cluttered desk, cluttered mind

טוב אז אני לא מעשנת.

וגם אף אחד לא במשפחה שלי.

בעצם, אני נתקלת בעישון סביבי מעט מאוד עם חברה ספציפית אחת, וגם היא משתדלת שלא לעשן לידי.

כי אני מבקשת ממנה שלא תעשן לידי.

אז סילחו לי אם אני לא רוצה שאנשים שאני לא מכירה יעשנו לידי, ולא אני צריכה לבקש מהם את זה.

כל אחד קודם כל יכול להפעיל שיקול דעת והתחשבות משלו. וגם אפשר להתאפק, בתכל'ס אתה לא יושב בבר/פאב/מסעדה יומיים שלמים. כמה שעות.

אם אני יכולה להתאפק לא להשתין כמה שעות בטיול של התנועה, גם אתם יכולים להתאפק ולא לעשן.

אבל עובדה שאנשים לא מתחשבים וזה חבל.

אז כן, האחריות כן צריכה לעבור לבעלי המקום. אנשים לא באים לבר/פאב/מסעדה כדי לעשן, אלא כדי לשתות/לאכול/לרקוד, ובטח גם לא כדי לשאוף עשן של אנשים אחרים. הרי, לפחות מבחינתי, זה כבר הופך את החוויה להרבה פחות מהנה.

אז אני שמחה שעברה הצעת החוק ואני מקווה שישמרו עליו.

האמת שלפני חודש נכנסו לאיזה בית קפה, לחלק של הלא-מעשנים ואחת שם עישנה ואמא שלי אמרה לה לכבות, יש חוק [אוקיי אז באותה תקופה הוא עוד לא היה סופי אבל בכל מקרה ישבנו בחלק שלא מעשנים בו!] והאישה נפנפה אותנו אז הלכנו ואמרנו להנהלה ואז עזבנו.

ולסיום.

סרטן ריאות זה לא מגניב. בטח ובטח אם זה נגרם בגלל מישהו אחר.

מצב רוח: (לחוצה)

אז היום נסענו, אני והדר, לכפר המכביה כדי להשתתף בסדנא-בשקל.

והיה מ-ע-ו-ל-ה.

בזכרון עלינו על מונית לתחנת הרכבת ומשם ברכבת ישירה לתל אביב, תחנת האוניברסיטה.

משם אבא שלי הסיע אותנו לכפר.

והסדנא עצמה? מרתקת.

היא הייתה על תקשורת בהתאם לסוג האדם שאתה: מדמיין, מיישם, תומך או מנתח.

הדר הייתה מדמיינת, אני מנתחת.

וכל דבר שהמרצה אמרה לנו על המנתחים היה כל-כך נכון לגבי.

אני מרגישה שלמדתי המון ואני כבר מתה ליישם את זה.

חזרנו בקו 56 עד לעזריאלי ונכנסו כדי להסתובב קצת.

בנינו על ארומה עוד מהבוקר אז שתינו ואכלנו ואז הסתכלנו קצת בחנויות.

ואז עלינו לרכבת בחזרה לבנימינה, משם אמא שלי הסיעה אותנו לזכרון.

כל כך נהניתי. ואם הייתי יכולה לעשות את זה שוב מחר, הייתי עושה.

אבל מחר אני עובדת! בבוקר, יש לי פגישה ראשונה עם שוקו מאז אוגוסט.

ושוב בערב, כמובן.

ואז בייביסיטר.

אני ממש מרוצה שהשבוע הזה אני קצת יוצאת, מסתובבת, עושה משהו עם הזמן שלי.

מצב רוח: (שמחה)

קוראים לזה writer's block.