ואני מכורה לחדשות.
(זה השלב שבו אתם אמורים להגיד לי שאתם אוהבים אותי. קדימה. אל תתביישו)
הרגע בו אתה מבין שאתה מכור הוא כאשר אתה מוצא את עצמך נכנס לYNET ב-3 חלונות אקספלורר שונים. במקביל. נו, בטעות :)
אבל בעוד הכתבות באתר מתעדכנות ללא הרף, יש דבר אחד שנשאר קבוע תמיד. הטוקבקיסטים.
זועמים, מצחיקים, טיפשים, שנונים, ציניים, כועסים, מתוסכלים, מיואשים. מקוריים יותר או מקוריים פחות. אבל הכי אני אוהבת את הצפויים-עד-כאב, אלה שאתה יודע כבר בדיוק מה הם הולכים לכתוב, עוד הרבה לפני שהם עצמם כתבו את זה. הקבועים.
לרגל חג הפסח הקרב ובא, שמזכיר לכולנו שאבות אבותינו לא פרייארים- הם אמנם סבלו במצרים ובמדבר אבל אנחנו נידונו להזדהות איתם מידי שנה ולאכול מצות-חנק וגושי-דג-אפור-חיוור (ולהם לפחות היה עוף!) -אז לרגל החג קיבצתי מס' נושאי כתבות פופולריים, והתגובות ההו-כה-צפויות אליהן... יצא קצת ארוך. אבל אם כבר לסבול- אז עד הסוף :)
# בכל כתבה על התעללות בבע"ח- יקום הטמבל שיגיד- "רגע, ופרה זה לא חיה? אתם אוכלים סטייק?"
דוגמא
* הטמבל התורן: מס' 17. ציטוט: "יאללה יאללה כולכם אוכלים סטייקים יא צבועים. ופרה זה לא אכזרי לשחוט?"
* פנייה אישית לטמבל: מס' 17 היקר,
זה מוזר. כנראה שאני ואתה חיים בעולמות שונים. או שאולי קראנו כתבות שונות..?
אני קיבלתי את הרושם (אולי מוטעה)- שאותה צבת ים שהגיעה לחופי עזה הינה צבה נדירה ביותר. בנוסף, עפ"י הסרטון (ורק שתבינו שYNET צנזרו בערך חצי ממנו ברגע שאנשים התחילו לדרוש להעלות אותו לYOUTUBE. תודה, YNET. תמיד אפשר לסמוך עליכם שאתם בצד הנכון!)- נראה היה כי אותה צבה נקשרה בחבלים ונגררה באלימות מתוך המים, תוך שהחבלים חותכים בעורה. לאחר מכן היא נקשרה לג'יפ ונגררה אחריו במהירות לאורך החוף, סתם- בשביל הצחוקים. לבסוף, ורק לאחר שעות של סבל וייסורים (חדי העין שביניכם ישימו לב שהצבה נמצאה באור יום ונשחטה בלילה), נשחטה הצבה בצורה חובבנית ביותר ולא הומנית בעליל, תוך גרימת כאב מקסימלית. כמובן שהאירוע כולו בוצע מול קהל קטן-אך-מבסוט של גברים, נשים, ובעיקר טף.
עכשיו,
אולי אתה צודק. אני באמת לא יודעת. מעולם לא הייתי במשחטת פרות.
עם זאת, ההיגיון שלי אומר שאם שוחטי הפרות המנוסים היו משקיעים כל כך הרבה שעות במציאת פרה נדירה בטבע, התעללות בפרה + קשירתה לג'יפ וגרירתה ברחוב לפני שחיטתה- תפוקת העבודה שלהם הייתה יורדת בהרבה ועלויות הדלק של הג'יפ והחבלים היו גורמים להם לפשוט את הרגל.
אבל שוב, ייתכן ואני טועה ובעצם התגובה שלך לגמרי לגיטימית.
* ועכשיו ברצינות: לכל הצמחונים באשר הם- די כבר לחשוב שיש לכם זכות וטו על בע"ח. ברצינות- חאלס.
כל הכבוד שאתם לא אוכלים בשר- כל אחד מסיבותיו שלו- אבל זה לא אומר שרק לכם אכפת, וזה בטח לא אומר שרק אתם יכולים להזדעזע כשמתפרסמת כתבה על התעללות. אני לא נכנסת בכלל לוויכוח מי צודק יותר, כי זה לא רלוונטי. אני פסולה בעיניכם בדיוק כמו שאתם פסולים כי אתם צורכים ביצים וחלב. ואם אתם לא- אז בגלל שאתם משתמשים בחשמל מזהם. בכלל – עצם היותכם חיים פוגע ביצורים אחרים. ואם תמותו- גם זה יפגע בסביבה!
אם בכל פעם שתתעורר סערה ציבורית בגלל התעללות אתם תשתיקו אותה בטענה ש"אתם אוכלים סטייקים"- פשוט לא יתעוררו יותר סערות. אתם יורים לעצמכם ברגל, לא שמתם לב? אם תוציאו מהמאבק לזכויות בע"ח את כל הקרניבורים- תישארו בודדים ולא תועילו בדבר. ואולי זה באמת מה שקרה...
# בכל כתבה על פליטי דרפור- יקום הטמבל שישווה את הפליטים לסבא וסבתא שלו מהשואה.
דוגמא
* הטמבל התורן: מס' 25. ציטוט: "לכל המתנגדים האגואיסטים כנסו!!!! איך יהודי יכול להגיד לא לכזה דבר?! הרי אחרי כל מה שעברנו העם היהודי... אנחנו בעצמינו פליטים! - כל הזוועות שעברו סבינו אי שם בגולה המסריחה הביאה למצב שלא רק לישראל היגרו אלא גם להרבה מדינות שונות בעולם!!! - ואני אשמח לשמוע את אותן התגובות שלכם אם משהו מאותן המדינות שפתחו את שעריהם ונתנו לנו ליהודים- בית והגנה. היה מתנגד להכניס אותנו אליהם. אנשים יקרים! הם לא הולכים לגור אצליכם בסלון אז תנוחו! מדובר פה בחיים או מות ! המדינה שלנו נראת כמו שהיא נראת בגלל אנשים חסרי לב ומוסר כמוכם! תתביישו לכם! הם נמצאים בישראל לא על מנת לבוא ולקחת לכם את העבודה או להתחתן עם הבנות שלכם או לעשות שופינג בשנקין! הם פה כי הם בסכנת חיים!!! אתם במצב שלהם הייתם מצפים מכל העולם שיבוא לעזרתכם- אבל כשזה קורה לשכן-שיסתדר לבד...... עצוב לי שככה אתם חושבים...... "
* פנייה נרגשת לטמבלית: קודם כל, הרשי לי להודות שהתכוונתי לכתוב לך המון דברים חכמים וחשובים, אולם לאחר קריאה נוספת ולאור מספר סימני הקריאה בתגובה (18, ספרתי), מילים כמו "תנוחו" ,"כנסו!!!!" ו"הגולה המסריחה" והקביעה ההו-כה-לא-ברורה "אנחנו בעצמינו פליטים" – אני אאלץ להוריד במעט את הרמה.
במקום לדון איתך על כמה זה מטופש לקבוע מראש בעבור אותם פליטים כי גם אחרי שישוקעו ויתאקלמו בארץ ייאסרו עליהם פעולות בסיסיות כגון לגור אצלי בסלון, לקחת לי את העבודה, להתחתן עם הבת שלי או לעשות קניות בשינקין- אני מציעה דבר אחר.
צאי לך וחפשי עולה יהודי מסודן.
כן, אני לא צוחקת. בשיא הרצינות.
זה אמנם לא מלהיב כמו העולים המוסלמים מסידן, הם אולי לא מספיק פוטוגנים, לא מספיק באופנה, לא מספיק עניים (אם כי אני בטוחה שחלקם כן)- אבל בכל זאת נסי למצוא לך אחד.
תשאלי אותו איך היו עבורו החיים בסודן, איך היה יחס השלטונות. מדוע החליט לעלות לארץ ומה היה יחס הרוב המוסלמי שם כלפיו. את עשויה להיות מופתע מהדברים שתשמעי.
להבא, רגע לפני שאת נתפסת לאופנה חולפת חולנית ומפגרת (ראה ערך- קרוקס), תעשי תחקיר קטנטן בנושא. תחקיר שכזה בוודאי היה מגלה לך כי סודן היא ארץ מוסלמית, כמובן, שחברה בליגה הערבית המטילה חרם על ישראל. הוא בוודאי היה מגלה לך כי בסודן לא קיים שום ארגון ציוני או ארגון יהודי אחר. איך את חושבת שאותם המוסלמים שאת ממהרת לטפח היו מגיבים כלפי מחפשי עבודה יהודים, ישראלים, שהיו מבקשים לעבור את הגבול לסודן?
תחשבי על זה רגע. תעצמי עיניים ובאמת תחשבי על זה.
אח"כ אולי תפקחי אותן, לשם שינוי. ואז, תקראי את זה.
# בכל פעם שיש מתכון לאיזושהי עוגה/עוגיות- תמיד יהיה מי שיכתוב "שיואו! כמה חמאה! איזה רעל! לא בריא!!"
דוגמא
* הטמבל התורן: רק תבחרו.. מס' 1, 2, 3.. ציטוט: "תפסיקו להתייחס לצרכן כאל מטומטם!! זה בריא? אה, אז אם אני אנגב מיונז עם לחם מחיטה מלאה זה בריא? אפשר גם שיפוד שומן כבש- זה בטח בריא אם אוכלים אותו אם עגבניה בצד... "
* פנייה נרגשת לטמבל: האמתי, קראתי את תגובה מס' 7 והיא די ממצה את כל מה שרציתי לכתוב (למרות שאיפשהו באמצע התגובה הוא קצת לקח את כל העניין קשה מידי), ועל כן אני בוחרת לגזול בנבזיות את זכויות היוצרים של המגיב הנ"ל ולצטט פה כמחצית מתגובתו: "כל פעם שיש מתכון עם חמאה, קופצים כל "אבירי הבריאות" ומזדעקים. מה שמצחיק זה שלרוב מדובר על אותם אנשים שאוכלים כל מיני יוגורטים מגעילים בסופר עם 0% שומן (מה שמונע את ספיגת הסידן אגב...), צבעי מאכל וממתיקים מלאכותיים (שהם הרעל האמיתי) או שבולסים את התועבה הדלוחה הזו שנקראת "טבעול" (שהיה צריך לקרוא לה "מלאכותול" - זה אחד המוצרים הכי מלאכותיים שיש) וחושבים שהם שומרים על הבריאות שלהם. עבור אנשים בריאים אין שום דבר רע באכילת חמאה בכמויות מתונות. הבעיה שכל אה שמגיבים פה, רוצים לאכול את העוגייה ולהשאיר אותה שלמה - הם רוצים לתקוע שני קילו עוגיות כל יום, ככה סתם מול המחשב בעבודה, ולא להשמין או להיות חולים מכך. הם רוצים לאכול ה-מ-ו-ן - כל הזמן לאכול - פריכיות ומשקאות דיאט, עוגיות ללא שומן וסוכר ובשר נטול חלבון".
זהו. לא אוסיף ולא אומר.
רק אספר שהשבוע הכנתי עוגת קרמבו וגם עוגת גבינה בניחוח הדרים.. וואי וואי וואי. איזה באסה לכם שאתם לא חברים שלי.
# בכל פעם שיש כתבה שקשורה להתגייסות לצה"ל- תמיד יהיה החכמולוג שיהיה לו משהו להגיד.
והפעם יש 3 דוגמאות שונות:
דוגמא 1: שחר פאר משתחררת.
דוגמא 2: מאיה (סליחה, מירב) בוסקילה מתגייסת באיחור קל.
דוגמא 3: בר רפאלי משתמטת.
* הטמבל התורן: כולם.
* פניה נרגשת לכולם: חבר'ה, הגיע הזמן להחליט.
הגיע הזמן לקבוע סופית מהו קנה המידה לפיו נשפוט אדם ונחסלו תקשורתית. שלא תטעו- אני לא מאמינה שלאזרח הישראלי הממוצע יש עמוד שדרה. ובטח שלא כוח. בעוד שבמדינות אחרות (למשל. (אזרחים מנצלים את כוחם ויוצאים לרחובות על מנת למחות ולהילחם באי-אילו עוולות, אצלינו עושים זאת דרך כתיבת טוקבקים זועמים, וגם זה לא בהצלחה גדולה.
אני אתייחס לכתבות בנפרד:
- דוגמא 1: שחר פאר משתחררת. שזה מעיד שהיא התגייסה. נו, אתם שואלים, מה הבעיה פה? אז זהו, מתברר שיש בעיה. אמנם היא ספורטאית מוכשרת, אמנם היא מדורגת מס' 18 בעולם (מה אתם מרימים גבה? נראה לכם שהייתם מגיעים יותר רחוק ממנה?), אמנם היא יכלה שלא להתגייס- אבל היא בכל זאת החליטה שכן. ולו רק בשביל לתת דוגמא אישית. נכון, זה לא שהיא הגיעה כל בוקר למשרד ונשארה עד 5- את רוב השירות שלה היא עשתה בחזרות ובתחרויות ברחבי העולם. אבל למה בדיוק ציפיתם? באמת היה נגרם לכם יותר נחת אם היא הייתה עוזבת את הטניס למשך שנתיים, יוצאת לגמרי מהדירוג העולמי ומקדישה את זמנה ומרצה בהכנת קפה למפקד?
במקום להעריך בחורה צעירה, שבימים אלה שכל אחד חושב רק על התחת של עצמו- היא אשכרה במיעוט ו"טורחת" להתגייס, אנשים יוצאים נגדה. גברת "רחלי" מתגובה 8 אפילו לקחה את זה ממש אישי- "איזה צבא בדיוק היא עשתה?", שואלת הרחלי, "הלוואי על כולם שרות קל, נוח וכייפי כמו שלה". קודם כל רחלי- הרשי לי להסכים איתך. אני מאחלת לכולם שירות צבאי קל, נוח וכיפי. אני יודעת שאני מאוד מאוד נהניתי מהשירות הצבאי שלי. האם זה אומר שלא עשיתי צבא? שלא תרמתי? האם צבא בהכרח משמעו לסבול? או שרק עבורך זה היה ככה, רחלי, מה שהפך אותך למרירה וקנאית?
- דוגמא 2: מירב בוסקילה התגייסה בגיל 30. וכן, מתברר שקוראים לה מירב. אבל זו לא הנקודה- בגיל 18 היא טענה שהיא דתייה והתחמקה משירות. נכון, זה מכעיס, זה ביזיון, זו חוצפה בכל קנה מידה. אבל חבר'ה, עצרו שניה. תירגעו. הגברת מתנצלת, מנסה לשנות דרכה. אני לא תמימה- ברור לי שמדובר באירוע יחצ"ני מדוקדק ומאורגן להפליא, כולל הזמנת הצלמים ליום הגיוס והתאמת צבעי המדים לאיפור של החיילת הטרייה. אבל- זה גם משהו. זו דוגמא אישית. לא אכפת לי מה תגידו- אני מורידה בפניה את הכובע. בגיל 30, עם קריירה- ספק יציבה ספק מתפוררת, אבל קריירה- היא ממש לא הייתה חייבת לעשות את זה. ומעבר לאקט של ה"גיוס"- שברור שאין מאחוריו שירות צבאי אמיתי ומלא- מדובר פה על חרטה ועל התנצלות. תצקצקו כמה שאתם רוצים. אני רוצה לראות את הבהמה הזו מקסימיליאן-בלומין מתנצלת על כך שהיא בהמה. סליחה, על כך שהיא לא התגייסה. את אושרי כהן הערס, את מייקל לואיס רפה השכל ועוד ועוד.. הרשימה ארוכה ועוד מתארכת ככל שנוספות עונות של "כוכב נולד" ומחזורים של תלמה ילין.
- דוגמא 3: הותיקה מכולם, עוכרת ישראל, היפה בנשים, כלבה- איך שתרצו לקרוא לה, היא תבוא (אבל רק תמורת חוזה שמן)- בר רפאלי. מה לא נאמר על גברת דיקפריו הראשונה. אבל הכי מצחיק אותי זה ההפרש שבין הדיבורים למעשים. "להפסיק לקנות מי עדן", זועק האזרח מחיפה. "אני קורא לחרם צרכנים", אומר דוד מתל אביב. "לא קונה מוצרים שבר מפרסמת", קורא נמאס לי ממנה.
ומפה לשם, מתגובה נזעמת אחת לאחרת- נוספו 330 תגובות לכתבה. כתבה קטנה, שולית. 4 פסקאות של 4 שורות כל אחת. 330 תגובות. חכו אני אפילו אחשב עבורכם בשביל להמחיש.. כ- 24 תגובות לשורת כתבה אחת. בערך 2 תגובות למילה אחת בכתבה אחת שולית על כך ש"מי עדן" שכרו את בר לפרסומת. 2 תגובות למילה.
רק לשם השוואה- כתבה שהתפרסמה היום על נהג שדרס למוות בת שנה וחצי ונמלט- קיבלה 24 תגובות.
אנשים לא מפנימים את המשפט: Any publicity is good publicity, והם לא מבינים שככל שהם נכנסים ליותר כתבות על בר רפאלי, ככל שהם מגיבים יותר- היא מרוויחה מזה יותר. לYNET יש אינטרס ברור לשלם אלפי שקלים עבור תמונות שלה וידיעות עליה, יש להם אינטרס ברור לעקוב אחר כל שינוי קל בחייה- ולדווח אותו לנו. אתם באמת לא רוצים לשמוע ממנה? לא רוצים לראות אותה? תתעלמו. אל תיכנסו לכתבות שלה, אל תקראו רכילות עליה, אל תגיבו. כלום. נאדה. חושבים שזה אפשרי?
אני לא.
אז לסיכום- אנחנו לא אוהבים שהן מתגייסות, אנחנו לא אוהבים שהן משתמטות ואז מתחרטות ומתגייסות, ואנחנו עוד יותר לא אוהבים שהן רק משתמטות. הפיתרון? לא להיות מפורסם, כנראה.
ולמי שצלח את הפוסט-הארוך-ביקום, בונוס:
גוזלים בני-יומם של יונה שהחליטה לקנן במרפסת של הבונבון :)
אני יודעת שאומרים שכל הגוזלים חמודים, אבל בחיים שלי לא ראיתי יצורים מכוערים כל כך כמו אלה :)
מצד שני- הם ממש ממש חמודייייייייים :)))
(וואי יצאתי פאקצה לרגע. לא יקרה שוב.)
פסח שמח!
וכן, גם כשר. לא יהרוג אתכם!
:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
