שם הסופר: גרגורי מגוויר
שפת מקור: אנגלית, Confesions of an Ugly Stepsister
מספר עמודים:386
תקציר: לא קשה לנחד, הספר הוא עוד אחד מאלה שמיועדים להראות לנו את הצד הרע באגדות, והפעם- סינדרלה. הסיפור פה מעמיק לתוך דמויותיהן של האחיות החורגות, ומתחיל עוד לפני תחילת הסינדרלה הידוע, כאשר אם אלמנה ושתי בנותיה מגיעות מאנגליה להולנד, בורחות מרוצחיו של אביהן ובעלה. לדאבונן הרב, המכרים שעל ביתם תכננו נפטרו שנים לפני כן, והן נאלצות לעבור מבית לבית ולהתחנן לעבודה כמשרתות. בסופו של דבר הן מוצאות את עצמן בביתו של אמן מתוסכל המכנה את עצמו "המאסטר" ותלמידו הצעיר, קספר. איריס, הצעירה מבין הבנות, מתחילה להתעניין בציור, ומתלווה לקספר בלימודיו. עובר לו הזמן, והמאסרט מוזמן לצייר פורטרט לבת עשירים בשם קלרה, שנחשבת ליפה ביותר בכל הארלם (העיר שבה מתרחש הסיפור). במהלך תקופת הציורים, פוגש אביה של קלרה באיריס, ומחליט לשכור את שירותיהן של בנות משפחתה- את איריס כמורה לאנגלית לקלרה, ואת אמה ואחותה כטבחיות ואחראיות על משק הבית. אין צורך להזכיר ששלושת הנ"ל מכוערות במיוחד, כשרות, אחותה הגדולה של איריס, לא רק רעת-מראה אלא גם מוצגת כמפגרת ומגודלת. וכך, במהלך הימים, מתחברות להן איריס, קלרה ורות, ונהיות קרובות כמעט כמו אחיות. אלא שאז פוקד את משפחתה של קלרה אסון נוראי- אמה האהובה חולה וגוססת לאט לאט, ובסופו של דבר מתה. מרגרט, אמן של רות ואיריס, מתחתנת כמעט מיד עם אביה של קלרה, שמהר מאוד מפתח גם הוא מחלה שנובעת ממצוקה נפשית לאור העובדה שמשלוח הצבעונים שעליו השקיע את רוב כספו ממאן להגיע. אז נשארו לנו מרגרט, האם החורגת, שהיחידות שאיכפת לה מהן הן שתי בנותיה המכוערות, ולעומתן ביתה החורגת קלרה, היפה אך מקופחת. עכשיו זה יותר מוכר? אז הנה עוד פרט: מיד אחרי מתחילות השמועות על נשף בעיר, שמתרטו- כנראה- למצוא ליורשה של אצילה צרפתיה אישה צעירה.
קצת מדעתי: כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה, היתה לי מין גישה של "סינדרלה, כמה מיוחד זה כבר יכול להיות?". לשמחתי הרבה, הופתעתי לטובה. בלי קסם, פיות טובות או עכברים, גרגורי מכניס אותנו לתקופה והמקום וסוחף אותנו איתו לסיפור ספק חדש וספק מוכר. לעומת כל זה, ההתרחשות טיפה איטית, ולעיתים מביאה למצב של חוסר חשק לקרוא בפרק זה או אחר, כאשר פרק אחריו העלילה שוב מתקדמת וסוחפת. הדגש בספר הזה הוא בעיקר על הסיפור, ופחות על הדמויות שלו, והוכנסו המון אלמנטים של פולקלור בריטי והולנדי. פרולוג ואפילוג מעולים, שמסופרים בגוף ראשון בהווה, וסיפור עצמו שהוא מעיין פלשבק מהפרולוג והפילוג, אבל גם הוא מסופר כולו בהווה, מה שעלול לבלבל מבחינה לשונית.
בשלוש (או ארבע) מילים ומספר: מפתיע ומעניין, אך איטי. 7/10
פרטים נוספים: באתר הסופר
רוני, להשחיט אגדות ילדות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
