לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תובנות


התובנות שלי על החיים.. ובכלל.

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

היום אזרתי אומץ ויצאתי לחפש עבודה!!


זה היה גרוע יותר ממה שחשבתי...

 

(וכן, אני יודעת שזה בדיליי של איזה חודשיים, אבל מי היה מאמין שהשביתה תימשך כל כך הרבה זמן?? מה גם שההיגיון הבריא אומר שברגע שאמצא את עבודת חלומותיי- תיגמר השביתה. כך שלמעשה היום קירבתי, ולו במעט, את סיום השביתה. פרחים יתקבלו בברכה).

 

במקום הראשון בו חיפשתי עוד היו מספיק נחמדים בשביל לא לנפץ לי את האשליות שאולי כן אתקבל:

אני (במבט הכי חמוד-ורוניקה-מארס-במצב-רוח-טוב): "שלום, אתם אולי מחפשים עובדים?"

מוכר: "את אחרי צבא?"

אני: "כן!" (יששששששששששששששש נקודה לזכותי!!)

מוכר: "כמה ימים בשבוע את יכולה לעבוד?"

אני: "כרגע אני יכולה כל יום.." (פליז פליז פליז שלא ישים לב למילה "כרגע"!!)

מוכר: "מ'זתומרת כרגע? את לומדת?"

אני (מתחילה להעביר את המשקל מרגל לרגל..): "אני סטודנטית.. אנחנו בשביתה"

מוכר (בתרועת ניצחון): "אההה שמעתי שכל הסימסטר שלכם יבוטל!"

אני (רוצה לרצוח אותו. מה הוא כל כך מרוצה מעצמו??): "כן..."

מוכר: "וכמה תוכלי לעבוד כשתיגמר השביתה?"

אני: "אמממממ אני עוד לא יודעת מה יהיה עם ההשלמות והכל.. אני לא יודעת איך תיראה המערכת שלי.." (גרררררררררררר אני והכנות המסריחה שלי!! אני חייבת ללמוד לשקר...)

מוכר: "אני מבין."

 

 שתיקה מביכה  

 המוכר מתפלל שאצא בעצמי מהחנות, אבל זה לא יקרה!!! 

 

מוכר: "אוקיי אז תשאירי שם וטלפון ואם נצטרך נתקשר אליך"

 

אז השארתי. נו מה יכולתי לעשות?

וזה עוד היה בחנות ממנה הרשתי לעצמי לצאת אופטימית... בחנות השניה המוכרת הייתה מתוחכמת יותר (אין מה לעשות, נשים יותר חכמות):

 

מוכרת (לאחר שיחה דומה לשיחה שהתנהלה בחנות הראשונה): "ואם תישאר לך אותה מערכת- כמה ימים בשבוע את לומדת?"

אני (שיט!! למה היא שואלת שאלות קשות?? נו, תשקרי! תשקרי! תשקרי!): "אני לומדת 4 ימים בשבוע.." (ארררררררררר כנות היא תמצית כל הרוע)

מוכרת (מרימה גבה סגולה. כן, הגבות שלה היו סגולות): "אז לא תוכלי לעבוד בימים האלה?"

אני (מתחילה לגמגם. הטיק בצוואר חוזר. הוריד במצח מאיים להתפוצץ): "אני אוכל לעבוד.. בערב.. אני לומדת עד 5.. 6 ככה.."

 

שתינו מבינות שאין סיכוי. די, זה נגמר

המוכרת מתפללת שאצא בעצמי מהחנות, אבל זה לא יקרה!!!

 

מוכרת: "טוב אז תשאירי שם וטלפון ואם נצטרך נתקשר אליך"

 

 

רק היום קלטתי באמת עד כמה המצב גרוע. אין שום סיכוי בעולם למצוא כרגע עבודה נורמלית. כבר יצא לי לשמוע אנשים שאומרים "נו, היו לכם עכשיו חודשיים חופש לעבוד! מה אתם מתלוננים על הקיץ? תעבדו עכשיו"- פשוט חיים בסרט.. הסטודנטים היחידים שאני מכירה שעובדים כרגע- עובדים או אצל ההורים שלהם, או בבייביסיטר אצל שכנים או במלצרות שבה הם עובדים עוד מלפני השביתה.. במצב הקיים, תתפלאו, משפטים כגון "אין לי מושג כמה זמן אני יכולה לעבוד אצלך" או "השביתה עשויה להיגמר מחר ואז יהיו השלמות כל ערב" או "אני יכולה להתחייב ל5 דקות הקרובות" – לא עושים יותר מידי רושם על המעסיק הפוטנציאלי.. מפתיע, Isn't it?

 

כן, אני מתוסכלת.

 

אם מישהו מכיר מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו שצריך עובדת שיכולה להתחייב ל5 דקות הקרובות- אני אשמח לשמוע... :/

נכתב על ידי , 26/12/2007 12:47   בקטגוריות עבודה, פסימי  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



די כבר עם הלגיטימציה הזאת לטרור של המורים!!


אני יודעת שכבר כתבתי על זה פוסט שלם, ארוך ומייגע. בסדר. אבל זה ממשיך לעצבן אותי!

כי גם היום, אני נכנסת לישרא-בלוג והנושא החם עוסק בעצרת של המורים בכיכר רבין! בסדר, אז לחברי ישרא-בלוג נגמרו קצת הרעיונות, לא נורא. ממחזרים.

אבל מה שבאמת עצבן אותי ברמה גבוהה מספיק בשביל לכתוב את הפוסט (הלא מתוכנן בעליל) הזה הם הקטעים שפורסמו תחת ה"נושא החם".

קודם כל, עברתי על כולם. זה לא היה קל אז תעריכו.

בדיוק 2 מהם אשכרה עסקו בנושא של המורים! כל השאר היו בסגנון: "היה אדיר! היה כ"כ כיף! כ"כ נהנתי... אחלה הופעות". והיה עוד איזה פוסט אחד שאני אפילו לא יודעת איך לסווג אותו:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=491449&blogcode=7949772

זה רק גורם לי לתהות מדוע ישרא-בלוג טורחים לנסות לשכנע אותנו שמישהו בודק את רלוונטיות הקטעים לנושא החם. כי אין ספק שלא קיים מישהו כזה.

 

אבל בסדר, זה לא חוכמה להיטפל לפאקצות.

בכלל מה שרציתי לכתוב עליו זה המורים. תכל'ס, אם יש משהו אחד טוב להגיד על המורים (ולצערי אין יותר מאחד כזה) זה שהם מנהלים את המאבק שלהם היטב.

הם פשוט יצרו חלוקה גאונית של האנשים בישראל: אלה שאכפת להם מהחינוך (להלן: אלה שמסכימים עם השביתה ודרישותיהם) ואלה שלא אכפת להם מכלום (להלן: זבל אנושי שמשום מה לא מסכים עם דרכם הצודקת).

וכל אחד חייב לבחור לאן להשתייך.

 

אז זהו, שלא.

אני מכריזה בזאת על פתיחת קבוצה חדשה, והיא תיקרא: האנשים השפויים (להלן: אכפת להם מהחינוך אבל הם לא מאמינים שלשלם עוד כסף לחבורת אימפוטנטים עם פסיכומטרי נמוך מהממוצע הארצי יכול לשפר אותו).

אז נכון, לא כולם באמת אימפוטנטים. ולא כולם כאלה טיפשים. אבל אם כבר ללכת על שחור ולבן- למה לא עד הסוף? אם הם עושים הכללות אז גם אני.

 

אנשים במדינה צריכים להתעורר ולהתחיל לחשוב בעצמם, לא רק "לאכול" את כל מה שהעיתונות והטלויזיה מוכרת להם. נכון, זה הכי באופנה עכשיו להזדהות עם המורים. כולם נלחמים ביניהם מי מעריץ יותר את רן ארז ושונא יותר את יולי תמיר. אנשים זורקים לחלל האויר סיסמאות ששמעו איפשהו ובכלל אין להם מושג מה המשמעות שלהן והאם הן נכונות. פשוט כי ככה כולם עושים. אפקט העדר.

 

ואיכשהו יצא ככה (כנראה כשזה נוגע ליחסי ציבור- המורים ממש גאונים!) שהדעה הרווחת היא שהמורים דואגים לחינוך בישראל.

אז קודם כל, הרשו לי לומר:

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

אתם חיים בסרט.

דבר שני, כבר אמרתי מקודם שזה לא חוכמה להיטפל לפאקצות, אבל זה פשוט משעשע אותי ממש:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=135050&blogcode=7949251

קבלו ציטוט:

"

אבל גם בלי המורים זה לא היה אפשרי. סך הכל הם כבר חודש בבית, בלי משכורות,ובכל זאת כשראיתי את המורים שלי בעצרת (זה היה מפחיד.. המורה שלי לתנ"ך : "בואי, אני רוצה להרגיש אותך") הם לא נראו שבורים, אלא מאמינים במה שהם עושים.

המורה שלי ללשון משנה שעברה הייתה שם (קיבלתי חיבוק ונשיקה P: ) . היא המורה שהכי איכפת לה בעולם מהתלמידים שלה, ובכל זאת היא לא מארגנת שיעורים בסתר או משהו כזה (כמו שהייתי מצפה ממנה P:) אלא יושבת בבית ובטח רק דואגת לבגרות בסוף השנה.

המורים מאמינים במטרה ובשבילם זה לא רק על אחוז או שניים יותר במשכורת. לי נראה שהם הולכים על מהפכה.

והם אלו שבאמת צריכים לזכור כגיבורים הגדולים. לא רק את רן ארז.

 

"

 

אז קודם כל, פאקצה יקרה, שתדעי לך שראשי רשויות רבים דווקא כן שילמו משכורות מלאות למורים, בניגוד מוחלט לדרישת האוצר שבזמן שביתה לא ישולמו משכורות.

דבר שני, אני בספק רב מאוד אם המורה שלך ללשון יושבת בבית, לבושה שחורים, מתפלשת באפר וזועקת לשמיים "בגרויות!! בגרויות!! מה יהיה על הבגרויות??", זאת בהתחשב בעובדה ש: א. היא אישית וחבריה המורים אחראים אישית לכך שלך לא תיהיה בגרות.

                            ב. לא בטוח שלה יש בגרות.

 

ודבר אחרון- וזה בשיא הרצינות- אם המורה שלך לתנ"ך אומר לך משפטים כמו "בואי, אני רוצה להרגיש אותך"- את באמת צריכה להתקשר ל:1202 או להיכנס ל: http://www.1202.org.il/. וכמה שיותר מהר.

 

אז בקיצור,

לא חידשתי הרבה. אבל אני בהחלט מרגישה יותר טוב אחרי שהוצאתי את זה על הדף. אני מרגישה שאני קול בודד של שפיות בתוך המון אטום שתומך בכל שביתה באשר היא, מבלי לפתוח את הראש ולחשוב קצת מחוץ למסגרת (וואו כמה סיסמאות במשפט אחד!).

 

ולסיכום,

מורים יקרים- כשתיהיו מוכנים לרפורמה אמיתית, ואני מתכוונת ליום שבו יהיה אכפת לכם מהחינוך בארץ ולא רק מהמשכורת שלכם, היא תתחיל מפיטורי מורים לא מתאימים, העלאת רף הקבלה ללימודי הוראה, הגדלת מספר השעות- למשרה מלאה או קרוב למלאה, ורק אז - דברו איתנו על המשכורת שלכם. בסדר?

נכתב על ידי , 18/11/2007 15:35   בקטגוריות שחרור קיטור, בית ספר, עבודה, אקטואליה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מורה יקרה,


בואי נערוך מספר חישובים ביחד, אוקיי?

אתם בוכים שהמשכורת שלכם היא משכורת רעב. אני אומרת שאתם מרוויחים סכומי עתק יחסית למספר שעות העבודה.

נעבור למספרים, אולי את זה יהיה לכם יותר קל להבין:

מורה ממוצע עובד בקושי חצי משרה.

מה זה אומר?

מבחינה רישמית הוא עובד 30 שעות בשבוע (שזה כ6 שעות ביום, 5 ימים בשבוע), ולמעשה מתוך ה30 שעות הללו הוא עובד רק 24 שעות פרונטליות בכיתה, וה6 הנותרות מיועדות לבדיקת מבחנים, הכנת תכנים לשיעור וכו'. כמובן שמיותר לציין שכל שנה שביעית יש לכם חופש לשנה שלמה, וגם בלי זה- אתם עובדים בסך הכל 220 (בתיכונים 210) ימים בשנה, מתוך 365. כלומר, כ150 ימי חופש בשנה, וזה לא כולל ימי מחלה.

על זה הוא מרוויח בין 4,000-5,000 שקל לחודש. בחישוב מהיר מדובר על בין 38-48 שקל לשעה, וגם זה לא מדויק. ולמה לא מדויק?

 

א. כי לי אישית בתיכון מעולם לא היה מורה שלימד 24 שעות בשבוע.

ניקח לדוגמא את כיתה י"ב. שיעור מתמטיקה. לתלמיד של 5 יחידות במתמטיקה יש 7 שעות מתמטיקה בשבוע. מכיוון שמדובר ב5 יחידות- קיימת רק קבוצה אחת שמורכבת מתלמידים מכל הכיתות, ולכן 7 שעות זה הסה"כ שאותה מורה לימדה פרונטלית בשבוע.

אבל בואו ניקח עוד דוגמא, כדי להיות הוגנים- תנ"ך. מקצוע חובה שכל הכיתות לומדות.  בכיתה י"ב יש 5 שעות תנ"ך בשבוע. המורה שהייתה לי לימדה 3 כיתות (ומורה אחרת לימדה את 3 הכיתות האחרות, כדי לחלוק ב"נטל"), ולכן בחישוב מהיר- היא לימדה 15 שעות בשבוע.

כנ"ל לגבי אזרחות- 12 שעות בשבוע. (4 שעות לכל כיתה כפול 3 כיתות).

מקצועות בחירה – בין 8-9 שעות בשבוע. (קבוצה אחת בלבד שמורכבת מתלמידים מכל הכיתות).

אנגלית- 15 שעות בשבוע (5 שעות לכל כיתה כפול 3).

ספרות- 15 שעות בשבוע (5 שעות לכל כיתה כפול 3).

למעשה, מעולם לא הבנתי למה ל6 כיתות באותה שכבה יש 2 מורים לכל מקצוע. אם כל מורה לימד אך ורק 15 שעות בשבוע- למה שלא יהיה מורה אחד שילמד 30? אני לא חושבת שזו בקשה מוגזמת בהתחשב בכך שמשרה מלאה כוללת בד"כ 45 שעות בשבוע (9 שעות ביום).

אגב, שכר המינימום כיום (למשרה מלאה- כלומר ל45 שעות שבועיות) הוא 3,456.58 שקל בחודש. מכיוון שמורים עובדים כ24 שעות בשבוע (ואף פחות מזה, אם תשאלו אותי) ומקבלים בין 4-5 אלף בחודש, אני באמת לא מבינה על מה הם בוכים כל כך הרבה.

 

ב. נתייחס לטיעון מס' אחד של המורים- העבודה בבית. מתוך ה30 שעות הרשמיות אותן הם עובדים בשבוע- 6 שעות תמימות מוקדשות לעבודה שהיא לא פרונטלית. זה כולל בין היתר (וכאן אני מצטטת מורה מאחד העיתונים): "בין שתיים לשלוש ישיבות כל שבוע (לא כולל אספות הורים), הכנת מבחנים בבית, הכנת שיעורים, בדיקת המבחנים בבית, מענה טלפוני לתלמידים (שגם מתקשרים הביתה בשעות חריגות) וכו".

אז קודם כל, בואו נעשה הפרדה בין עבודה שוטפת לבין דברים כמו אסיפות הורים (פעמיים בשנה ורק המחנכת נוכחת, המורים המקצועיים רק מעבירים ציונים ו/או הערכה בכתב) ובדיקת מבחנים (שגם הם מגיעים רק פעם במספר חודשים).

מה עוד היה לנו?

הכנת מבחנים? הייתי רוצה לספר לכם סיפור קצר :)

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה רחוקה, חייתה לה תלמידה. ולתלמידה היה אח שגדול ממנה בשנתיים. ורצה הגורל שניהם הרחיבו את אותו התחום בתיכון. ויום אחד ניגש אל התלמידה אחיה הגדול ויאמר לה: "אחותי! קחי נא ממני את מבחניי משנותיי בתיכון, שיהיו לך לעזר!" והתלמידה חשבה לעצמה "ובכן, בוודאי השאלות לא יהיו זהות, אבל ניתן יהיה מהשאלות ללמוד!". מה רבה הייתה הפתעתה כאשר מבחן אחר מבחן- גילתה התלמידה שאלות זהות אחת לאחת לשאלות של אחיה!

וזה סיפור אמיתי :)

אבל בסדר, ניתן להם להנות מהספק ונגיד שרובם כן כותבים מבחנים שונים משנה לשנה. זו גם כן עבודה שמגיעה רק מספר פעמים בשנה- לפני עונת המבחנים.

הכנת שיעורים ?? אני מעולם לא שמעתי על מורה שמכין שיעורי בית :)

אם הכוונה היא להכנה של השיעור שאותו המורה הולך להעביר- אז יש לי דווקא מה להגיד על זה:

נו, באמת

כמה מטומטמים נראה לכם שאנחנו?? מילא מורה חדש שזו השנה הראשונה שלו,

אבל החל מהשנה השניה (ובטח ובטח אחרי 30 שנה במקצוע!!) הרכב השיעורים הוא זהה. אין מה להכין בבית- החומר לא משתנה, התלמידים נשארים אותו זבל, הבגרויות על אותו חומר. אני מתערבת אתכם שאם תיקחו מורה עם וותק של 5 שנים ומעלה- אתם תגלו שכל השיעורים שלו כל שנה גם נשמעים אותו הדבר! כולל אותן הבדיחות היבשות שהם מנסים לשתול במהלך השיעור ללא הצלחה :)

אז להכין שיעור? אולי בשנת הלימוד הראשונה.

מענה טלפוני לתלמידים. קודם כל, זה גועלי שאתם מציגים את זה בתור עבודה קשה ונוראית. אתם בחרתם בעבודה מול תלמידים. אם אתם לא אוהבים את התלמידים שלכם- תפרשו כבר עכשיו כי אתם כנראה גם לא מורים טובים. דבר שני- שעות חריגות?! לא שמעתם על לכבות את הפלאפון? על לשים על שקט? אתם באמת לא חייבים להיות זמינים 24 שעות ביממה, אתם לא רופאים או משהו כזה.. כולה מורים. אם איזה תלמיד טמבל מתקשר ב12 בלילה ואתם עונים לו- זו בעיקר בעיה שלכם שלא שמתם על שקט לפני שהלכתם לישון. ולדרוש עוד כסף על זה שאתם נאלצים מידי פעם לענות לטלפונים של תלמידים מבוהלים לפני בחינה- ובכן, זה פשוט נבזי.

 

אז אני מבינה שתקופת הבחינות היא יותר עמוסה וקשה מבחינתכם. בסדר, זה מובן. אבל אם תחשבו על זה- כמעט בכל תחום במשק יש תקופות עמוסות יותר ועמוסות פחות:

מוכרים בחנויות כורעים תחת העומס לפני החגים (וכנ"ל גם קופאיות בסופר), רופאים עובדים קשה פי 2 בתקופת החורף (שפעת) שלא לדבר על תקופות בהם המצב הביטחוני רעוע, רואי חשבון עושים שעות נוספות לקראת ה15 בחודש (שאז הם מגישים את המע"מ), שוטרים, מיילדות, ועוד ועוד אנשים שלא תמיד יודעים אפילו מתי להתכונן לעומס. אתם לפחות יודעים בדיוק מתי יש בחינות ואתם יכולים למשוך את כתיבת המבחנים על פני כל השנה.

 

אבל בשורה התחתונה- אני מבינה שקשה לחיות מ4-5 בחודש. נו מה לעשות: בית, ילדים, משכנתא, מיסים- הכל עולה כסף, והרבה.

אז עשיתם הרבה רעש, איימתם על שביתה, יצאתם להפגין, ואחרי 8 חודשים של משא ומתן האוצר הציע לכם את ההסכם הבא:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3400780,00.html

בקיצור כתוב שם שאתם מצידכם תעבדו 36 שעות בשבוע, במקום 30 (גידול של 20%, ועדיין חלק נכבד מהשעות הן לא פרונטליות), והשכר יועלה בהתאם ב26%.

רק לקרוא את התגובות לאותה הכתבה זה שעות של הנאה :)

פשוט מדהים איך פרצופכם האמיתי מתגלה פתאום.. מאות על גבי מאות של מורים ומורות מזועזעים נחרדים מהרעיון שיעבדו כמות כה מטורפת של שעות- 36!! זה מטורף!! 7.2 שעות ביום!! מי שמע על כזה דבר?? זה כמעט ממש מתקרב למשרה אמיתית במשק!! פשוט נורא.

 

מספיק רק לקרוא את התגובה הראשונה כדי להבין עד כמה מצבינו עגום... חגית (ניחוש שלי- מורה) כותבת:

"נצטרך לעבוד 36 שעות בפועל, במקום 24??? "

**כל הסימני שאלה מהתגובה המקורית

(וגם הבעיה בהבנת הנקרא כי בכתבה נאמר במפורש שמתוך ה36 שעות רק 26 יהיו "בפועל")

 

מסמך אנושי מזעזע.

נכתב על ידי , 11/11/2007 12:52   בקטגוריות בית ספר, שחרור קיטור, עבודה  
58 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



20,682
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנוקטת עמדה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נוקטת עמדה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)