תובנות

לאחרונה יצא לי להיתקל לא מעט בכתבות שעוסקות בהתקנת מצלמות רחוב בערים שונות. האחרונה בסידרה פורסמה ממש היום במקומון "העיר" של רעננה, ועיקריה: "העירייה מרשתת את העיר במצלמות במעגל סגור. הביטחון אולי ישתפר, אבל מה עם הפרטיות?".

הכותרת כשלעצמה כבר שעשעה אותי, שכן היא מתייחסת בכזה ביטול לשיפור הביטחון.. "הביטחון אולי ישתפר"- כאילו מדובר בעניין של מה בכך, "אבל מה עם הפרטיות?" היא נחרדת.. אכן, אין מה להשוות ביטחון אישי להסתובב ברחובות עם פרטיות לחטט באף מבלי שיראו אותך.

אז כן, הקצנתי קצת.

אני יכולה להבין חשש מסוים שמתעורר בליבם של אזרחים לגבי האפשרות להיות כל הזמן תחת עינה הבוחנת של מצלמה, ובעיקר כאשר לא תמיד ברור מי נמצא בצידה השני ויותר מכך- מה יעשה עם התמונות ה"מפלילות" (מפלילות במובן של bad hair day, גירוד באיזורים אינטימיים או סתם פרצוף אהבל שנתפס בעדשת המצלמה).

מצד שני, אם מסתכלים על חלקה השני של המשוואה- מניעת אלימות, פשע, ונדליזם, התעללות בבעלי חיים- זה נשמע לי משתלם. מאוד משתלם.

ואם תרשו לי להשתמש בקלישאה שהיא אולי חבוטה ומשומשת אבל נכונה להפליא עד לרגע זה-

אם אין לך מה להסתיר, למה שתפחד ממצלמות?

לי אין בעיה עם מצלמות. אין לי בעיה שירשתו כל פינה וכל כוך בעיר, בדיוק כמו שעשו בלונדון.

בלונדון רישתו את העיר בכחצי מיליון מצלמות רחוב. בכל חודש מורשעים מאות אנשים בבתי-המשפט על סמך תמונות שצילמו מצלמות המעקב הללו. בלוס אנגל'ס וניו יורק קלטו את הרעיון והתקינו בשנים האחרונות מערך של אלפי מצלמות בתקווה לצמצמם את הפשיעה. במקסיקו בעקבות התקנת המצלמות בשנת 2004 ירד מספר מעשי הרצח בעיר לנקודה הנמוכה ביותר מאז שנת 1965. מה רע, בעצם?

ואצלינו השאיפות קצת יותר צנועות. ברעננה מתקינים מצלמות בעיקר בשביל למנוע ונדליזם ע"י נערים משועממים/שיכורים בחופש, למנוע התקהלות שלהם בגינות ציבוריות, התעללות בבע"ח והפרעה לשכנים. אני חושבת שזה לגיטימי מאוד ואני בטוחה שכל מי שמתנגד לזה פשוט לא גר מעולם מעל גן ציבורי ולא חווה התעוררות ב5-4-3 לפנות בוקר לצלילי צעקות ומוסיקה רועשת.

"אני לא חושבת שמול כל גינה ציבורית קטנה צריך להציב מצלמה שתבחן במשך 24 שעות ביממה את האנשים", אומרת תושבת רפת-שכל, "יש כאן אלמנט של צנעת הפרט שצריך לשים עליו את הדגש. אם אני מגיעה עם ילדי לגן ציבורי מתחת לבית, אני לא חושבת שאני צריכה להיות תחת עינה של מצלמה שמסתכלת עלי או על ילדי".

אז קודם כל, גברת- יש לי עבורך בשורות רעות. לפני דקות ספורות הגיע לידיי עדכון מנאס"א לפיו ממצאים חדשים שהתגלו לאחרונה הוכיחו חד משמעית שהעולם לא סובב סביבך, ואת לא נמצאת במרכז היקום. אני באמת מצטערת שהיית צריכה לשמוע את זה ממני.

דבר שני, הפקחים האומללים שיושבים 24 שעות ביממה מול מסך טלויזיה קטנטן בחדר-ללא-חלון בוודאי לא מתעניינים בך או בילדיך המשחקים בגן. הם נמצאים שם אך ורק בשביל לתפוס על חם פושעים צעירים, ואולי אף פדופילים- דבר העשוי להועיל לך ולילדיך. ובכל מקרה אני בטוחה שלפחות ל-97.5% מהם ממש לא משנה שלא התאפרת היום בבוקר או שיש לך כתם על החולצה. אז אנא- הסירי דאגה מליבך.

בכלל, כל האובססיה הזו לשמירה על פרטיות ו"צנעת הפרט" נראית לי מוגזמת. איכשהו זה הפך לערך עליון בעבור ארגוני זכויות האדם ברחבי העולם. אבל מה עם זכויות האנשים הפשוטים? אלו שלא פושעים? אלו שאין להם מה להסתיר? מה עם הזכות לביטחון?

נכון, זה לא כיף להיות כל הזמן במעקב, אבל האי-נוחות הזמנית הזו (רק כל עוד אתם מהלכים ברחוב) לא משתווה בכלל לחוסר הנוחות של החסידה מפארק רעננה, למשל, שבה התעללו לפני כמה ימים עד שהרגו אותה. אם היו באיזור מצלמות- זה היה יכול להימנע. שלא לדבר בכלל על מקרי רצח, אונס, שוד, חבלה ועוד ועוד..

אגב, רוצחי החסידה לא נתפסו. אנשים שהם מספיק חולניים בשביל להתעלל בחסידה סתם מתוך שעמום עוד מסתובבים להם ברחובות ללא מפריע. אתם מרגישים בטוחים?

אני מוכנה להשלים עם ה"חוסר נוחות" הזה בתמורה להרגשה בטוחה, ואני גם יודעת שאין לי מה להסתיר. כשאלך בלילה לבד ברחוב חשוך אני אשמח לדעת שמישהו צופה בי דרך עדשת המצלמה ויכול לבוא לעזרתי בכל רגע.

מצד שני, אם הייתי ונדליסט סדיסט אונס-קטינים שמתכנן לשדוד בנק- אני מניחה שלא הייתי מרוצה במיוחד ממצלמות שמתעדות את מעשיי, והייתי מתנגדת להצבתן.