תובנות

כבר הרבה זמן שרציתי לכתוב על תרומת איברים בכלל וכרטיסי אדי בפרט.

מי שעקב מקרוב אחר הבלוג שלי (מה אתם מסתכלים עליי ככה? ידעתם שבסוף יהיה בוחן) בוודאי נתקל בהצהרה-

"אני לא חתומה על כרטיס "אדי" ואני גם לא מתכוונת לחתום".

אז זהו, שבניגוד למה שהייתם עשויים לחשוב- זה לא בגלל שאני איש ממש רע, אלא דווקא בשל הסיבות הבאות:

1) כל הרעיון של כרטיס "אדי" בעיני הוא רעיון חיובי אמנם, אבל כושל. ולמה הכוונה?

כאשר מגיעים לרגע האמת בו הפגיעה המוחית חמורה כל כך שאינה מאפשרת דבר מלבד תרומה או קבורה- שואלים את ההורים. ואם לא ההורים- אז הבעל/אישה או הילדים. בכל מקרה הפואנטה היא זהה- לא אתם קובעים האם האיברים שלכם ייתרמו או לא. לא חשוב אם חתמתם על אדי או לא- ההחלטה הסופית היא בידי בני המשפחה שלכם.

אז למה אדי בכל זאת קיים, אתם שואלים? הו, כאן נכנס הרעיון החיובי- אדי זה מעין כרטיס "הצהרת כוונות". כלומר, מטרתו היא להביע את רצונכם שאיבריכם ייתרמו. בתכל'ס, אין לו שום משמעות משפטית או חוקית- כי אם ההורים/בעל/אישה/ילדים יחליטו שלא לתרום- האיברים שלכם יהפכו אחר כבוד לסעודתם המפוארת של תולעים.

2) ולאחר שנאמר מה שנאמר בסעיף הקודם- למה אני צריכה לשאת על גופי כרטיס קטן שאומר "בחורה זו, באם יקרה לה משהו ממש ממש רע- איבריה יוצעו לכל דורש". אני לא יודעת, זה פשוט נשמע לי כמו רעיון רע. אוקיי, תקראו לזה תיאורית קונספירציה, אבל אלוהים יודע שזה לא לגמרי out there לחשוב שבמדינה מושחתת כמו שלנו רופא מסוים עשוי לנטות לכיוון החלטה בנוסח "אין יותר מה לעשות" בתמורה לתשלום הגון ממשפחת המושתל. ואולי זו מחשבה מפגרת, אבל למה לא פשוט להימנע ממנה כל עוד זה מתאפשר? בכלל, למה אני צריכה הצהרת כוונות בכתב? המשפחה שלי יודעת בדיוק מה עמדתי בעניין תרומת איברים, וזה הרי כל הפואנטה של אדי, לא?

חוץ מזה, אני רוצה שברגע האמת, עם כל הכאב הכרוך בכך, למשפחה שלי תהיה יכולת ההחלטה, מבלי הלחץ שיופעל עליהם ע"י כרטיס אדי. כי אני? מה אכפת לי אני. אני כבר בגדר גופה. זו החלטה שלהם, לפי איך שירגישו ויהיו מסוגלים באותו רגע, והם אלו שיתמודדו עם השלכותיה בהמשך, לא אני.

3) ולאחר שנאמר מה שנאמר בסעיף הקודם- אתם בוודאי תוהים בעצמכם מה עמדתי לגבי תרומת איברים.

ובכן, חממו את האצבעות כי אני בטוחה שהתגובות הולכות להיות "מעניינות" במקרה זה.

יש לי בעיה עם תרומת איברים.

כן, אני אומרת תכל'ס. יש לי בעיה עם זה.

לא בעיה דתית- אני חושבת שאם כבר יגיע איזה משיח ויחליט להחיות את כולנו (אגב- רעיון ממש רע- פיצוץ אוכלוסין מטורף) רקובים ומתפרקים מהאדמה- המחסור בכיליה יהיה האחרון שבדאגותיי.

(יותר תיהיה לי בעיה עם זה שתולעים כבר אכלו לי את העיניים וכאלה. נו, אבל לא משנה כרגע.)

הבעיה שלי היא חוסר היכולת לקבוע. לא ברור לי למה דווקא בעניין חשוב כמו תרומת איברים אנשים נוטים להתנהג כמו ילדים קטנים ולקבוע כללים של "הכל או לא כלום". יעני- אתה מחליט לתרום- אחלה. אבל אין לך שום נגיעה במי יקבל את אברייך. וזה הפך לקונצנזוס כזה שאף אחד אפילו לא עוצר לחשוב-

למה, בעצם?

מה עוד יש לי בעולם שהוא אך ורק שלי, ב100%? שאף אחד לא יכול לקחת לי, שהבנק לא יכול לעכל, שרק אני יכולה לקלקל (החרוז דגדג לי)- שהוא באמת הדבר היחיד שאיתו אני באה לעולם ואיתו אני עוזבת? כן, הגוף שלי. האיברים שלי. אז איך זה שדווקא במותי אין לי יכולת להחליט מה יקרה איתם?

לא אכפת לי שזה לא "פוליטיקלי קורקט" (נראה לי שכל הבלוג הזה הוא לא כזה..)- אני רוצה לקבוע לאן יילכו האיברים שלי. אני רוצה את היכולת לקבוע שהם יילכו רק ליהודים, שהם יילכו לאנשים שלא מעשנים (כי אני שמרתי טוב מאוד על האיברים שלי במשך 22 שנה!! לא עישנתי, לא שתיתי, עשיתי ספורט. ובשביל מה? שיזפתו לי אותם? איכס), שהם יילכו לאנשים שעשו צבא (אלא אם הבעיה הרפואית שלהם מנעה מהם.. אבל אם הם בני 50 והשתמטו בגיל 18 שילכו לחפש איברים אחרים). מצידי שאנשים יחליטו לתרום רק לבלונדינים שקוראים להם ג'יימס- זה בכלל לא משנה. כל אחד רשאי לקבוע לעצמו תנאים, לפי אמונתו, צו מצפונו או סתם איזה פאטיש מטורף שיש לו. העניין הוא לא האם ההעדפות שלי בבני אדם מקובלות עליכם או לא- כי ברור לי שעל חלקכם לא (כן, אני מדברת עליך אחמד. תכבה את הסיגריה בבקשה, זה בלוג ללא עישון)- העניין הוא שכל אחד רשאי להחליט לעצמו.

אני יודעת מה אתם חושבים-

מה יהיה עם ילד קטן מסכן שצריך ריאות, ובדיוק נהרג מישהו שמתאים- אבל ההעדפות שוללות את התרומה. האם לתת לילד הקטן למות? נכון, מחשבה מזעזעת.

מצד שני- הייתכן שעם החוקים של היום ההורים של אותו ילד בכלל לא יאפשרו תרומת איבריו? רק תחשבו על כל האנשים שכיום לא תורמים איברים בגלל הסיבה הזאת- בגלל שהם לא רוצים לראות את האיברים שלהם מושתלים אח"כ באנשים שבעיניהם- לא מגיעה להם כזו תרומה יקרה- חתיכה מהילד שלהם. מכל מיני סיבות בעולם, זה לא משנה אפילו איזה.

אני לא חושבת שהאפשרות הזו לבחור תוריד את אחוזי התרומה. להיפך.

אנשים שלא אכפת להם מה יקרה עם האיברים שלהם- יתרמו בדיוק כמו קודם. רק שאליהם יתווספו אנשים שדווקא כן אכפת להם מי ירוויח ממותם.

אנשים כמוני, למשל.