תובנות

בתחרות סיפורי אימה. ובצדק, היה לי סיפור מחורבן ישן ולא היה לי כוח לכתוב אחד חדש ואיכותי.

ובכל זאת, חשבתי, היו כ-75 משתתפים וכ-25 זוכים. מחצית מהמשתתפים בעלי שגיאות כתיב נוראיות וחוסר יכולת בסיסי להשתמש בסימני פיסוק, מה הסיכוי שלא אזכה?

והתשובה, לכל מאותגרי הסטטיסטיקה שביניכם, היא: 0.6666666666666666666666666666666 לפי המחשבון שלי. הוא מגזים לפעמים.

בכל אופן, אז לא זכיתי.

אבל אני חייבת להגיד, ברצינות- שהופתעתי מהזוכים.. ושלא תחשבו שאני אומרת מקנאה, כי באמת לא הגיע לי לזכות. אבל גם לחלקם לא...

קודם כל- שגיאות כתיב. אני לא יודעת, אולי אני פדנטית, אולי אני סתם קטנונית. אבל קשה לי לראות בני נוער בגילאי 15-16-17 שעדיין יש להם שגיאות כתיב! זו אולי לא אשמתם- חינוך והכל, אבל גאדדאמט, תפתחו ספר בחיים שלכם ואולי תלמדו שבלשון עתיד כותבים: "אני אדע לכתוב נכון", ולא "אני ידע לכתוב נכון"... וזו רק דוגמא אחת.

חוץ מזה- נושאי הכתיבה. כמה בנאלי אפשר להיות כשכותבים סיפור אימה?? אין שום הורדת נקודות על חוסר-מקוריות-משווע? לדוגמא: ילד הולך להביא כדור שעף לו לתוך בית. כמה פעמים כבר שמעתם את זה בעבר? בגיל 12 בערך קראתי את זה בספר "צמרמורת" (זוכרים?), אח"כ היו אינספור סדרות טלויזיה וסרטים, ולבסוף הגיע הסרט אנימציה שהיה ממש לא מזמן, עם הבית שקם לתחיה ובלה בלה בלה.

אין לי שום כוונה להעליב את מי שכן זכה- כל הכבוד לו, באמת. אני בסך הכל מנסה להעליב את השופט.

סתם, נו.

אני בסך הכל מקנאה

בקיצור,

לא בזה רציתי לעסוק היום. למעשה דווקא רציתי לעדכן אתכם בדבר שישמח אתכם עד בלי גבול וישנה את חייכם מן הקצה אל הקצה:

הפכתי לזונת רייטינג. יותר מאי פעם.

לאחר שהתייאשתי מההתעלמות המופגנת של עורכי ישרא ממיטב הפוסטים האחרונים שלי,

ונוצרה לי יבלת על אצבע ה"ריפרש" כדי לבדוק אם מישהו נכנס/הגיב,

החלטתי להתקיף את העולם במספר חזיתות נוספות:

אז אם לא היה לכם מספיק ממני,

קבלו אותי עכשיו גם בפייסבוק

וגם בטוויטר (סליחה, טוקר )

השלב הבא-

השתלטות על העולם.

מואה- הא הא.

עד אז,

בבקשה תצרפו אותי להיות חברה שלכם!!! הפייסבוק צוחק עליי!!! הוא כותב לי: "0 0friends"- זה ממש מעליב!!!!