תובנות

זה לא שאנחנו אנשים רעים או משהו כזה, חס וחלילה. זה לא שיש לנו כוונות זדון נסתרות.

פשוט,

אנחנו יודעים יותר טוב.

נגיד, אם כתוב בפינת חי מסוימת "נא לא להאכיל את החיות" במספר לא מבוטל של שלטים גדולים מאוד ובאותיות מודגשות- זה לא שאנחנו מתעלמים.

פשוט,

אנחנו יודעים יותר טוב.

במקרה יש לנו הכשרה בסיסית בוטרינריה, ואנחנו יודעים בוודאות שהאוכל המומלץ ביותר לקופים, איילים וארנבות הוא במבה אדומה. את זה הרי לומדים כבר בשיעור הראשון! אין אוכל בריא יותר מבחינה תזונתית, מבחינה קלורית ומבחינת שפע של צבעי מאכל מתכתיים מאשר במבה אדומה.

לפני מספר חודשים נקלעתי לפינת החי בפארק של רעננה. הייתה שם אישה צעירה ואיתה שני ילדיה הקטנים שהביטו בחיות. והנה בעודי צופה בבעלי החיים להנאתי- שולפת לה האישה מהתיק חטיף מלוח כלשהו (אני כבר לא זוכרת אם זה היה במבה, ביסלי או כל רעל אחר..) ומוסרת לילדיה בכוונה שישתמשו בחטיף להאכלת החיות. וכל זה למול עשרות שלטי ענק של "לא להאכיל את החיות".

כשהערתי לה על כך, היא פשוט גלגלה כלפיי עיניים והמשיכה במעשיה, בעודה חושבת לעצמה (עד כמה שהצמר גפן המתוק שבראשה איפשר לה לחשוב) "מה היא מבינה בכלל? במבה זה ממש טעים וכתוב על האריזה שזה מחומרים טבעיים בלבד, אז ברור שזה טוב לבעלי חיים! מי שכתב את השלט כנראה טעה".

והנה, לפני מספר ימים נתקלתי בכתבה הבאה:

http://www.local.co.il/raanana/5364/articles.htm

ושימו לב בעיקר לציטוט הבא: "בפארק רעננה יש רגישות גבוהה בכל הנוגע להאכלת חיות ובשטחי פינת החי תלויים שלטים רבים האוסרים על המבקרים להאכיל את החיות בשעות הביקור. עם זאת, בעשר השנים האחרונות מתו כתוצאה מחנק או חסימת מעיים 2 איילים מסוג נוביקס ונקבת אייל נקוד שהיתה בהריון". וזה, כמובן בנוסף לדביבון שנחנק משקית במבה ועליו נכתבה הכתבה.

מה אני אגיד לכם? כל מה שנותר לי לעשות הוא להיאנח בייאוש ולאחל לאותה האם לגמור את חייה באותה דרך בה היא ודומותיה גמרו את חייו של הדביבון האומלל.

זה מתחיל בקטן, זה מתחיל בחינוך. ברגע שהאם מטומטמת- היא מחנכת את ילדיה להיות מטומטמים.

היא מתעלמת מהשלטים ומעודדת את ילדיה לעשות אותו הדבר. כשהם יגדלו- הם ילמדו את ילדיהם להתעלם משלטים ולגרום למותם של בעלי חיים. וככה העולם סובב וסובב.

ואולי לפני שיאפשרו לאנשים להביא ילדים לעולם כדאי לערוך להם מבחן איי קיו קצר?

לפני מספר ימים הייתי במלתחות של חדר כושר מסוים באיזור המרכז. היו שם מקלחות רבות, איזור גדול עם ספסלים לישיבה/להנחת התיקים, ו3 תאי הלבשה שעליהם שלטי ענק: "נא לא להשאיר ציוד אישי בתאי ההלבשה".

רק מה, להניח את התיקים על הספסלים במרחב הציבורי... ובכן, זה לא כיף כמו להניח אותם בתא הנחמד והפרטי שבטעות מישהו הניח עליו שלט של "תא הלבשה". בעצם, היה צריך להיות כתוב שם "תאים פרטיים לתיקים של אנשים מיוחסים- כל הקודם זוכה!".

פשוט,

אנחנו יודעים יותר טוב.

אז בעודי עוסקת לי שם בענייני, קלטתי בזווית העין ילדה קטנה, חמודה להפליא, שרצתה להתלבש בתא הלבשה. מכיוון שיש רק 3 תאים, ו2 מתוכם בדיוק היו תפוסים, היא נכנסה לשלישי. עברו בדיוק 5 שניות ומאיזו פינה במלתחות הגיחה אישה מבוגרת (כאילו, מבוגרת ממש!! מתברר שהחוכמה לא תמיד מגיעה עם הגיל..) והחלה לדפוק על הדלת ולצעוק לילדה המסכנה שהייתה בפנים: "היי תצאי משם! התיק שלי שם! איך אני אמורה להתלבש?? התיק שלי בפנים!". הילדה האומללה שנבהלה עד עמקי נשמתה יצאה מיד מהתא, ואילו הכלבה המבוגרת (סליחה, האישה המבוגרת.. לפעמים אני מתבלבלת במילים) המשיכה לצעוק עליה שהיא חצופה, ושאם היא רואה בפנים תיק אז מה פתאום היא נכנסת ועוד ועוד.

אני, שריחמתי על הילדה ובאופן כללי לא כל כך אוהבת לסתום את הפה, יצאתי להגנתה וקראתי לעבר האישה "מה את צועקת עליה?? הרי כתוב לך לא להכניס ציוד אישי פנימה! זה תא ציבורי, לא תא פרטי שלך. איפה את מצפה שהיא תתלבש?". ובצורה מפתיעה ביותר בסיפור זה- האישה גלגלה את עיניה כלפיי ונכנסה לתאה הפרטי, משאירה את הילדה הקטנה בהלם מוחלט ועל סף בכי מחוץ לתא.

וזו אפילו לא החוצפה הגדולה ביותר שנתקלתי בה בנוגע לתאי ההלבשה.. המקרה המזעזע ביותר קרה דווקא כאשר אני נכנסתי לתא הלבשה שבו נח לו ללא מפריע תיק (כנראה תיק מיוחס אם יש לו תא משלו!). בעודי מתלבשת הגיעה למקום בעלת הייחוס וכמובן החלה לדפוק על הדלת ולצעוק שהתיק שלה בפנים (וואלה? באמת לא שמתי לב שהוא תופס פה חצי מהתא הלבשה!!). עניתי לה באדישות שאני מודעת ומצרה על בעייתה הקשה, אבל היא תיאלץ להמתין כלאחר כבוד וכאחת האדם עד שאסיים להתלבש ואצא מהתא, כי מה לעשות? יש לה נטייה להתעלם משלטים שטוענים בתוקף שהתא לא שייך לה או לתיקה. וכאן הגיע הרגע בו היא גרמה לי לרצות לצאת למסע הרג רצחני. במקום לחכות בשקט ו/או להתנצל על היותה כלבה, היא עוד אומרת לי "כדאי מאוד שאני לא אגלה שחסר אח"כ משהו בתיק!" יעני, (בואו נסכם ביחד)

הגיעה הבחורה. ראתה שלט "נא לא להשאיר ציוד אישי בתאי ההלבשה". חשבה: "אם יש הרבה מקלחות ורק 3 תאי הלבשה, אז כנראה שכל תא כזה נועד לתיק פרטי של מישהי, וזה פשוט עניין של כל הקודם זוכה!!". מרוצה מעצמה הכניסה את התיק שלה לתא ההלבשה הציבורי-פרטי שלה. הלכה. הגיעה חזרה. גילתה שאיזו בחורה חצופה אחרת (נו, אני) העזה להיכנס למבצרה הפרטי שאותו כבשה בכבוד. צעקה. האשימה את אותה הבחורה בגניבה (!!!).

ואני אומרת- תודה לאל שהייתי נטולת נשק חם באותו יום :)

ובכביש.

מי ה-ג-א-ו-ן שהמציא את השוליים?? הרי מה היינו עושים ללא הנתיב-הנוסף-בעת-פקק הזה??

אז נכון, יהיו כאלה (למשל, המשטרה) שיגידו שלעקוף דרך השוליים בזמן פקק זה לא חוקי, לא הוגן, מסוכן וכו'... אבל, נו באמת.

פשוט,

אנחנו יודעים יותר טוב.

ואני לא חושבת שצריכה להפריע לנו העובדה שאנחנו מסכנים חיי אדם. או עוקפים בתור. כי הרי ברור לנו לגמרי שהזמן שלנו יותר יקר והרבה יותר חשוב (לנו) מאשר הזמן של כל שאר האנשים ההגונים שמחכים בפקק. חוץ מזה, השוליים-נתיב האלה כל כך מפתים. הם פנויים לגמרי! ואפשר לצאת אליהם בלי בעיה, לעקוף את כל הפקק ולהיכנס חזרה ממש בסופו.

והשיטה הזאת כל כך גאונית שאפילו ניתן ליישם אותה בכל מיני מקומות שאין בהם שוליים! לדוגמא:

מגיע פלוני אלמוני ערס לצומת שבו הוא צריך להמשיך ישר. אך אבוי! הרמזור קצר והשיירה רק הולכת וגדלה. לפניו 2 אופציות:

1. לחכות בנתיב הנסיעה הנכון לתורו בסבלנות אין קץ. – לאאאאאאאאאאאאאאא אין מצב! מה הוא פרייאר?? :)

2. לעבור לנתיב פנייה ימינה שהוא פנוי לחלוטין (מלבד עוד מספר מכוניות של פלונים אלמונים ערסים כמוהו), לנסוע ממש עד לפנייה עצמה, ואז לחזור מיד לנתיב הנסיעה קדימה! גאוני!

רק חשוב לזכור במקרה זה שבעת החזרה לנתיב יהיו נהגים מסוימים שלא ייתנו להיכנס לפניהם, ולכן הכלל שהכי חשוב ליישם כשמשמשים בשיטת ה"עקוף-ת'פקק" הוא- להידחף. בכוח. כי אין דרך אחרת.

והנה חסכנו לנו מספר דקות יקרות מהחיים!

ותכל'ס, בינינו- זה לא באמת אסור. כי אם זה היה אסור, אז המשטרה הייתה אוכפת את זה, לא?

לא..?

אז כן,

יש שיקראו לי קטנונית. יש שיקראו לי עצבנית. יש שיקראו לי כלבה (אבל איתם אני אסגור את החשבון אח"כ). אבל אלו הדברים הקטנים.

אי אפשר כל הזמן רק לדאוג לדברים הגדולים, כי זה דווקא הקטנים שעושים את ההבדל בינינו לבין מדינות מסוימות באירופה שמהן אנחנו חוזרים עם מבע פליאה מרוח על הפרצוף "שיואו!! הם לא עוקפים שם בתור!! זה מדהים! איזה פרייארים, ישר באנו מהצד ונכנסנו ראשונים!".

ומה שהכי משגע אותי זה שככה אנשים מחנכים את הילדים שלהם.

אני רואה את זה כל יום והדוגמאות לא נגמרות- אישה שחוצה באדום עם עגלה, או אפילו לא במעבר חצייה אלא באמצע כביש סואן! נשים בקופת חולים שנאבקות על התורים שלהן כמו חיות קרב, ממש מול הילדים, אנשים שעולים לאוטובוס "מהצד", למרות שהתור לעלייה משתרך ממש מול הדלת, גבר שמדליק סיגרייה ומעשן על הילד שלו, זורק את הבדל סיגרייה על הריצפה (אגב מתי בדיוק פספסתי את הרגע בו עיגנו בחוק את העובדה שבדל סיגריה לא נחשב לזבל? ממתי מותר לזרוק אותו על הריצפה? אני מעולם לא ראיתי מישהו זורק בדל סיגריה לפח... מעולם.), גבר שלוקח את הילד שלו למשחקי כדורגל ומלמד אותו לקלל, לזרוק בקבוקים, לפצח גרעינים על הריצפה, מלמד את הילד שלו נהיגה-ללא-איתות מהי... ועוד ועוד.

זה באמת לא נגמר.

ואני תוהה- האם העולם השתגע? זה כבר לא "באופנה" לרצות את מה שהכי טוב בשביל הילד שלך? עכשיו אנחנו בקטע של להפוך אותו לפרא מעשן-מפצח-חוצה באדום-עוקף בתור- לא יוצא פרייאר- לא שם זין? אני מצטערת אם אני נשמעת קצת פלצנית, אבל ברצינות שניה- מה קרה לערכים?

מה קרה ליושר? להגינות? לאהבת הזולת וכבוד האדם?

נראה לי שנשארתי ה"פרייארית" היחידה.