חתונה
המילה האסורה, עליה יקום ויפול דבר. עליה ייבנו מגדלי טיעונים וימוטטו ברגעי משבר, למול עיניה הרטובות וקול נחירותיו השקטות.
נשים רוצות להתחתן מכל מיני סיבות. חלקן פרקטיות, חלקן אנוכיות, חלקן מטופשות. אבל בסופו של דבר חתונה היא לא רק אירוע המוני בטעם רע שעולה הון קטן. חתונה היא מחויבות של גבר ואישה להקים ביחד בית.
בגרות
הרוב המוחלט של הבחורות מתבגרות מהר יותר מהרוב המוחלט של הבחורים. יש גיל שבו ניתן ממש לחזות בזה מבחינה פיזית (בכיתה ז' הבנות ענקיות והבנים קטנטנים) ויש גיל שבו ניתן לחזות בזה מבחינה נפשית. בסביבות גיל העשרים הפער מגיע עד לכדי 5 שנים, כך שבחורה בת 25 היא בשלה ומוכנה כמו גבר בין 30, ומכאן מתחילות כל הצרות.
משחק מחשב
יחסים הם כמו משחק מחשב, וככזה יש בהם שלבים שונים, אתגרים ואויבים. על כל ניצחון קטן מקבלים נקודות ולאחר שצוברים מספיק מהם ניתן לעבור לשלב הבא. ביחסים מדובר, למשל, במגורים משותפים. או בטיול ארוך בחו"ל. או בכל אתגר אחר שבו עומד הזוג בהצלחה. הנקודות נספרות, האורות מנצנצים, המחשב טוען... וטוען... וטוען. איפה השלב הבא?
ואז את קולטת אותו עומד בפינה, חיוך זדוני על פניו ושקע המחשב בידו. מעניין איך היה מרגיש אם המחשב היה "נתקע" בדיוק כשהוא ביקש שתעברו לשלב הבא ושחרר לך את החזיה.
ההצעה
למה זה בעצם שגברים מציעים לנשים נישואים? תקפצו ותגידו שזה רומנטי, שזו מסורת. לא נכון. הסיבה שגבר מציע לאישה נישואים היא שהוא זה שאומר את המילה האחרונה. אנחנו יודעות קודם שאנחנו רוצות להתחתן, ואז אנחנו נכנסות למצב "המתנה" עד שהגבר יחליט שאנחנו מספיק טובות בשבילו, ואז הוא מציע. כי הוא יודע שאנחנו נגיד כן, אבל לא להיפך.
המתנה
המצב הכי שנוא ומתסכל שאישה יכולה להימצא בו. מבחינה נפשית מדובר בצירים שנמשכים לא כמה שעות אלא כמה חודשים, או שנים. לאחר זמן מסוים של מערכת יחסים מוצלחת ו/או מגורים משותפים האישה מתעוררת בבוקר והיא מבינה שמי שנוחר לצידה ומרייר על מחצית הכרית הוא כנראה הגבר שצריך להמשיך לעשות זאת עוד הרבה מאוד זמן. הוא כנראה מאגר הגנים המוצלח ביותר ליצירת צאצאים מוצלחים ופוריים. הוא צריך להיות בעלה.
כל מה שבעלה מבין כשהוא מתעורר זה שחצי מהכרית שלו רטובה. אז הוא הופך אותה וחוזר לישון. פעם הבאה שהוא יתעורר יכולה להיות עוד הרבה מאוד זמן.
מועצת החכמים
שלב ההמתנה מלווה בעצות משלל גורמים חיצוניים. רובם ככולם מנסים לעזור או להעמיד פנים שהם מנסים לעזור, בעודם שוטחים בפניך את משנתם שהיא לחלוטין נטולת רלוונטיות לחייך. כולם מכירים זוגות שהתחתנו מוקדם והתגרשו וכאלו שלא התחתנו בכלל ובחורות שנותרו לבד כי חיכו יותר מידי ובחורות שהציקו יותר מידי וננטשו והכל ידוע ומוכר ולא עוזר בכלל, אבל את כאן ואת תקשיבי. תהנהני קצרות, תשפילי ראשך בעודם נוזפים בך על רצונך המטופש ועל גילך שלא מתאים להם ללוח זמנים. את גם ככה נמצאת במקום הכי נמוך במערכת היחסים, כך שהעקיצות שלהם כמעט וכבר לא כואבות לך.
ויפאסנה
הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות זה להביע בקול את רצונך להתחתן. תוך רגע את הופכת מבת זוג אוהבת וכיפית למפלצת נואשת, תלותית, חונקת, מלחיצה. מנסה להיכנס לבן זוגך לוריד ולמצוץ את דמו. הרי מהי חתונה אם לא מלכודת מוות לגבר התמים, האומלל, שנכנס אליה מבלי לדעת שזו תביא לסופו האיטי והמר. אין סיבה לנהוג בפרופורציה כשמדובר בחתונה. בעוד שבכל נושא אחר ניתן להגיע לפשרה בין בני הזוג- הרי שכאן הדיל הטוב ביותר שתקבלי זה האפשרות לשתוק ולחכות. ותגידי תודה.
לסגור עיסקה
אישה היא כמו טלויזיה בכבלים: אתה מתחייב, אפילו חותם על כתובה, משלם דמי מנוי חודשיים וכשאתה רוצה להתנתק אתה מגלה שזה ממש ממש לא פשוט ויש קנס עצום. נכון, גברים?
עצוב אבל נכון, זו הצורה בה מביטים הרבה מהגברים במוסד הנישואים. פתאום הם שוכחים שבצד השני של הכתובה יש אישה. האישה שהם מכירים, שהם אוהבים. שאיתה הם חיים כבר מספיק זמן בשביל לדעת איך זה ירגיש ביום שאחרי. מלבד תוספת משקל קלה לאצבע זה לא אמור להרגיש כל כך שונה.
אז למה צריך לחכות? למה צריך קודם לסיים ללמוד או לגמור את הפרויקט בעבודה? האם חתונה היא נכות או מחלה? אולי "ירח דבש" זו מילת קוד להבראה אליה נוסעים בני הזוג לאחר האסון, כדי להתאושש? כדי שיוכלו להמשיך בחייהם ולהעמיד פנים שזה לא קרה?
לחץ
הלחץ קיים, ברור שהוא קיים. לא נעמיד פנים שהשעון הביולוגי הנשי לא מתקתק באכזריות בעוד הביציות קופצות אל מותן אחת אחת. כל הפמיניזם בעולם לא יעזור לבחורה בת 30 שהיא עדיין לבד, או לבחורה שמנסה להרות בגיל 40. וכל הפמיניזם בעולם לא יצליח להשוות את מצבה לגבר רווק בן 30, שהוא בשיא אונו ויכול לצאת עם בחורות בטווח גילאים שבין 20 ל40, או לגבר בן 70 שיכול עדיין להפרות את אישתו. כל עוד היא בת 30, כמובן. זה לא הוגן וזה לא נכון, אבל זה ככה. החיים הם מירוץ ואישה בת 30+ שהיא עדיין לבד משולה לסוס האיטי שצולע לקראת הסוף. זה שיורים בו אחרי התחרות.
הפיתרון
אז יכולתי להגיד לכם שהפיתרון הוא פשוט: בחורות בשנות העשרים צריכות להתחתן עם גברים בשנות השלושים לחייהם. הבעיה היא שהחיים מסובכים יותר מזה, ולעיתים קרובות יותר הם מזמנים לך את מה שביקשת ולא את מה שאת צריכה. לפעמים זה בדמות גבר שהוא בגילך אבל נמצא שנות אור מאחוריך מבחינת הבגרות. במקרה כזה כל מה שנותר לך לעשות זה לקבוע לעצמך אולטימטום, לדחוק את המחשבות, לסתום את הפה ולחכות.
*נכון, הכל פה בהכללה מטורפת. אם אתם הולכים להגיב ב"אצלי זה לא ככה" אתם לא תזכו להתייחסות.
*אם תקראו לי לחוצה או נואשת אתם בדיוק מוכיחים את טענתי, אז תודה.
*יהיה בסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: