זה לפעמים ארוך.

קיואריקו קם מהמיטה שלו והלך בעיניים עצומות לחדר השינה הגדול של הוריו. הוא עמד דקה ארוכה למרגלות המיטה הענקית משפשף את עיניו ומנסה לקלוט את קווי המתאר של הגוף החם והנעים של אימו. בלילות האלה שהוא לא יכול לישון ברצף, הוא נכנס אל בין הסדינים החמים ומחפש את ריחה של אימו.

אבל הלילה הוא לא הריח אותה. המיטה הייתה סתורה בצורה משונה. מעל לשולחן הלילה הזעיר שליד המיטה התנשא צל גדול של ציפור. קיואריקו הביט בצל בעיניים גדלות ומשתאות.

"אל תפחד, ריקו," כך קראה לו הציפור בקיצור, כמו שאימו נוהגת. "הלילה אני מגלה לך סוד". שארית הלילה עברה על קיואריקו בצווחות רמות של ציפורי לילה ורוח קרה ומצליפה.

זה אכן היה סוד מרהיב.