תובנות

מבחינה מנטלית, אני חושבת שאנחנו מתחילים ומסיימים את חיינו באותה נקודה.

בשלב מסוים של חיינו הבגרות מבקרת אותנו, גורמת לנו להיות אנשים רציניים, להקים משפחה, לגדל ילדים.

אבל אז- כמות שהגיעה- כך היא נעלמת לה, ואנחנו חוזרים להיות רגזנים, מפונקים וחסרי סבלנות שרק רוצים תשומת לב. בני שישים שמתנהגים כמו בני שש :)

לפני שבוע הייתי בתדרוך למשגיחי בחינות בגרות. אני עושה כל מיני גיגים כאלה כדי להרוויח עוד קצת כסף, ותכל'ס מה אכפת לי לקבל כסף על ישיבה בכיתה? 12 שנה עשיתי את זה בחינם..

אז כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם- ממוצע הגילאים בחדר היה 60. ואני.

שתי המדריכות מטעם משרד החינוך ניסו להקריא איזשהו מסמך על תפקידו של המשגיח ובלה בלה בלה, אולם ללא הצלחה יתרה.

כל משפט שנאמר ע"י המדריכה לווה בטקס קבוע של הערות, תוספות, דעה אישית, הנהונים נמרצים וסיפורי קרב ממלחמת יום כיפור.

לדוגמא:

מדריכה: "על המשגיח לשמור בכיתה על.."

זקן 1 מתפרץ: "הסדר והניקיון!" זקן 2 מהנהן.

זקן 3 ממלמל "מה פתאום.." זקנה 4 מצקצקת "אצלי כשאני שמרתי היה מלוכלך!"

זקן 5 צועק "סליחה! סליחה! גברת! את יכולה לחזור? לא הבנתי כלום"

מדריכה: "לא סיימתי את המשפט.. על המשגיח לשמור בכיתה על טוהר הבחינות.."

זקן 2 מהנהן נמרצות וממלמל לעצמו. זקן 1 צועק "מה עם הניקיון??"

זקן 3 ממלמל "מה פתאום.." זקן 5 קורא בזעם "טוהר הבחינות?? ביום כיפור לא היה דבר כזה טוהר הבחינות!"

מדריכה משפשפת את רקותיה בידיה.

ומה שהיווה אולי את מסמר האירוע היה ה"מבחן" בסוף ההדרכה, שהיה מורכב כולו משאלות בסגנון:

תפסת נבחן שמעתיק, מה תעשה?

א.      תכה בו נמרצות.

ב.       תגיד לו "כל הכבוד".

ג.        תדווח עליו.

ד.       לך לישון.

כמו שאתם מבינים- רמת קושי מהגבוהים שנתקלתי.

על המבחן ענינו במקום ואז עברנו עליו עם המדריכים.

מדריכה: "שאלה ראשונה"

זקנים משתוללים בחדר וצועקים "התשובה היא ה'! התשובה היא ה'!!!", מתחרים ביניהם מי יספיק לענות ראשון, למי יש יותר חוויות מאירועים דומים ומי היה נגד מי ביום כיפור.

אוח.

המדריכה משפשפת את הרקות.