זה לפעמים ארוך.

סיפורים מעניינים, בעקר איזוטריה למתחילים.

11/2009

שבעה חודשים.

אמא שלי הייתה אצלי חודשיים.
יוני מת כבר 7 חודשים.
התינוקת שלי בת 10 חודשים,
ואני סופרת כל רגע שהוא לא איתי.

אני יודעת שזה יגמר מתי שהוא.
כלומר לא ייגמר אבל ידהה,
הרי כבר עברתי את זה בעבר.

הזמן הנמתח לו עד שהימים האלה יבואו
הוא אלזמן.
הוא זמן חלום של אנשים רגילים.

משהו שחור מתחכך בי,
משהו מעל לזמן,
משהו שלא יודע אם הוא מזהיר אותי או מרחם עליי.

אני כמוהו מלאה חמלה.
אני מצטנעת לי בכל רגע מפאת הפחד,
מפאת הזכרונות,
מפאת התחושה שבסופו של דבר הזמן עובר.
זה לא עושה את זה נוח יותר או מנחם, או מבריא.
זה ממלא חמלה,
כלפינו,
כלפי כל אלה החיים.

נכתב על ידי paspas , 14/11/2009 01:38
19 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

<< לקטע הקודם

לבלוג המלא

לקטע הבא >>

כינוי: paspas

בת: 53

13,557

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpaspas אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על paspas ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה