תובנות

שיחה אמיתית שהתרחשה בימים האחרונים בין 2 אונות של אותו מוח. שלי.

אונה ימנית: חייבים להחזיר את גלעד שליט בכל מחיר!

אונה שמאלית: לא בכל מחיר- לא במחיר של הרוגים רבים בעתיד ע"י האסירים שנשחרר.

אונה ימנית: אנחנו שלחנו אותו לשם, אי אפשר לנטוש אותו. לא רוצים רון ערד הבא.

אונה שמאלית: רון ערד? אני יכול לתת לך מאות שמות של הרוגים בפיגועים- כולל שני שוטרים "טריים" מאתמול- שאנחנו לא רוצים עוד כמוהם.

אונה ימנית: הוא בסך הכל ילד, אין בך טיפת רחמים?

אונה שמאלית: הוא לא ילד, הוא חייל. כשנער מתגייס לצבא הוא לוקח על עצמו סיכון, הצבא מעולם לא הבטיח להחזיר את כולם הביתה.

אונה ימנית: איך היית מרגיש אם זה היה הילד שלך?

אונה שמאלית: הייתי נלחם בכל כוחי, יום ולילה ועוד יום- בשביל שישוחרר. הייתי דורש שישחררו את כולם, עד אחרון הרוצחים בעבורו.

אונה ימנית: נו, אז איך אתה יכול להגיד שלא בכל מחיר? אתה לא מבין את רגשות המשפחה?

אונה שמאלית: אני מבין את המשפחה, אין לי טענות כלפיה. אני לא מבין את הממשלה. הממשלה צריכה לשים את טובת מיליוני האזרחים לפני טובת חייל אחד, עד כמה שזה נשמע קר וקשה. אם היו אומרים לך שעתידים להיהרג 2 מבוגרים וילד כתוצאה משחרור האסירים הללו- האם עדיין היה "משתלם" לך להחזיר בן אדם אחד תמורת חייהם?

אונה ימנית: אי אפשר לחשוב על זה ככה, זה לא הוגן כלפי גלעד. איך תסביר לאמהות לחיילים עתידיים ששווה להם לשלוח את ילדיהם לשדה הקרב- כאשר המדינה לא עושה דבר כדי להחזירם משם?

אונה שמאלית: איך תסביר לאימהות שכבר שלחו את ילדיהם, שכלו את ילדיהם ועדיין שולחים את ילדיהם למילואים כדי לתפוס שוב ושוב את אותם המחבלים- רק כדי שישוחררו שוב?

אונה ימנית: החיילים שנהרגו וגם האזרחים- כבר מתים. החזקת האסירים בבית הסוהר לא תחזיר אותם לחיים אלא רק תוסיף לרשימה גם את שמו של גלעד. לא עדיף לפעול בשביל להציל בן אדם שהוא עדיין חי מאשר לפעול למען נקמת המתים?

אונה שמאלית: ומה יקרה ביום שאחרי? גלעד ישוחרר, 450 רוצחים ישוחררו. ואז מה? אתה חושב שזה כל כך קשה לחטוף חייל נוסף? ילד שמחכה לטרמפ? נערה שהולכת לבד ברחוב? כמה זמן אתה חושב ייקח לפני שיחטפו עוד מישהו? הרי זה הכי משתלם בעולם.. עסקת חייהם. ומה אז תעשה? אי אפשר להיכנע כל הזמן לטרור- כי זה מחזק אותו.

אונה ימנית: שוב אתה עושה ספקולציות על העתיד בזמן שילד נרקב בשבי, אלוהים יודע מה מצבו הפיזי והנפשי. קודם כל צריך להציל את גלעד.

אונה שמאלית: הוא לא ילד, הוא חייל. הוא נשלח לקרב בידיעה שאולי יהרג ואולי יפצע, וכן- אולי יפול בשבי. התעמולה האינטנסיבית לשחרורו בעצם מחמירה את מצבו. אתה חושב שחמאס לא רואה טלויזיה? שהוא לא רואה את הלחץ שמופעל על הממשלה ומעלה את המחיר בהתאם?

אונה ימנית: אם לא נלחץ ולא נפעל גלעד יתפוגג כמו רון ערד.

אונה שמאלית: אם נשחרר אסירים נבטיח מותם של רבים אחרים, בעבור חייל שחייו שייכים לצבא, שייעודו לשמור עלינו ולא אנחנו עליו.

אונה ימנית: אם זו עמדתך הרי שאני מאחל לך שלעולם לא תעמוד במקומם של הוריו של שליט.

עיצבנו אותי השבוע שם, בערוץ 2.

ראיתי חדשות של 20:00 ביום ראשון. חצי שעה ראשונה רק דיברו על גלעד שליט- ריאיינו את ההורים, הראו את האח, את אוהל המחאה, דיברו על העסקה והאם גלעד עומד לחזור הביתה...

ואז עברו "להראות את הצד השני"- עלק. סלימאן א שאפעי כמובן מדווח מעזה מהמשפחות ש"מחכות שהבנים יחזרו" (ציטוט אמיתי שלו. "הבנים"). רואים משפחה פלסטינית. הכתב מקריין: האם מכינה את הבית, האישה מבשלת.. ושימו לב למשפט המפתח "הבן מחכה לראות סוף סוף את האב שמעולם לא פגש". וואללה, כולי בדמעות על האב המחבל שהקדיש את חייו להרג של אזרחים יהודים ולא זכה לראות את בנו מעולם.

איזו חוצפה וטיפשות נדרשת מעורך החדשות כדי לאפשר לדבר כזה להיות משודר? לקרוא לאסירים מחבלים "הבנים"- כמו החטופים? לתאר את הילד האומלל שרק מחכה שאביו יחזור? ליצור הקבלה כזאת בין משפחת שליט למשפחות האסירים?

האם כולם שכחו את ההבדל ה"קטן" שבין חייל חטוף לבין מחבל שנעצר, הורשע ומרצה את עונשו בכלא???

אנשים השתגעו סופית, בחיי.

"הבנים חוזרים הביתה" לעזה. עלק.

"אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט, לשאת דברים"

אולמרט: "אזרחים יקרים, בימים האחרונים אני בטוח שחלקכם חשתם שביטחון המדינה התערער, אבל אני מבטיח לכם בכל לשון כי לא ננוח ולא ננום, ולא נבליג על נפילת הטילים הבודדים בימים האחרונים..."

עיתונאי: "אדוני, מדובר ב79 טילים מאז עופרת יצוקה ועד אתמול"

אולמרט: "ואני מבטיח לכם שאנו נגיב ברגע שמניין הטילים יעבור את ה80 ולא נאפשר לחמאס.."

עיתונאי: "אדוני, היום נפלו עוד שני טילים, ועכשיו רק 12 בצהריים"

אולמרט, משתעל: "אנו נילחם בחמאס בכל הכוח העומד ברשותנו, אם רק יעזו לשלוח עוד טיל אחד.."

עיתונאי: "מדווחים לי כי ממש בדקות האחרונות הייתה נפילה של טיל"

אולמרט: "... שייפול באשקלון"

עיתונאי: "מדווחים לי כי הוא נפל באשקלון"

אולמרט: "... היישר על גן ילדים"

עיתונאי: "אדוני, הטיל שנפל הרגע באשקלון- נראה כי הוא נפל על גן ילדים"

אולמרט: "... אנו נגיב בחומרה!! אם הטיל נפל באשקלון על גן ילדים סגור והרג ארנבת"

עיתונאי: "רגע... אני מקבל דיווח ישיר מכתבנו בדרום.. ונראה כי יש קורבנות לטיל. מדובר בשפן.."

אומלרט: "יששששששששש.. שפן זה לא ארנב, כידוע, ולכן נראה ששוב יצאנו מנצחים וחמאס מפחד ולא יעז..."

עיתונאי: "וארנב. נראה כי הטיל פגע בפינת החי"

אולמרט: "ס'עמק... אממממ כלומר- לא ניתן שיאיימו עלינו! לא נסכים שאזרחי המדינה ירגישו מאויימים. אנחנו חזקים! אם רק יעזו בחמאס לירות טיל שיפגע בגן ילדים סגור באשקלון ויפגע בארנב בצבע ורוד- הרי שנגיב בצורה מיידית ולא פרופורציונלית!!!"

עיתונאי: "אדוני.."

אולמרט: "מה עכשיו מה?????? אל תגיד לי שהארנב היה ורוד!!!!!"

עיתונאי: "ובכן, מדובר בזן מיוחד של ארנבים ללא פרווה.. אז אתה יכול לנחש שצבע גופם הוא.."

אולמרט, נאנח: "ורוד..?"

- שקט באולם -

אולמרט: "ובכן, זה לא מותיר לי שום ברירה אלא להגיב לדברים הקשים. החמאס עבר כל גבול" אולמרט נעמד במקומו. "אני פונה לראש החמאס, וכדאי מאוד שהוא יקשיב לי טוב טוב עכשיו!!" קולו של אולמרט גובר ממילה למילה, האולם שקט מלבד התלחשויות בין עיתונאים שמנסים לנחש מה עומד לקרות- פעולה קרקעית? מלחמה נוספת? הפצצות אוויריות?

אולמרט עומד כעת והאורות באולם מעומעמים. הוא מביט היישר למצלמה, מכחכח בגרונו ונוהם:

"נו נו נו חמאס!!! לא יפה!! אירגון טרור רע!! רע!"

העיתונאים בהלם. אף אחד לא אומר שום דבר.

עיתונאי: "אמממממ... אדוני ראש הממשלה.. האם זה הכל? זו התגובה שלנו נגד החמאס?"

אולמרט מתיישב במקומו ומחייך.

"אני הרי אמרתי לכם שלא יהיה פרופורציונלי, לא?"