תובנות

לפעמים אני מוצאת את עצמי יושבת שעות מול תוכניות בישול שונות, מזילה ריר, מעודדת את הטבח, מהנהנת ומלמלת לעצמי משפטים כמו: "וואי, זה נראה ממש פשוט", "את זה אני חייבת להכין" או "למה לדחוף חזיר לכל דבר?".

בכל אופן שם בד"כ מסתיימת לה סאגת הבישול שלי. המנחה אומר בסוף התוכנית "את המתכונים השלמים תוכלו למצוא באתר האינטרנט שלנו" ואני נאנחת ואומרת לעצמי "עוד פעם תקעו את זה באינטרנט! כאילו שאין לי מה לעשות מלבד להדפיס כל היום מתכונים!(-זה במבטא פולני). אילו רק היו שולחים לי את המתכון הביתה אזי בוודאי שהייתי מנסה להכין את הפילה מוסר מעוטר בשבבי עוף ברוטב תפוזים סיניים ודומדמניות!".

בכלל, אני אוהבת לאפות- אבל עם לבשל יש לי בעיה. בעצם, מספר בעיות. דבר ראשון- אני אוהבת מלוח. וזה- בניגוד למה שאתם חושבים- גורם לכל התבשילים שאני מכינה לצאת תפלים. אני פשוט מפחדת להוסיף מלח מתוך מחשבה שהתבשיל דווקא כן מלוח, אלו רק בלוטות הטעם שלי שרגילות למעמס-נתרן-עילאי ולא מתרגשות מהמלחה רגילה של בני אנוש נורמלים.

דבר שני- אני עצלנית. אין לי כוח להתחיל לחתוך הכל, לזרוק הכל לסיר, לשטוף את הכלים, לאכול... פעולות כל כך מיותרות כשאפשר לבכות לבונבון שאני רעבה עד שהוא הולך לקנות לי קרנף. בכלל, כשחושבים על זה- להיות טבח בתוכנית בישול זו העבודה הכי קלה והכי לא נאמנה למציאות בעולם! כל מה שצריך לעשות זה לגשת לשולחן, עליו יש 5 קערות קטנות וקערה אחת גדולה- ולשפוך את הקערות הקטנות לגדולה, אחת אחרי השניה. וזהו. מה עם כל שאר השלבים של הבישול? מה עם לצפות בטבח מחפש ב5 חנויות שונות את תערובת התבלינים התאילנדית שבה הוא משתמש, ממשכן את הבית שלו בשביל לקנות מקל וניל וחותך במשך שעתיים 5 גזרים לקוביות בגודל ס"מ על ס"מ? מה עם לצפות בו מגרד את השרוף מתחתית הסיר, מנקה את מה שהשפריץ על הגז, עושה איזו ספונג'ה מהירה לרצפת המטבח המטונפת? זה הבישול האמיתי! זו העבודה הקשה! זה מה שאנחנו רוצים לראות אחרים עושים, כדי לא להרגיש פראיירים. לשפוך הכל לסיר זה כבר החלק הקל...

וספרים.

אני חולה על ספרי בישול. האמתי שיש לי המון ספרי אפיה ורק כמה ספרי בישול בודדים, אבל איכותיים. האיכות שלהם מתבטאת כמובן ביכולתם להחזיק ניירות שלא יעופו ברוח ולהצחיק אותי. אחד מהם טוב בזה במיוחד (בלהצחיק, כן? הוא דווקא לא כבד במיוחד..): "ברגע האחרון", של בני סיידא.

האמתי- ספר טוב. באמת. אני לא באה ללכלך עליו עכשיו. אבל כשאתם רואים ספר שנקרא "ברגע האחרון", מה אתם מדמיינים לעצמכם?

אז זהו, שלא.

אם נתעלם שניה ממתכון (מעולה, אגב) לתפו"א ובטטות בתנור שדורש שעתיים לפחות (!) אפיה, הרי שיש שם עוגות מוס שדורשות לילה שלם בקירור! איך זה בדיוק מתלבש על קונספט הרגע האחרון??

אני מדמיינת את חברה שלי מתקשרת אליי בהיסטריה: "את שומעת ליהי? אני מה זה מצטערת ליפול עליך ככה.. באמת לא נעים לי, אבל אנחנו ממש בסביבה והילדים בוכים לי שהם רעבים וכל המסעדות פה סגורות!! תגידי, יש מצב לקפוץ אליך מחר לארוחת ערב?" לאאאאאאאאאאאאא, אני חושבת לעצמי, אבל ממלמלת לשפופרת "בסדר..." בקול חלוש. מה אעשה עכשיו?? בעוד כ28 שעות ינחתו אצלי ילדים רעבים לארוחה, ואין לי זמן להכין שום דבר- שדורש יותר מ28 שעות! הו לא! אבל... בעצם.... כן!! הספר! איזה מזל! ממש ברגע האחרון.

ולסיום, בדיחת טבחים:

ושיהיה בתיאבון!