אני מצטערת שאני לא מעדכנת הרבה- לרוב אין לי פשוט מה לכתוב.

למעשה, לא חשבתי שאני אעדכן היום, אבל הנה, אני כותבת את הפוסט הזה.

ואני מאוד מודה לכם על שאתם באמת קוראים ומתעניינים, ושואלים למה אין עידכון.

זה גורם לי הרגשה טובה, הרגשה שאתם נהנים לקרוא בבלוג.

x x x

בשבוע האחרון לא הלכתי לבית ספר. כן, למרות שהייתה שביתה של חודשיים.

למה, אתם שואלים? ובכן, אני לא רוצה ללכת.

אני בטוחה שיש כמה שאומרים לעצמם עכשיו בלב "מה זאת אומרת לא רוצה?

לבית הספר חייבים ללכת, לא רוצה זה בכלל לא תירוץ."

אז הנה ההסבר, והאמת היא שהוא לא כל כך מסובך. רע לי שם. רע לי בבית הספר.

אני מרגישה רע ללכת לשם כל יום, הוא מוריד לי את הבטחון ואני פשוט לא יכולה.

בבית הספר אני יושבת לרוב לבד, אין לי חברות בכיתה.

החברה היחידה שיש לי עדיין, זאת שאיתי מאז היסודי, הכירה חברות חדשות.

כל הפסקה היא יוצאת מהכיתה, ואני נשארת לשבת שם לבד. כמו סתומה.
אבל מה אני אעשה- אין לי עם מי להיות. אין לי עם מי לשבת ולדבר. אז יוצא שאני לבד.

והאמת, אני לא חושבת שלמישהו אכפת. אבל אני שמה לב להכל, אני רואה הכל.

אני רואה איך ילדים מסתכלים עליי בשיעור, אבל באותה מידה אני רואה איך הם מתעלמים.

לא קל לי להתחבר לאנשים, אני לא אחת כזאת שתבוא ותשב ליד חבורת בנות ותשתלב.

אבל אני גם לא רוצה חברות בכיתה הזאת, הכיתה שלי פשוט מגעילה אותי.

אני שונאת את הילדים בה, פשוט שונאת. כולם כל כך צבועים, לאף אחד לא אכפת ממך.

אני לא מתכוונת ללכת לבית הספר בתקופה הקרובה, פשוט לא. אני לא מסוגלת.

אני לא מסוגלת לראות כל יום את האנשים האלה, אנשים שעושים לי כל כך רע.

נמאס לי לשבת איתם באותו החדר, נמאס לי לראות אותם, הם פשוט מגעילים אותי.

ואני לא רוצה שום קשר אליהם. אני צריכה להפסיק לצפות לאכפתיות מצדם, כי אני אתאכזב כל פעם.

הלוואי ואני לא אצטרך לראות אותם שוב אף פעם.

דיברתי עם אמא שלי על זה, היא מנסה לסדר שאני אוכל ללמוד בבית.

לעבור בית ספר היא לא אופציה בשבילי, כי שם אני לא אכיר אף אחד ואני אהיה לבד גם.

אמא שלי רוצה גם לקחת אותי לפסיכולוג, אבל אני לא רוצה. אני שונאת פסיכולוגים \:

אני כל כך מקווה שהתקופה הזאת תיגמר כבר, אני באמת לא יכולה יותר.

x x x

היום רבתי עם אמא שלי, בבוקר.

אני לא חושבת שבכיתי כל כך הרבה אי פעם. אני פשוט שונאת את עצמי על הריב הזה.

אמרתי לה בדיוק את מה שאני מרגישה, לגביה, לגבי, לגבי כל המשפחה.

לגבי הבית ספר, לגבי הפסיכולוג. לגבי הכל. צעקתי. צרחתי. ואני באמת מתחרטת על זה.

דיברתי איתה על הריב אחר כך, היא אמרה שהיא סלחה לי.

אבל אני יודעת שלא, אני שומעת את זה בקול שלה, שהיא שומרת לי טינה.

שהיא תזכור כל מילה ומילה מהריב הזה, ואז תנצל את זה לטובתה.

אין לי כבר כוח, אני רבה עם כולם בזמן האחרון. אני פשוט מרגישה רע |:

אמא שלי עכשיו לא בבית, היא יצאה, אפילו בלי להציע לי להצטרף. לא אכפת לי.

מתפוצץ לי הראש ושורפות לי העיניים, כנראה מרוב בכי. חום אין לי, למזלי.

x x x

עוד נושא שרציתי לדבר עליו- הכללות וסטיגמות.

אני בטוחה שכל אחד מכם אמר מתישהו "פריק", "אימו" או "פקאצה" על מישהו.

וגם אני אמרתי, המון פעמים. אבל עכשיו זה באמת התחיל לעצבן אותי.

לאחרונה מרתיח אותי כשאומרים על מישהו שהוא פריק או אימו. זה פסול בעיני.

לפי מה החלטתם שהוא כזה? לפי איך שהוא מתלבש? לפי המוזיקה שהוא שומע?

אני לא מבינה, ממתי סוג המוזיקה שאני שומעת מגדיר מי אני?

אני חושבת שכל אחד הוא מי שהוא וכל אחד הוא מיוחד. אין קבוצות של אנשים.

ואני באמת חושבת שמי שבעיניכם נראה כמו "פריק" לא מתלבש ככה בשביל הפוזה או הכינוי הזה.

הוא מתלבש ושומע את המוזיקה שהוא שומע בגלל שזה מה שהוא אוהב, הוא לא מנסה להיות אף אחד.

אני מתכוונת לחשוב פעמיים לפני שאני אשתמש ב"פריק" או "אימו" בפעם הבאה. וגם בכל כינוי אחר.

זה הכל לבינתיים, מצטערת שהפוסט יצא קצר.

אני לא מרגישה טוב כמו שקראתם בפוסט, אז אני אסיים את הפוסט כאן.

בקרוב אני אכין עיצוב חדש ומאוד מקווה שגם רשימות חדשות.

שיהיה לכם שבוע מעולה, מקווה שתרגישו יותר טוב ממני.

 
גלית.

סוף סוף- עידכון. אני יודעת שלא עידכנתי עשרה ימים, ואני מצטערת.

לא תמיד יש לי מה לעדכן, החיים שלי לא מלאים בהרפתקאות ובילויים כמו שבטח תיארתם לעצמכם.

אז לכל מי שקיווה שמתתי- לא מתתי, לצערכם. תמשיכו לסבול x.x

x x x

השביתה, הנושא שכנראה הכי מעסיק אותנו בזמן האחרון.

אני כבר לא יודעת מה קורה, אני לא יודעת בצד שלי מי אני בכלל.

רק האנשים הכי קרובים אליי יודעים באמת כמה אני שונאת את הבית ספר.

ואני בטוחה שאם אני אכתוב פה, זה לא ישקף אפילו קצת מהשנאה שלי.

אני לא יודעת למה אני שונאת אותו, אולי בגלל האנשים בו, אולי בגלל הכיתה שלי, לא יודעת למה.

ומצד אחד- הכי לא בא לי לחזור. לראות את כולם, שוב. פשוט אין לי כוח לזה.

ומצד שני- השביתה נמשכת כבר כ- 50 יום, מתי נשלים את כל החומר? גם ככה הלך לנו כמעט כל החופש הגדול.

ומצד שלישי- מה עם המורים? אני מבינה את המאבק שלהם, ולדעתי הוא מוצדק. מגיע להם תנאים טובים יותר.

נמאס לי מהחוסר וודאות הזה, אף אחד לא יודע כלום ואף אחד לא יודע מתי השביתה תסתיים, אפילו רן ארז.

וכבר הודיעו שהשביתה נגמרת אחרי חופש חנוכה- מחר, אבל המשא ומתן התפוצץ ואומרים שהשביתה נמשכת.

כנראה שנצטרך לראות היום בערב חדשות ולהבין כבר מה קורה במדינה הזאת בקשר לחינוך.

x x x

עוד 19 ימים קריסמס, שנת 2008- הנה אני באה.

אני כל כך אוהבת את חג המולד, הוא כל כך מיוחד לדעתי.

חבל רק שלא יורד פה שלג, אבל גם ככה נחמד ^^

x x x

ב- 3/12 חברה שלי הייתה אצלי, היה ממש כיף.

צחקנו המון, ראינו טלוויזיה, הצקנו לילדים באייסיקיו- כמו בכל פעם, ואכלנו שניצל תירס.

היא צילמה גם כמה תמונות- מהמרפסת שלי, אולי היא צלמת? * __ *

x x x

השבוע הייתי גם חולה, אבל עכשיו אני מרגישה יותר טוב.

אני חושבת שהתמכרתי לקלגרון בטעם תות, אני לא מפסיקה לאכול אותו |:

אני יודעת שאלה לא סוכריות, אז כדאי לי להפסיק לפני שזה יפגע בי.

אוהבת, גלית.

שהלכה לטייל עם הכלב.

חודש חדש.

אין לי עדיין תוכניות, מה שיהיה- יהיה.

אז מה חדש?

* ביום חמישי קניתי שלושה לקים, שוב.

אחד בצבע צהוב בננה- שאני אשים בקיץ, אחד בצבע ירוק והשלישי בצבע כחול- כסוף.

* ביום שישי קניתי מכנסיים וסוודר שממש אהבתי.

יש לי הרגשה שאני הולכת לחרוש על הסוודר הזה החורף.

* אני כבר לא בדיכאון. וזאת הרגשה נפלאה, אחרי כל כך הרבה זמן.

הבנתי שתמיד יש מישהו בעולם שמחכה לי, ואני אמצא את החברות שלי בזמן המתאים.

* עוד 28 ימים כריסמס, שנת 2008.

* היד עברה, ולמזלי כלום כבר לא כואב לי.

* יורד גשם, אני מאושרת. אני כל כך אוהבת גשם.

החיים מתחילים לחייך אליי, אני מרגישה ממש טוב. אני מקווה שזה ימשיך.

x x x

יום שבת- 1/12/2007.

ביום שבת נסעתי ל"אגמון החולה" עם דודה ודוד שלי, בני דודים שלי, ועוד חברים של אמא שלי.

למי שלא יודע- זה מקום שבו ציפורים עוברות לפני שהן עפות לארצות חמות בחורף.

לא ממש התלהבתי מהציפורים ומהמקום, כי מי שעובד שם לא מטפל בעצים. (כל הקטע שזה אמור להיות טבעי).

ולפעמים טבעי זה לא הכי יפה, אבל עדיין היה ממש מקסים, ויש שם נופים יפים.

יש שם גם מסלול לרכיבת אופניים ומכוניות גולף שאפשר לשכור שם. אפשר גם ללכת ברגל.

שכרנו אופניים- לילדים, ושתי מכוניות גולף להורים. בשביל המכוניות היה צריך לחכות שעה, אז בינתיים יצאנו לרכוב לבד.

המסלול באורך 10 ק"מ, ועשינו אותו בערך בשעה. וואו, זה היה מעייף, כאבה לי התחת והרגליים :/

רק כשחזרנו ההורים קיבלו את המכונית, אז יצאנו איתם לעוד סיבוב. הבנים- על אופניים. לי לא היה כוח, נסעתי במכונית.

בסוף כולם התעייפו, וכל פעם מישהו אחר ישב במכונית. אפילו נתנו לנו לנהוג, למרות שאסור ^ , ^

אחר כך עצרנו איפשהו באמצע המסלול, איפה שהיו שולחנות פיקניק, ואכלנו סנדוויצ'ים.

אחרי שסיימנו את המסלול ויצאנו מהפארק, נסענו לראש פינה. נכנסנו למסעדה- גריל בר.

הזמנו אוכל, חיכינו, אכלנו. היה לא משהו. הביאו למישהי דג לא מבושל, הוא היה כמו סושי S:

אז היא התלוננה למלצרית, והמלצרית לקחה אותו כדי לחמם. כשהיא חיממה אותו, היא הביאה אותו בחזרה.

ומה אנחנו רואים? שפתאום יש לדג ראש. (בפעם הראשונה שהביאו לנו את האוכל הראש נפל על הרצפה והמלצרית לקחה אותו).

מה שאומר שהמלצרית שמה את הראש של הדג בחזרה- אותו הראש שהיה על הרצפה.

בסוף לא חייבו אותנו על המנה הזאת, ובצדק. זה היה ממש מגעיל מה שהם עשו.

אבל בתכלס? היה ממש כיף, נהניתי לרכוב על אופניים, נהניתי לפגוש את כולם.

x x x

היום אני אשים גם שיר, בפעם הראשונה.

שיר שמעלה חיוך. הוא מזכיר לי שתמיד מישהו מחכה לי בחוץ.

ושיש לי חלק בעולם הזה. לי ולכולנו. אתם אף פעם לא לבד.

גם כשהמצב נראה עגום- תמיד יש מישהו שמחכה לכם, ואוהב אתכם.

x x x

אז כמו שאתם בטח יודעים, חנוכה מתקרב.

חופש, סופגניות, לביבות, נרות, חנוכיות.

רציתי לאחל לכולכם חג חנוכה שמח (:

שיהיה המשך יום טוב, גלית.