תובנות

איזה כיף להתחיל את הסימסטר החדש! מצב הרוח מרומם, ההתרגשות מפעמת בכל, מכל כיוון הבטחה חדשה!

עד היום ב8:00 בבוקר.

"בוקר טוב", אמר המרצה. אבל מה שהוא בעצם התכוון זה בוקר-טוב-היה-לכם-עד-עכשיו-ולכן-תפקידי-לחסל-אותו-עד-לבלי-הכר. ואכן, במשך השעתיים הבאות אותו המרצה פירט בפנינו ביובש את כל הדרכים (וכן, יש הרבה) בהן אנו עשויים/עתידים/ללא ספק - נמות.

החל ממגפות מימי הביניים שמקבלות עמידות לכל אנטיביוטיקה המוכרת לאדם (מי אמר כולרה?) וכלה בצמא ורעב עולמי שעומד לפקוד אותנו- לא, לא עוד 100 שנה- כי אם בסביבות 2025 ככה. בכיף שלנו.

וכל זה אפשרי, כמובן, רק באם מאיץ החלקיקים הענק שהוקם בשוויץ-צרפת לא ייצור חור שחור שיחסל את כדור הארץ עוד קודם לכן :)

ועל זה נאמר: Ignorance is bliss.

אגב סתם למקרה שתהיתם- נגיף הכולרה מתיישב לו במעי האדם ומונע ספיגה של מים לתאים, מה שגורם ליציאתם מהגוף, ולכן לא חשוב כמה מים תשתו- סביר שתמותו מהתייבשות. נכון גם אתם מאושרים עכשיו? אם כך, עשיתי את שלי.

אהה, וכמעט שכחתי- בערך 70% מהחיידקים שבדקו אצל אנשים בזמן אשפוז גילו עמידות לאנטיביוטיקה אחת לפחות! וזה בערך 3 שניות מתוך שיעור של שעתיים!  נכון אתם רוצים להסתובב איתי יותר? :)

בסביבות השעה 10:00, לאחר שכמחצית מהכיתה התרוקנה ומבחוץ נשמעו קולות הסטודנטים הקופצים מקומה 7, נגמר השיעור. אני לא אגיד שלא היה מעניין, אבל על הבוקר??

מרוקנים מכל טיפת אושר ומיואשים מחיינו (הקצרים, כך מתברר) יצאנו לבלות שעתיים ב"מדעי הדשא" (אל תסתכלו עליי ככה! אני לא סטודנטית לקולנוע! פשוט בשבוע הראשון הרבה פעמים מתבטלים שיעורים..). נשכבנו לנו מתחת לעץ רענן ובהינו באדישות בסטודנטים שהתנדנדו להם ממקום למקום.

רגע,

התנדנדו??

חיש קל נפתרה התעלומה והתברר שאגודת הסטודנטים מוכרת בירה בשקל. כן כן- בירה. בשקל. בירה. בשקל. בירה. בשקל. בירה! בשקל!!!

כנראה על מנת לרכך את טראומת-תחילת-הסימסטר ע"י שתייה לשוכרה. מי אמר שהאגודה לא דואגת לסטודנטים שלה??

אז התבהמנו לנו עד שהתחיל השיעור הבא, אליו התנדנדנו רק כדי לגלות כיתה שלמה של סטודנטים ישנים. זה מה שקורה כשחמישה שקלים קונים לך 5 כוסות בירה :)

כן, אפשר לומר שהייתה נחיתה רכה.

וזה רק הוגן לאור העובדה שהמבחן האחרון שלי היה ביום שישי (!!) והיה לי רק את שבת להתאושש לפני תחילת הסימסטר הבא. את השבת הזו אגב ביליתי עם חברים בכרמל ובחוף הבונים.. היה נחמד :)

וזהו. כעת אני פה. זועמת כתמיד, בועטת בכל מה שזז, עומדת על שלי, חוששת מיובש, מחפשת נושאים בנרות, בוכה בלילות, אוגרת מים לימים שחונים.

:)

צפו פוסט בנושא חדר כושר.

עד אז..

ליהי.

* ב- 26-29 לחודש יש "טעם העיר", אתם באים?? :)

# זקנים משתכרים מהר.

# תמיד באיזשהו שלב בהגדה מגיעים למילה "שדיים". לא חשוב בן כמה אתה או כמה תכין את עצמך מראש- אתה תצחקק.

# תכל'ס, אחרי הגפילטע והמרק אתה כבר שבע. אבל זה לא עוצר בעדך מלדחוף אח"כ עוד עוף ותפוחי אדמה וממולאים וסלטים ובקר ופשטידה וקציצות וצימס ואיך-אפשר-בלי-קינוח.

# במחצית הראשונה של הערב המבוגרים עסוקים בלהשוויץ בילדים שלהם ("מאוד מעריכים אותו בצבא. תראה את המכתב מהמפקד שלו!"), ובמחצית השניה- בלהתלונן עליהם ("אלה מחוברים לפלאפון.. אתם לא יודעים איזה חשבון מגיע בסוף החודש").

# בשירים ארוכים במיוחד- למשל "אחד מי יודע"- יתחילו לשיר בין חמישה לשישה אנשים, ויסיים אחד. כל השאר ימצאו תירוצים כגון השתעלות/שתיית מים בשביל להפסיק לשיר באמצע, כשיבינו שהשיר חוזר על עצמו והם פאדיחה.

# בבתים שבהם לא מעניקים מתנה בתמורה לאפיקומן- מידי שנה תחזור אותה בדיחה של "השנה המתנה שווה פי 10 משנה שעברה!".

# ככל שהנכדים גדלים סבא מחביא את האפיקומן יותר ויותר קרוב למקום בו הוא יושב. השנה הוא הניח אותו בסמוך לצלחת.

# אל תעמיד פנים שאתה מבין את מה שאתה קורא. זו הגדה. זה לא אמור להיות קריא. בשורה התחתונה- בסוף הטובים מנצחים והרעים מתים.

# אף אחד לא ממשיך לקרוא את ההגדה אחרי האוכל. תכל'ס מה זה משנה? הרי כולם יודעים מה קורה בסוף והדבר היחיד שהשתנה הוא שעכשיו אין אינטרס להמשיך, כי לא מחכה שום אוכל בהמשך.

# לעולם אל תבוא לליל סדר בחולצה צמודה. אתה תופתע עד כמה יכול גוף האדם להשתנות תוך שעתיים.

# מכירים את הבדיחה עם ה"למה אוכלים ביצים במי מלח"? כן. גם אנחנו.

# אף אחד לא יודע איך נראה כרפס.

# השולחן לעולם לא יהיה עשוי מקשה אחת, ובטח שלא בגובה אחיד.

# גם הכיסאות לא. אם יש לך מזל- תקבל כיסא עם ריפוד. אם הגעת באיחור- פלסטי ירוק.

# אין שום דרך בעולם להימנע מהנשיקה הרטובה של סבתא/דודה שושי ומהכתם-אודם-בלתי-מחיק על הלחי.

# מתישהו יישפך מיץ כלשהו על המפה. זה בלתי נמנע. פשוט תאשימו את הילד הצעיר ביותר במשפחה.

# נכון זה חמוד איך שהילד הכי קטן שר "מה נשתנה"? חכה עוד 10 דקות. הוא עדיין יהיה בבית הראשון.

# לאכול הרבה ביצים/תפוחי אדמה במי מלח זה כמו לשבוע מהלחמניה בחתונה: זה נראה כמו הדבר הנכון באותו רגע, ומתברר כטעות נוראית כשמגיע הסטייק.

# האוכל של סבתא תמיד טעים יותר. תמיד.

# המיץ שייגמר ראשון על השולחן: נסטי. המיץ שיישאר גם אחרי הארוחה: פאנטה אשכוליות דיאט.

# נכון באמצע הסדר אתם מרימים את הראש ומסתכלים מסביב, ומרגישים צביטה קטנה בלב כי אתם מוקפים במשפחה, ומשפחה היא האנשים שאתם הכי אוהבים בעולם? אז זה כי אתם הומואים.

# נכון אתם שמחים שזה נגמר? :)

הבהלתי אתכם עם ה"מילות פרידה", הא?

כזאת אני, אוהבת לשחק בבני אדם.

אז אל דאגה, מדובר בפרידה זמנית ביותר, לטובת מבחנים.

אל תעלבו. זה לא שאני אומרת שהמבחנים חשובים לי יותר מכם, פשוט... ובכן... הם חשובים לי. יותר מכם. עם קוראים נאמנים לא הולכים למכולת!!

למרות שאפשר, אם תרצו.

דווקא אני צריכה כמה דברים. אז אח"כ?

כן, התקופה הבאה הולכת להיות מופלאה, ללא ספק.

שבועות מתוקים, עמוסי מבחנים לעייפה.

זה לא אומר שאני לא אכתוב, כן? זה פשוט אומר שאכתוב בעיקר סיכומים. אם תרצו, אני אשמח להעלות אותם לבלוג, אבל קחו בחשבון שהם פחות ציניים ולוחמניים מרוב הפוסטים שלי.

אז לאחרונה יצא לי לשוטט ב"סטטיסטיקות" ולבחון איזה אנשים מוזרים נכנסים לי לבלוג (כן, אתם). גיליתי דבר משעשע- אנשים שמחפשים בגוגל כל מיני מילים לא קשורות, כמו "רוטב חרדל ודבש" לעיתים מוצאים את עצמם מתגלגלים לבלוג שלי.. במקרה זה בוודאי איזו עקרת בית נואשת חיפשה רוטב לסלט ומצאה את עצמה קוראת את זה. בחיי, סיפור אמיתי :)

ואז הבנתי את הפוטנציאל! בעצם, אם אכניס בפוסטים שלי כל מיני מילים פופולריות בגוגל, אני אזכה לחשיפה אינסופית!

אז אל תדאגו, אני לא מתכוונת לשנות את נושאי הכתיבה שלי, אלא פשוט להכניס מידי פעם נינט מילים פופולריות. זה הכל. אני מבטיחה לכם, אתם בכלל לא תרגישו סקס בהבדל.

אז היום קמתי בבוקר לצלילי "אני פורים אני הישרדות פורים שמח ומבדח" שדווקא לא היה כל כך מבדח על הבוקר. וזה הזמן להודות לעיריית לסביות רעננה, שחריצותה הביאה אותה לתלות את הרמקולים ברחבי אחוזה כבר חדשות לפני שבוע, ועוד הגדילה לעשות והשמיעה שירי מזג אויר פורים כבר מ10 בבוקר, למרות שהעדלאידע רק ב16:00.

אני חייבת להודות- אחרי הפעם ה52 ששמעתי בלופ את "אני פורים אני  SEX FREE פורים" ואת "קרנבל. בנחל. הורדות קרנבל"- די התעורר בי החשק לצאת לרחוב עם נשק חם. בסוף אגב לא יצא, כי הייתי באמצע השטיפה... :/

בכלל, בשנים האחרונות אני לומדת להעריך מחדש את חג הפורים: בעוד שפעם אהבתי אותו מאוד, היום אני ברק אובמה שונאת אותו יותר מכל.

זה הגיע לרמה שאני אפילו מעדיפה את פסח (ואני מאלה שלא אוכלים זין לחם!!). יותר מכל זה חג של רעש ושל התחת של מרינה פאקצות, שמצאו דרך להוסיף את המילה "סקסית" לכל תחפושת: ארנבת סקסית, סופרמן סקסית, זונה סקסית.

ברצינות, לא ברור לי באיזה שלב החג הזה התדרדר כל כך. אני עוד זוכרת (ואני מסתכנת פה בלהישמע קריוקי זקנה) שכשאני הייתי בבי"ס אנשים השקיעו בתחפושת, התחרו על המקוריות... היום כולן מתחרות מי פחות לבושה ועדיין מצליחה להיראות רן דנקר מחופשת.

אחחחחחחחחחח....... (אנחה של גייז פולניות). הדור של היום.

טוב חבר'ה,

אחלו לי חזה גדול בהצלחה במבחנים,

ונשתמע :)