תובנות

כולם מדברים לאחרונה על וויתור על הגולן בתור "מחיר השלום", ואני תוהה- מ'זתומרת מחיר? מי קבע את המחיר? אין הנחה לחיילים?

בכלל, אני הייתי תחת הרושם (המוטעה, כך מתברר) שבתהליך של משא ומתן לגיבוש הסכם שלום הצדדים מגיעים, מציגים את עמדתם, את דרישותיהם, ואז מנסים להגיע לפשרה מספיק הוגנת כך ששני הצדדים ייצאו מרוצים.

בתהליך הנוכחי זה כמעט קרה.

כלומר, אכן צד אחד הגיע והציג את דרישותיו, אבל פה בערך נעצר המשא ומתן. אז הם רוצים את הגולן כבר 35 שנה. אז מה.

זה המחיר שהם קבעו- ואני יכולה גם להבין אותם. אחרי שהם ראו איך הגשנו את סיני לסדאת המופתע על מגש של כסף- למה שיסתפקו בפחות. הם, בניגוד אלינו- לא פרייארים.

אבל האם זה אומר שאנחנו חייבים לקבל את המחיר שלהם? איפה יכולת המיקוח שלנו? איך נתנו למחיר שלהם להפוך ל-מחיר הבלעדי, הסופי והמוחלט של השלום?

אם נתעלם לרגע מהעובדה שוויתור על הגולן יהיה תחילת סופינו ונתייחס לתנאים- הייתי רוצה לדעת מה היו דרישותנו במשא ומתן ומה בדיוק נקבל בעבור התשלום.

"שלום"?

מה זה בעצם אומר?

האם סוריה תנתק לחלוטין כל קשריה עם איראן? בוודאי שלא.

האם היא תחדול מלתמוך בטרור ולממן אותו? רק אם אתם נאיבים מספיק.

רגע לפני שאיראן החליטה שמתחשק גם לה גרעין (אמממ.. כלומר רק לה. כי לנו הרי אין גרעין.)- סוריה נחשבה לאויב ולאיום הכי גדול על קיומינו. 60 שנה של שנאה יוקדת, של מתח, של כמעט-מלחמות. אבל במחיר הגולן יגיע השלום...?

היהפוך נמר חברבורותיו?

* אני חייבת להוסיף משהו לאחר עלעול מהיר ב"ישראל היום". האם עוד מישהו חוץ ממני שם לב עד כמה זה גרוע להסכים להחלפת אסירים חיים תמורת שבויים ש"מצבם לא ידוע"?

אני אפילו לא מדברת על הלגיטימציה שזה נותן להם לחטוף חיילים- אני מדברת על משהו חמור הרבה יותר. ההסכם הזה משמעו שאנחנו נקבל את החיילים בכל צורה בה הם יחליטו להעביר אותם- כלומר חיים או מתים. זה לא משנה- המחיר אחיד. אז איזה אינטרס יש להם להחזיר אותם חיים?

אפילו אם נאמין לרגע שהם שרדו את הפיצוץ ואת כל החודשים האלה בשבי- למה שיוחזרו חיים כאשר קיימת האופציה לירות להם עוד היום בראש ולהחזיר את גופותיהם בתמורה לאותו מחיר?

בכלל, מה שאנחנו יוצרים פה זה תקדים מסוכן- אנחנו משכנעים את האויב שמעבר לכך שזה נורא משתלם לחטוף חיילים- זה עוד יותר משתלם להרוג אותם מיד. כי ככה הם מרוויחים גם את האסירים שיקבלו בתמורה לגופות וגם הרג של יהודים- הדובדבן שבקצפת.

בחיי, אם הייתי מחבל רצחני מטורף ונאצי- לא הייתי טורחת בכלל להחזיק שבויים בחיים.

- ומה הפיתרון?

דווקא יש אחד. כן.

מכיוון שכבר החלטנו לשחרר את סמיר קונטאר, מחבל עם דם של 4 אנשים תמימים על הידיים (ביניהם אב וביתו בת ה4 שאת גולגלתה רוצץ על סלע עם קת הרובע שלו), למה שלא נצמיד אליו איתוראן? שבב כלשהו, פיסת טכנולוגיה שאני בטוחה שקיימת בישראל בחדרי חדרים. כמו שניתן לאתר מיקום לפי פלאפון וכלבים לפי שבב- פשוט להצמיד לו איזה משהו כזה בלי שהוא יידע. זה אפשרי.

יומיים אחרי החלפת השבויים- נחסל אותו.

ככה.

פשוט וקל.

זה ילמד אותם 2 דברים:

א. אנחנו לא פרייארים.

ב. לא משתלם לחטוף חיילים.

בשורה התחתונה אי אפשר לתת להם להרוויח בכל פעם שהם עושים את זה.