אני יושבת לעצמי פה בוכה לא יודעת מה לעשות אם עצמי וחושבת למה דווקא כשהכול טוב ויפה אני צריכה לטוס לקנדה לעזוב את האהבה הראשונה שלי ופשוט ללכת כיאילו שום דבר לא קרה?אבל אני לא יכולה ככה אי אפשר ככה אני חיה נושמת והוא רק אומר לי אני אוהב אותך שזה ממש אבל ממש לא עוזר אני יודעת את זה ואתה יודע שאני אוהבת אותך אבל דיי להגיד את זה כול פעם שאתה אומר את זה זה כואב יותר ויותר כי אני לא יכולה לבוא לנשק אותך ולחבק ולהגיד גם אני .
ייאא זה כול כך רע שאני חושבת עליו כול הזמן "מעניין מה הוא עושה ? הוא נהנה ? הוא אם מישהי ? "
אני לא יכולה ככה יותר אני מישתגעת והתחלתי לעשן פה ושם כי זה קשה לי ככה אז זאת סתם פריקה ועכשיו יותר טוב לי רק שהדמעות לא מפסיקןת 
וממש לא בא לי שמישהו יכנס לחדר וישאל מה קרה ואני כמו סתומה יגיד אני מיתגעגת ואז אמא שלי תגיד לי יעבור לך או משו כזה כי היא חושב שאם אנחנו קטנים אז אין לנו זכות לאהוב או להיתאהב היא חושבת שזה לגדולים ואנחנו סתם משחקים אבל לנו יש גם רגשות אנחנו לא בובות אנחנו חיים והלוואי יכולתי להגיד לה את זה בלי שהיא תתחיל לחפור לי כמו כול פעם שאני מנסה להסביר לה .
אז טיפה יותר טוב לי היה נחמד להוציא הכול וניראה לי אני ימשיך את זה כשאני יפסיק להיתבכיין כמו ילדה קטנה
אז ביי לבינתיים 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אניקה
