no milk today. משהו עתיק ונוסטלגי, כי השבוע אין השראה.
"אין לי כח..." מלמלה שני כשהמורה חזר שוב, בפעם השלישית, על החומר הנלמד.
"זה הורג אותי!" לחשה נגה בקריאה מלודרמטית צינית, "אני לא אשרוד, השעמום מחסל אותי!"
היא הוציאה דף והתחילה לסמן לוח משחק על המשבצות.
"לא, עזבי. הוא מסתכל עלינו." אמרה שני, והוציאה חוטים צבעוניים שזורים כצמיד יפיפה.
נגה נאנחה ונשענה אחורה בכיסאה, מנדנדת אותו אל הקיר וחזרה על רגליו האחוריות. הילדים סביבה לא היו במצב טוב יותר. בשולחן שלידה רוני ועופר בהו בחלל, ולפניה ישבו שני ילדים שהקשיבו למורה והבעת ריכוז על פניהם. היא הסתכלה למעלה, אל התקרה, ואז ראתה אותו.
זה התחיל קצת, כאילו רק בדמיון- ריבוע קטן מהתקרה הקוסטית זז מעט, ממש טיפה. רק מספיק כדי שתראה את שתי העיניים הירוקות-ירוקות טהורות!- שהציצו אליה דרך הסדק שנפער.
"שני...שני," היא לחשה, נוגעת בחברתה קלות, "תראי..."
"שנייה... עוד רגע..." אמרה שני בהיסח הדעת והמשיכה להוסיף קשרים לצמיד היקר שלה.
וכשנגה הציצה למעלה שוב, הוא נעלם. אבל היא לא הרפתה. היא המשיכה להסתכל בעקשנות, ואכן, אחרי רגע הוא הופיע שוב, קודם העיניים, כבראשונה, ואז כפה שחורה ואחריה כל הרגל... לאט ובשקט מופתי הוא החליק החוצה והתחיל לרחף אל עבר נגה.
הוא היה חתול שחור, שחור עד כדי כך, שנראה היה שהחושך יוצא ממנו. הכנפיים- כמו של עטלף- היו אדומות כדם, והעיניים ירוקות כזית. מזווית פיו בלטו שני ניבים חדים למראה, אבל נגה כבר זיהתה אותו, וידעה שהשינים שימשו רק לאיום, ולא להרג.
בשלב הזה היא כבר לא הייתה היחידה ששמה לב אליו. הוא כמעט הגיע לשולחנה כשהצרחה הראשונה נשמעה.
"מה זה?!" קראה מישהי מהשורה הראשונה.
"תהרגו אותו!" צעק עוד מישהו בכתה.
המורה לא עשה דבר כדי להרגיע את הרוחות. הוא עמד בראש הכתה ועקב בעיניו אחרי החתול, פניו קפואים במבט מבוהל. החתול נחת על השולחן, ונגה הושיטה את ידה ללטף את ראשו הרך.
"מה את עושה?" צרחה שני ודחפה את היד של נגה.
החתול נבהל, ובקול רך שנשמע קצת כמו יללה וקצת כמו צווחת עטלף, עופף מהשולחן, יוצא אל המסדרון. צווחות נשמעו בכל כתה שבה עבר, ותלמידים יצאו בהירות מהכיתה, לראות מה קרה.
עד מהרה הצטרף עוד רעש להמולה, ולקח לנגה זמן מה להתעשת ולקלוט שלא היתה זו אזעקת חירום, אלא הצלצול המסמל את סוף השיעור. מבט חטוף אל קדמת הלוח הראה לה גם שהמורה היה עסוק בכתיבת שיעורי הבית, אותם שאר הכיתה העתיקה בקפידה.
היא נאנחה באכזבה, אספה את חפציה והתכוונה לצאת אל המסדרון עם כל שאר חבריה, כשהמורה קרא אחריה, "רוני, הישארי פה רגע, עם המחברת שלך."
בחוסר רצון מופגן היא הסתובבה והחישה צעדיה אל שולחן המורה.
'שוב חלמתי בשיעור פיזיקה...' מלמלה לעצמה, מפספסת את ההבזק האדום והצל השחור שעף מעליה.
המורה עזב, משאיר את נגה להעתיק במהירות את שיעורי הבית מהלוח.
היא עמדה לסגור את מחברתה כששמעה גרגור צורם מעליה, וכשהרימה את ראשה היא הספיקה בדיוק לראות צל שחור והבזק אדום, נעלמים במעלה התקרה. נגה פערה את פיה בתימהון, אך אז ניערה את ראשה והכריחה את עצמה להפסיק לדמיין. היא יצאה במהירות מן הכיתה, מדביקה במהירות את חבריה, לא שמה לב למבט הירוק שעוקב אחריה.
רוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
