שלום עכשיו.
נו, החבר'ה האלה. השמאלנים.
מבלי להיכנס פה אפילו שניה לתוך עומק ההוויה הפוליטית במדינת ישראל ודעותיי האישיות על אותם נאיבים חסרי מוח שמתעקשים לטמון את ראשם בחול תוך מלמולים חוזרים ונשנים "הידברות הידברות הידברות" שנובעים מהזיות קשות- רציתי בכלל לספר לכם על היפי.
אני לא יודעת איך קוראים לו (ועל כן אני קוראת לו היפי), אבל יש בחור אחד באוניברסיטה שהוא פשוט מוזר. נו, הוא מהחבר'ה האלה- שיער ארוך, שרוואל, סנדלים (אפילו בחורף!!). הוא מגיע כל יום לכיתה, חולץ סנדלים ומבלה את המשך היום בהדבקת הכיסא שלפניו בפטרת האצבעות החמורה שלו (סתם, אני לא יודעת אם יש לו אחת, אבל חבוב- יא מגעיל- מה אתה שם רגליים חשופות על הכיסא?? זה דוחה לי ת'חיים).
אז היום הוא התעלה על עצמו והגיע עם חולצה של "שלום עכשיו".
ועוד איזו חולצה! מאחורה כתוב "שלום עכשיו" ומקדימה יש דמות-איש-מחרבן והכיתוב ההו-כה-שנון "כשהמצב חרא חייבים להתפנות". נו, כזה:
אז קודם כל-
מי הולך עם חולצה של איש מחרבן???
זה מזכיר לי שבתיכון יצא לי ללמוד ביולוגיה עם מספר פאקצות, שלקראת סוף השנה החליטו שזה יהיה ממש מתוחכם ומשעשע להדפיס חולצה לכולם, ועליה מערכת הפרשה. למה? כי למדנו עליה. נו, ביולוגיה. האם זו סיבה לשים אותה על חולצה? בהחלט לא. האם זה פשע? לצערי, רק במדינות בודדות.
עד היום החולצה המזעזעת שוכבת אצלי בארון, בתולה כביום בו קיבלתי אותה.
אבל אני סוטה פה מהנושא.
אז אותו הבחור הסתובב לו בגאון עם החולצה המטופשת שלו, ולי התחשק לתת לו מכות (ושלא תחשבו שלא יכולתי לגבור עליו!). אני אפילו לא אתייחס כאן לחוצפה שיש לאנשים להסתובב עם חולצות שקוראות להתנתקות, לאור העובדה שהיא אכן התרחשה וראו היכן אנו עומדים היום. מן הראוי היה שהחבר'ה מ"שלום עכשיו" יניחו רגע את הג'וינט בצד ויטרחו על הדפסת חולצה חדשה: "המצב היה חרא- התפננו. עכשיו אותו הדבר- רק הרבה יותר גרוע. האם טעינו?". אני אפילו מרשה להם במקרה חד-פעמי זה לשים על החולצה החדשה בחור מחרבן, באמת. אם זה מה שעושה אותם מאושרים.
אבל אפילו זו לא הנקודה עליה רציתי לדבר.
השם הזה- "שלום עכשיו", אפילו הוא כשלעצמו מעצבן אותי.
יש משהו מעט יומרני ומתנשא בלקרוא לעצמך "שלום עכשיו".
קודם כל, זה נשמע כמו איזה ילד קטן שבוכה לאמא שלו "אני רוצה עכשיו!! עכשיו!! שלום!! עכשיו!!!" עד שהיא קונה לו את זה, העיקר שישתוק.
דבר שני, איכשהו זה יוצר תחושה של בלעדיות על השלום. כאילו רק הם רוצים אותו.
וזה, לא כה מדויק.
מישהו צריך לעדכן אותם שאין אף אדם במדינה, ימני קיצוני ככל שיהיה, שבמידה וישאלו אותו "תגיד, בא לך שלום? שלווה? ביטחון ואושר לך ולילדיך?" הוא יענה "לא". כי מלחמה- אף אחד לא רוצה. ההבדל היחיד בינינו (המציאותיים) לבינם (נקרא להם- "החולמים", זה הכי עדין שמצאתי) הוא שהם נאיבים מספיק לחשוב שאם יקראו לעצמם "שלום עכשיו" ויצאו להפגנות ויצעקו "שלום!! עכשיו!! שלום!!" אז תבוא איזו אמא ותקנה להם. אני חושבת שהם היו ביותר מידי הופעות של יובל המבולבל, בהן אם הם לא צעקו "יובל! יובל!!" מספיק חזק הוא לא יצא.
אז כן, זה מעצבן.
"שלום עכשיו"? בבקשה, כן.
מה? אין לכם?
באמת?
אז אולי זה לא באמת כל כך פשוט?
רגע,
אז יכול להיות שההתנתקות לא עזרה..??
לאאאאאאאאאאאא מה פתאום.
הרי אתם כל כך צודקים כל הזמן.
ובאמת רוצים שלום! עובדה שאתם צועקים את זה.
ובטוח שאתם תורמים.
במשהו.
לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: