כבר הרבה זמן שאני שומרת את הפוסט הזה בבטן בשל שיקולים פוליטיקלי קורקטים ואישיים. אבל כמו כל דבר שמזדמן לי במקרה לראש- אין מנוס מליידע את העולם מה אני חושבת.
הפעם על הכוונת: הומואים ולסביות.
רק לשם הפרוטוקול: אין לי שום בעיה עם הומואים או לסביות. אני מכירה מספר הומואים בצורה אישית וקרובה (שימו לב שנמנעתי מהמשפט השגור "מיטב חבריי הקרובים הם הומואים"). אני מבינה שזה עניין מולד ובלתי נשלט וגם בלתי מזיק (אם כי אני לא מסכימה עם אנשים שטוענים שזה טבעי ונורמלי. זה לא טבעי ולא נורמלי. אם כולם היו הומואים האנושות הייתה נכחדת, שכן שיעור קצר בביולוגיה ילמד אותנו שגבר + גבר לא מביא את החסידה. כנ"ל לגבי אישה + אישה).
עוד הערה אחת: הפוסט הנ"ל כתוב בלשון הומואים, אבל הוא מתייחס ללסביות באותה מידה.
טוב, עד כאן ההסתייגויות. עכשיו תשמעו מה אני חושבת.
אני חושבת שלהיות הומו זה כמו להיות ג'ינג'י. זה נדיר ומיוחד, אבל זה לא הופך אותך לשום דבר מעבר למה שאתה (שזה בן אדם, למי שלא זרם עם המשפט..). אולי ג'ינג'י זה לא דוגמא טובה. תנו לי לנסות שוב.
אני חושבת שלהיות הומו זה כמו להיות נודיסט או חובב סאדו-מאזו או נימפומן. זו נטייה שאף אחד לא בוחר בה ודי ברור שאף אחד לא מאחל אותה לילדים שלו, אבל היא שרירה וקיימת. היא לא מזיקה לאיש וגם לא מעניינת אף אחד, כל עוד אתה לא מוציא אותה אל הפועל במקומות לא ראויים.
וכפי שכתבתי קודם- היא לא הופכת אותך לבן אדם טוב יותר או רע יותר, חכם יותר או טיפש יותר או יפה יותר או שלא.
היא לא מקור לגאווה, וגם לא לבושה.
וזה אולי משפט המפתח.
לאדם הפשוט, הלא הומופב, אין שום עניין לשמוע מה כל אדם אחר עושה במיטתו ועם מי. לא אכפת לו אם אתה הומו או סטרייט כשאתה מגיע אליו לריאיון עבודה, כשאתה אוכל אצלו במסעדה, כשאתה נזקק לשירותיו. לכן אני לא מבינה למה לצד השני- להלן להומואים- יש עניין להצהיר על נטייתם.
ברור לי שלא כולם צועקים את זה בראשי חוצות, וחלק אפילו לא מוכנים להודות בזה בפני עצמם, אבל אני מדברת דווקא על האחרים. אולי הם מיעוט- אבל הם מיעוט מאוד רועש.
מדובר במארגני-המצעדים-מקימי-האגודות-דורשי-המרפאות-המיוחדות-והיחס-השונה. יותר מהכל, אני חושבת שהמיעוט הזה הורס לכל השאר. במקום לנסות להתערות בחברה ולהיות כמו כולם, הוא יוצר הפרדה, יוצר שוני מופגן בין אנשים שההבדל היחיד ביניהם הוא אורח חייהם.
זו לא הומופוביה, זה פשוט משיכת אש מיותרת.
במה יש להם להיות גאים? ברצינות. במה? הם לא עשו שום דבר טוב, והם לא עשו שום דבר רע. הם בסך הכל נולדו שונים. למה אין מצעדי גאווה למסיימי לימודי רפואה? זאת גאווה אמיתית!
ומצד שני- למה אין מצעדים לכל מי שבוחר להיות שונה? למשל- מצעד לצמחונים. כאן אני אפילו יכולה לראות גאווה מסוימת, כי בעיניהם דרך החיים הנכונה היא של אי-אכילת בשר. אז למה לא להיות גאה בזה? או מצעד למי שלא מעשן!
נכון שזה נשמע לכם אבסורד?
ומצעד של אנשים שמזדיינים שונה מכם נשמע לכם בסדר?
ואיגוד עובדים מיוחד לעובדי גוגל?
ומרפאה מיוחדת בת"א??
ועוד ועוד.. אין לזה סוף. חבר'ה, הלכתם רחוק מידי. קחו צעד אחד אחורה. אין שום סיבה לנפנף את הנטייה שלכם בפרצוף של כולם, בטח ובטח שלא במקום בו אינכם רצויים . אין שום סיבה להדגיש את ההבדלים וליצור הפרדה ביניכם לבינינו. לא מדובר פה בשני מחנות. תמיד יהיו אנשים שתיהיה להם בעיה עם מישהו אחר- בין אם הוא כהה יותר, עם מבטא, עם ציצים או כל דבר אחר.. אתם לא שונים. תמיד יהיו אלו שישנאו אתכם, נגדם אין מה לעשות. אבל למה ליצור אנטי נוסף?
חאלס, חבר'ה. די עם כל הגאווה המוגזמת הזאת.
היא כבר יצאה לי מכל החורים.
חפשו אותי בטוויטר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: