצא לך יצירת מופת. לעומת זאת, ב3 בלילה יהיה לך הרעיון הכי אדיר לפוסט. אל תדאג, עד הבוקר אתה תשכח אותו ולאף אחד אין באמת פנקס על השידה ליד המיטה.

6. בהמשך לסעיף הקודם- רעיונות אדירים ופוסטים שלמים ייבנו אצלך בראש בזמנים הכי לא נוחים, בהם אין סיכוי שתוכל לכתוב אותם. אח"כ הם יעלמו.

7. הפיתוי לספר על הבלוג לכולם הוא עצום, וככל שתתמיד בבלוג תגלה שסיפרת ליותר ויותר אנשים עליו. כמות האנשים שיודעים על הבלוג שלך היא ביחס הפוך למספר הנושאים עליהם אתה עדיין יכול לכתוב.

8. הבלוג של השכן תמיד מושקע יותר. אין מה לעשות, זה נכון.

9. ככל שדחוף לך יותר לתקן שגיאת כתיב מבישה בפוסט- כך העמוד ייתקע יותר בשלב ה"ערוך כאן" ועמוד העריכה ייטען לאט יותר, כך שיותר אנשים יספיקו להיחשף לביזיון.

10. כמה שלא תנסה להתכחש לזה- אתה מכור לישרא. כן, אתה כמו כולם. אתה מעדכן ומיד רץ לעמוד הראשי כדי לראות את עצמך ב"עודכנו לאחרונה", אתה נכנס 5 פעמים ביום אחרי פוסט חדש כדי לראות אם יש תגובות חדשות ואתה מוצא את עצמך בוהה במונה הכניסות ומנסה לתפוס את המספר המגניב הבא ("666") כדי לחייך כמו טמבל ולעשות ריפרש עד שהוא יעלם. אתה בלוגיסט. תנחומינו.