תובנות

זה פוסט על רגל אחת (אני מחליפה מידי פעם כשמתחיל לכאוב)- לא נגמרו המבחנים עדיין אבל פשוט היו לי כמה דברים להגיד.

קודם כל,

זה מה שעצבן אותי בימים האחרונים.

סלחו לי בעודי אומרת את זה בצורה החריפה והבוטה ביותר-

לא עושה עליי רושם.

אני לא אגיד שאני אטומה לחלוטין למותם של ילדים חפים מפשע. אבל גם לא יהיה נכון להגיד שחיי התערערו כתוצאה מהמקרה המצער הנ"ל.

חאלס, נמאס.

אני לא רואה סיבה להתנצל על כך שירינו במחבל ואז המטען שהיה עליו התפוצץ על משפחה בעזה. ועוד יותר מזה- אני חושבת שכל החגיגה הזו של שמאלנים למיניהם ופעילי זכויות אדם על המקרה הזה היא ביזיונית ורק מוכיחה עד כמה האנשים- לא רק שאינטרסנטים בטירוף- גם צבועים וטיפשים.

אוטוטו שדרות חוגגת 8.

כלומר- קאסמים.

8 שנים של קאסמים.

למישהו בכלל זה נתפס?

יש ילדים שנולדו לתוך המציאות הזאת והיא כל מה שהם מכירים- הצורך להימלט על נפשם בכל פעם שנשמעת אזעקה- והיא נשמעת מספר פעמים ביום.

יש אנשים שמנסים להפר את הצימוד הזה שבין שדרות לעזה, כי זה נוח להם. בדיוק כמו שנוח להם להתעלם באלגנטיות מכל תזכורת להתנתקות הכושלת ולאלפי המשפחות שעדיין סובלות מתוצאותיה.

אבל לי דווקא מתחשק לעשות השוואה קטנה:

# הם יורים בכוונה לפגוע בכמה שיותר אזרחים. אנחנו לפעמים פוגעים בשוגג באזרחים- בד"כ מכיוון שהם משתמשים בהם כמגן אנושי. לפעמים בחילופי האש הם בעצמם פוגעים באזרחים- אבל ממהרים כמובן להאשים אותנו בכך.

# לאחר שנים שהם צעקו "כיבוש כיבוש" החלטנו להתנתק מהם חד צדדית. ועדיין, משום מה, אנחנו מעבירים להם דלק ו"סיוע הומניטרי" (למרות מיליוני הדולרים שהם מקבלים מארצות ערב, שמשמשים אותם בעיקר להתחמשות וייעול הטרור). בתמורה הם משתמשים בדלק לשיגור קאסמים, מורידים את השאלטר ומעמידים פנים שאין להם חשמל ומבצעים פיגועי טרור רצחניים במסופי הסחורות. ובכל מקרה- אנחנו אשמים.

# אנחנו מואשמים גם בהרג המשפחה, למרות שהיא נהרגה ממטען שנועד לנו. מישהו עצר לרגע לתהות האם גורל המשפחה היה שונה אילו מחבל מתאבד רצחני לא היה נושא על גופו חומר נפץ ומקיף עצמו באזרחים? מישהו עצר לתהות מה היינו אמורים לעשות אחרת? לחכות שהוא יתרחק מהם ואז לירות בו?

# בכלל- בכל פעם שקורה מקרה בו נהרגים אזרחים- אנו מיד מתנצלים, מקימים וועדת חקירה ובד"כ גם מוצאים איזה מפקד שיהווה שעיר לעזאזל וייענש על האירוע. מעולם לא שמעתי אף גורם מדיני בעזה או לצורך העניין- שר ערבי בממשלת ישראל (שזו בדיחה בפני עצמה) מתנצל או מגנה אירוע בו נפגעים ונהרגים אזרחים ישראלים בפיגועי טרור או בפגיעת קאסמים.

# בכל פעם שנדמה לנו שיש רגיעה- הם מפירים אותה בעשרות קאסמים לעבר שדרות ואשקלון. בכל פעם שהם יודעים שעומדת להגיע תגובה קשה שלנו- הם מציעים פתאום הפסקת אש (=הפסקת התחמשות והתייעלות). משום מה, ובטמטום רב עליי לומר, אנחנו בד"כ קונים את זה.

# זוכרים את הפוסט שלי על ההסברה הישראלית? על כך שבשביל לעלות צריך קודם לרדת הכי עמוק שאפשר..? לפחות מישהו קרא והפנים.

זהו,

אם היה לי יותר זמן הייתי משקיעה יותר בניסוח ובלינקים.. אבל כאמור- על רגל אחת.

ורק לסיום-

כמעט מידי יום כאשר אני נכנסת לYNET מחכה לי הפתעה בדמות כתבה שמוכיחה לי שוב ושוב, שאולי בכל זאת, איכשהו- קורה שאני צודקת. קצת. לפעמים.

אז הנה הכתבה שמתאימה לי בול לפוסט על תרומות איברים- אדי.

והנה זאת שמתלבשת כמו כפפה על הפוסט של "עניי עירך קודמים"- על פליטי דרפור.