שם הבמאי: טים ברטון
שפת מקור: אנגלית, כאילו דא. Sweeney Todd
אורך: 95 דקות
תקציר: בנג'מין ברקר (ג'וני דפ) [כמה בנות כבר השתכנעו לראות את הסרט?=P] היה ספר צעיר ומאושר שחי בלונדון עם אישתו היפיפיה וביתם התינוקת, כשפתאום נשלח לכלא על פשע שלא ביצע ע"י השופט טרפין (אלן ריקמן) שחשק באישתו. מעט אחרי המקרה, שתתה הגברת ברקר רעל, וביתה נשארה אצל השופט לגדול בביתו.
הסיפור מתחיל כשמנג'מין ברקר חוזר אל לונדון אחרי שהתחמק מהכלא, אדם שונה לחלוטין ומכור לנקמה שמכנה עצמו "סוויני טוד". הוא הולך אל ביתו מזה שנים, מצפה למצוא שם את אישתו וביתו הצעירה, ומגלה לדאבונו שהבית הפך למאפיית העוגות של גברת לאבט (הלנה בונהם קרטר), שמוכרת את העוגות האיומות ביותר בלונדון. אחרי שהיא מספרת לו את המקרה, היא מראה לו את החדר בעליית הגג, שבו היה גר, ומחזירה לו את סכיני הגילוח מעוטרי הכסף שהחביאה מתחת למרצפות. מאותו הרגע והלאה, האדון טוד משקיע את כל מאמציו בהשגת השופט כלקוח, כדי שכשיגלח אותו, יוכל לחתוך את צווארו. הרעיון להשתמש בבשר האנשים כדי לשפר את העוגות של הגברת לאבט מגיע רק אחרי שהוא רוצח את האיש הראשון.
במקביל, מלח צעיר בשם אנתוני הופ שהגיע ללונדון על אותה הספינה של סוויני, רואה את ביתו של סוויני, ג'ואנה, דרך חלון חדרה, ומחליט-בעזרתו של סוויני- להבריח את ג'ואנה איתו מהעיר. וכך יש לנו שלוש דמויות, שעובדות על אותו הדבר בשלוש מטרות שונות: נקמה, אהבה ועסק משגשג.
קצת מדעתי: חשבון פשוט- טים ברטון, ג'וני דפ, הלנה בונהם קרטר, אלן ריקמן, סרט אימה, מחזמר. חבר את כולם והתוצאה: יצירת מופת. מתי בפעם האחרונה שמעתם את ג'וני דפ שר? גם אני לא. ואת אלן ריקמן (סנייפ)? כנ"ל. הסרט, שמבוסס על המחזמר הבריטי המקאברי הנושא את אותו השם, נעשה בשילוב מדהים של מוזיקה מצויינת, אימה ואפלוליות והומור. השירים מעולים, העיצוב אפלולי ומכניס מיד לאווירה, והקטשופ אדום למדי. בהתחלה קצת חששתי מלראות את הסרט, בגלל שסווג כ"סרט אימה". אכן, דם יש שם בשפע, וגם דברים מגעילים יותר, אבל היתרונות של הסרט מחפים על זה, ויותר. מי שאוהב מחזות והצגות,יהנה אפילו יותר מהסרט, כי אפשר לנתח אותו ולחשוב עליו גם כהצגה, עם המסר החבוי בסופו המפתיע, האנלוגיה שבין גברת לאבט הפרקטית והחולמת על העתיד לבין סוויני טוד שחי בעבר ובנקמה וכו'. כמה ביקורות טענו ש"ג'וני דפ משחק דג מת" ואני חייבת להודות שבזה אני מסכימה. הקול שלו, כרגיל, מושלם, ובשירה עוד יותר, אבל ההבעות...מתות לחלוטין, מה שדי אכזב אותי, אישית. הלנה, לעומת זאת, משחקת מדהים. כהדגשה של הפרקטיות של הדמות, היא תמיד מתעסקת בדברים, אפילו תוך כדי שירה, והיא מעבירה את הדמות באופן מושלם. כמובן שגם אלן ריקמן משחק מצויין, כרגיל, אם כי הוא מופיע טיפה פחות.
בשלוש (או ארבע) מילים ומספר: מדמם, מרתק, מעולה ומצחיק 8/10
בבלוג זה
בכל הבלוגים
