| 7/2006
פוסט מפורז.
טוב.
הרבה מחשבות בלי סדר, וכך זה נראה:
1.שוב מלחמה בלבנון?
אז זהו שכן. חבל אבל זו האמת, מדחי אל דחי. איזה מסכן פרץ.
2.שמתי לב שאני עושה דברים שבנזו אפילו לא מעיז לחשוב עליהם: למשל, לנסוע לכל מיני מקומות עם שני הילדים באוטו לבד, בצהריים לקול טרונותיהם הרבות...לעשות קניות עם שני הפמפלמוזיים יחד (!). ללכת לבריכה עם שניהם יחד, וגם להכנס למיים עם השובבילה כשהנג'יק ישן. ללכת לטיולים רגליים עם שניהם. סידורים בבנק ובכלל עם שניהם, כי לפעמים פשוט אין ברירה. בקיצור, כל אמא היא וונדר וומן, ושלא יסבנו אותכם אחרת. mom power!!!
3.הצחלתי ליישם עם היבחושון החתיך (אין מה לעשות התינוק פשוט חתיך) את שיטת "ללא חיתולים". לפני שאתם שולחים מעבורת חלל כדי לאסוף את הגבות, הסכיתו: חברה שלי שהיא כולה ריינבאו לימדה את הילדה שלה לעשות פיפי וקקי בתוך קערת שירותים, אם תרצו סיר נייד שהיה קערה, כבר בגיל 3 חודשים. אז היבחוש בן 3 חודשים, ואמרתי, יאללה חיסכון בכסף, ומה שטוב לחצי עולם ולחברה שלי (אפריקה, הודו, דר' אמריקה, הקוטב הצפוני וכל שאר המסכנים שלא יודעים מה זה טלויזיה, סלולארי, אינטרנט, חיתולים, מטרנה, עבודה, מחלות לב, מחלת היאפים, התקפי חרדה וכו') עשוי להיות טוב עבורי. אז כמו כל דבר אני לוקחת את מה שמתאים לי מכל התורה ומנסה. כשאני יוצאת עם הבייבילון אני שמה לו רב פעמיים (כן, כאלה כמו שהיו לנו פעם ושמכבסים במכונה), כי זה נוח ויעיל, וגם בלילה, אבל כשאני בבית, וזה רוב הזמן כי אני לא עובדת מחוצה לו, הוא כביום היוולדו. ותשמעו, הילד מבין עניין! הוא לא עושה קקי או פיפי! הוא מחכה שאני אקח אותו (בערך כל חצי שעה) לשירותים ושם הוא מוציא גם פיפי וגם קקי מעל לכיור, שם הוא נשטף מיידית. אני גם דואגת שהכיור היהי נקי כמובן, ובינינו, ההפרשות שלו עדיין די נקיות, כולה חלב של אמא. מה תגידו על זה? לא קונים חד פעמיים, חוסכים ומכינים את הילד לגמילה. שיטה נהדרת. כמובן שמי שעובדת זה כבר סיפור אחר, אבל אני ממליצה בחום. הרי הקשב שלנו כהורים למתי הוא עושה פיפי/קקי כבר קיים, כי אנחנו צריכים להחליף לו, אז צריך להתכוונן ללפני הפיפי/קקי וזה בעצם די דומה, רק בעל תוצאות בריאות יותר. (אל תתנו לי להתחיל עם כל הג'לים שהם שמים בחיתולים, כל הניסויים בחיות, כל המשחות לטוסיק שלא אמור לשבת ברעלים שהגוף מוציא, כל המגבונים שבאופן פלא לא מעלים עובש על אף רטיבותם, וכל שאר מוצרי התינוקות שמקיימים תעשיות עם תקציבי פרסום היסטריים שלא תמיד מייצגים את האמת).
4.על אף ההצלחות היחסיות בתחום האימהות, יש לי מצבור ימים לוקים. לוקים בהתעלות יצירה, באהבה לעצמי, בכוח לעשות. יכול להיות שזה החום. יכול להיות שזה יותר עמוק. תחושת פרידה, רק שלא ברור לי ממי.
5.לאור סעיף 4, החלטתי ללכת ללמוד משהו. נראה לי שזו תהיה כתיבה. חשבתי על הליקון. יש למישהו הצעות? אני אשמח גם פרטי.
6.שוב בנזו מעצבן. לא נמצא אפילו כשנמצא. לדעתי זה הסיגריות. בנזו אלוף בלהפסיק לחודש ואח"כ בלהתחיל לעשן עד ש...(מישהו יתחתן, המונדיאל ייגמר, המוזה תשרה וגו'). אי אפשר לעשן ולא להיות תלוי בזה. אי אפשר להיות תלוי במשהו רע ולהרגיש נכון. אי אפשר להתעלם מהאפ'ס אנד דאונ'ס שהניקוטין עושה. וגם זה עושה אותו עצלן. בעצם בנזו לא צריך תירוצים לעצלנות, הוא פשוט לא עושה. מה עושים עם זה?
7.שוב מדגדג לי לנסוע מכאן. רק שפעם ראשונה בחיי אני מרגישה שיש משקל נגד אמיתי, כזה שבא מתוכי: אני אוהבת לגור כאן, במושב, אני רואה את עצמי בונה חיים בבית כזה, לתמיד. הקיבעון לא מפחיד אותי. כמעט. עדיין יש שאריות חרדה. ויש גם את עניין האין-בטחון-אבל-יש-חרא-מצב-כלכלי-וגם-חינוך-גרוע-ואה!-יש-גם-חרא-התנהגות-לאנשים, שזה תמיד מהווה זרז להחלטות עקירה מהארץ.
8.אני מקווה שכל החיילים יחזרו כבר הבייתה בשלום, בעקר החטופים. שיחזיקו אותם בחיים ושיחזיקו מעמד.
פספס.
| |
| כינוי:
paspas
בת: 53
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
