חברים וחברות, "ללא שם"ים יקרים, מתחזים,
ישראבלוג, המקום בו נהגנו לכתוב בשנים האחרונות, לפרוק את מה שקשה, לשתף במה ששמח לנו, לקרוא אצל אחרים, לפרגן, לייעץ ולהיות שמח בשביל האחר הפך למקום צבוע ומגעיל, קנאי, שקרן ואלים.
נהיה פה לא כיף. נהיה פה מגעיל. אני לא חושבת שיש מישהו שבאמת ובתמים עדיין נהנה לכתוב ולקרוא כאן.
כל אלו שמתחזים, כל אלו שמקללים, יורדים, צוחקים, משפילים ומעליבים הפכו את המקום הזה לעינוי, לסבל ולמקום מזוויע.
תדעו, שלא משנה למי הגבתם, גם אם הוא הכי חזק בעולם, עם עור של פיל ולב של אבן- כל אחד ואחד כזה נפגע... אפילו מדבר קטנצ'יק שאמרתם.
זה שטותי... הרי אנחנו דור שבחר לחשוף את עצמנו בצורה כזו ברשת.. תמונות, חוויות, שם, גיל, משפחה, חברים, תחביבים, רגשות ועוד ועוד.. שלא תבינו לא נכון- אני לא מדברת פה על אלו שבחרו לנהל בלוג פורנוגרפי או בלוג של מתכונים או בלוג של הערצת סלב מסויים, אני מדברת על בלוג רגיל- כמו של רובנו, בני נוער שכותבים ומעלים תמונות מחייהם כדי לשתף את חבריהם בצורה מיידית יותר.
קיצ, נהיה פה מגעיל... ואני לא אשחק אותה עכשיו חזקה, ואני לא אשחק אותה לא נפגעת או עם יתר ביטחון עצמי- כן. לא היה לי נעים לקרוא הרבה דברים שכתבו עלי פה בתגובות, קללות, ירידות, השפלות, או בקיצור כמו שאתם- המגיבים האנונימים היקרים קראתם לתגובות הגועל נפש שלכם- "ביקורות בונות". יהה רייט.
אז תדעו שזה שפל המדרגה בעיניי לכתוב דברים על אנשים שיכול להיות שאתם בכלל לא מכירים, או לכתוב מקנאה, או מכעס... ואפילו אם זה מה שאתם באמת חושבים- למה כאן? תשנאו בנאדם, אל תסבלו אותו- אבל למה להרוס לו מקום שכיף לו וטוב לו בו? תסגרו את זה בינכם. פנים מול פנים ולא בבלוגים!
התגובות האלה עשו מהומה כלכך גדולה, כ=ל=כ=ך. אז אולי זה מה שרציתם לשמוע, או זה מה שרציתם לראות, שזה פוגע וזה מעליב ושאשכרה אנשים סוגרים את הבלוג שלהם בגללכם, אתם מבינים?! אז לי נמאס לשקול מילים כדי לא להגיד בטעות את מה שאתם מנסים להשיג או רוצים לשמוע. אני אומרת עכשיו את כל מה שאני חושבת וכל מה שחוויתי בשנתיים שלי בישראבלוג. אני אל דופקת חשבון ואני שמה זין ואני אומרת הכל עכשיו. הכל. ואם זה מה שמשב לכם הנאה ואושר- לשמוע שהצלחתם להעליב ולפגוע באנשים ולגרום להם להרים ידיים? אז הנה. ממש הבאתי לכם את זה על מגש.
זה פשוט גועל בעיניי. ואני מדברת בשמי אבל אני יודעת שיש עוד הרבה שנפגעו, אפילו מהדבר הכי קטן. תבינו כמה שזה לא במקום! מה-הקטע-בלהגיב-ללא-שם? יעני זה מספק אותכם? גורם לכם לצחוק ולחייך כשאתם יורדים על מישו? מדברים עליו דברים מגעילים, כותבים שקרים ומילים שיוצאות בלי יותר מידי מחשבה, אבל כן עם יותר מדיי טימטום וקנאה.
אז הנה, אני מודה. לי-נשבר.
אני עוזבת, הצלחתם. כל הכבוד... הצלחתם לשבור את סף הסבלנות שלי וההשפלה שלי ושל עוד הרבה אחרים....
כן, אני אתגעגע, כי כן כיף פה. ממש קומונה של בחרים שנוצרה שמגיבה לך ונותנת לך טקו בקים ומייעצת ונחמדה. אבל נוצרה פה גם קומונה של ללא שם שפשוט מורידה את רמת הבלוגים לרמה שפלה ומגעילה וערסית וחברת כל תרבות, חברות, סוצייאליות ואנושיות.
וחבל.
מאוד.
עדי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: