תובנות

אני יודעת שכבר כתבתי על זה פוסט שלם, ארוך ומייגע. בסדר. אבל זה ממשיך לעצבן אותי!

כי גם היום, אני נכנסת לישרא-בלוג והנושא החם עוסק בעצרת של המורים בכיכר רבין! בסדר, אז לחברי ישרא-בלוג נגמרו קצת הרעיונות, לא נורא. ממחזרים.

אבל מה שבאמת עצבן אותי ברמה גבוהה מספיק בשביל לכתוב את הפוסט (הלא מתוכנן בעליל) הזה הם הקטעים שפורסמו תחת ה"נושא החם".

קודם כל, עברתי על כולם. זה לא היה קל אז תעריכו.

בדיוק 2 מהם אשכרה עסקו בנושא של המורים! כל השאר היו בסגנון: "היה אדיר! היה כ"כ כיף! כ"כ נהנתי... אחלה הופעות". והיה עוד איזה פוסט אחד שאני אפילו לא יודעת איך לסווג אותו:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=491449&blogcode=7949772

זה רק גורם לי לתהות מדוע ישרא-בלוג טורחים לנסות לשכנע אותנו שמישהו בודק את רלוונטיות הקטעים לנושא החם. כי אין ספק שלא קיים מישהו כזה.

אבל בסדר, זה לא חוכמה להיטפל לפאקצות.

בכלל מה שרציתי לכתוב עליו זה המורים. תכל'ס, אם יש משהו אחד טוב להגיד על המורים (ולצערי אין יותר מאחד כזה) זה שהם מנהלים את המאבק שלהם היטב.

הם פשוט יצרו חלוקה גאונית של האנשים בישראל: אלה שאכפת להם מהחינוך (להלן: אלה שמסכימים עם השביתה ודרישותיהם) ואלה שלא אכפת להם מכלום (להלן: זבל אנושי שמשום מה לא מסכים עם דרכם הצודקת).

וכל אחד חייב לבחור לאן להשתייך.

אז זהו, שלא.

אני מכריזה בזאת על פתיחת קבוצה חדשה, והיא תיקרא: האנשים השפויים (להלן: אכפת להם מהחינוך אבל הם לא מאמינים שלשלם עוד כסף לחבורת אימפוטנטים עם פסיכומטרי נמוך מהממוצע הארצי יכול לשפר אותו).

אז נכון, לא כולם באמת אימפוטנטים. ולא כולם כאלה טיפשים. אבל אם כבר ללכת על שחור ולבן- למה לא עד הסוף? אם הם עושים הכללות אז גם אני.

אנשים במדינה צריכים להתעורר ולהתחיל לחשוב בעצמם, לא רק "לאכול" את כל מה שהעיתונות והטלויזיה מוכרת להם. נכון, זה הכי באופנה עכשיו להזדהות עם המורים. כולם נלחמים ביניהם מי מעריץ יותר את רן ארז ושונא יותר את יולי תמיר. אנשים זורקים לחלל האויר סיסמאות ששמעו איפשהו ובכלל אין להם מושג מה המשמעות שלהן והאם הן נכונות. פשוט כי ככה כולם עושים. אפקט העדר.

ואיכשהו יצא ככה (כנראה כשזה נוגע ליחסי ציבור- המורים ממש גאונים!) שהדעה הרווחת היא שהמורים דואגים לחינוך בישראל.

אז קודם כל, הרשו לי לומר:

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

אתם חיים בסרט.

דבר שני, כבר אמרתי מקודם שזה לא חוכמה להיטפל לפאקצות, אבל זה פשוט משעשע אותי ממש:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=135050&blogcode=7949251

קבלו ציטוט:

"

אבל גם בלי המורים זה לא היה אפשרי. סך הכל הם כבר חודש בבית, בלי משכורות,ובכל זאת כשראיתי את המורים שלי בעצרת (זה היה מפחיד.. המורה שלי לתנ"ך : "בואי, אני רוצה להרגיש אותך") הם לא נראו שבורים, אלא מאמינים במה שהם עושים.

המורה שלי ללשון משנה שעברה הייתה שם (קיבלתי חיבוק ונשיקה P: ) . היא המורה שהכי איכפת לה בעולם מהתלמידים שלה, ובכל זאת היא לא מארגנת שיעורים בסתר או משהו כזה (כמו שהייתי מצפה ממנה P:) אלא יושבת בבית ובטח רק דואגת לבגרות בסוף השנה.

המורים מאמינים במטרה ובשבילם זה לא רק על אחוז או שניים יותר במשכורת. לי נראה שהם הולכים על מהפכה.

והם אלו שבאמת צריכים לזכור כגיבורים הגדולים. לא רק את רן ארז.

"

אז קודם כל, פאקצה יקרה, שתדעי לך שראשי רשויות רבים דווקא כן שילמו משכורות מלאות למורים, בניגוד מוחלט לדרישת האוצר שבזמן שביתה לא ישולמו משכורות.

דבר שני, אני בספק רב מאוד אם המורה שלך ללשון יושבת בבית, לבושה שחורים, מתפלשת באפר וזועקת לשמיים "בגרויות!! בגרויות!! מה יהיה על הבגרויות??", זאת בהתחשב בעובדה ש: א. היא אישית וחבריה המורים אחראים אישית לכך שלך לא תיהיה בגרות.

                            ב. לא בטוח שלה יש בגרות.

ודבר אחרון- וזה בשיא הרצינות- אם המורה שלך לתנ"ך אומר לך משפטים כמו "בואי, אני רוצה להרגיש אותך"- את באמת צריכה להתקשר ל:1202 או להיכנס ל: http://www.1202.org.il/. וכמה שיותר מהר.

אז בקיצור,

לא חידשתי הרבה. אבל אני בהחלט מרגישה יותר טוב אחרי שהוצאתי את זה על הדף. אני מרגישה שאני קול בודד של שפיות בתוך המון אטום שתומך בכל שביתה באשר היא, מבלי לפתוח את הראש ולחשוב קצת מחוץ למסגרת (וואו כמה סיסמאות במשפט אחד!).

ולסיכום,

מורים יקרים- כשתיהיו מוכנים לרפורמה אמיתית, ואני מתכוונת ליום שבו יהיה אכפת לכם מהחינוך בארץ ולא רק מהמשכורת שלכם, היא תתחיל מפיטורי מורים לא מתאימים, העלאת רף הקבלה ללימודי הוראה, הגדלת מספר השעות- למשרה מלאה או קרוב למלאה, ורק אז - דברו איתנו על המשכורת שלכם. בסדר?