אני לא אכתוב אליך, אני אכתוב עליך ואכתוב לכולם.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל. מתי נפרדנו? לפני כמעט חודש וחצי ככה, לא? נראה לי שכן. אני מתמודדת, אני משוכנעת בכך שאני עוברת את זה. התגעגעתי אליך, אתה יודע? טוב שחזרנו לדבר. זה גומל אותי ממך. זה מראה לי כמה שאתה מטומטם.

יש כמה קלישאות שמוכיחות את עצמן כל פעם מחדש. אני כל  פעם נדהמת מכמה נכונה הקלישאה שטוענת שהאהבה עיוורת. וג'יזס, כמה שהיא עיוורת. הייתי שלך, פשוטו כמשמעו. שלך. עד לפני כמה ימים הייתי בטוחה שמה שקרה היה רק בגלל שפשוט לא אהבת אותי. לא יכולת לשלוט בזה, השתדלת. עכשיו אני די בטוחה שאתה סתם נצלן. זה היה קשר שלי עם עצמי, למרות שבהחלט היה ניכר שהיית שותף מלא במזמוזים והתחרמנויות כאלה ואחרות. אחלה ציצים יש לי, אה? והם היו בחציים שלך.

הייתי חושבת עליך מצאת החמה עד צאת הנשמה, ובאמת שהיא יצאה יפה מאד.

אולי הכל היה לא בסדר בגלל שהייתי כל כך בסדר. יש אנשים שמסתנוורים מהכנות הנוראית הזאת. כנראה שאתה אחד מהם. אני אדם עירום. עירום ועריה הייתי לפניך, ולקחת אותי כמו שאני. אני לא חושבת שיש הרבה אנשים שהכירו אותי טוב כמוך. אתה לא ניסיתי להכיר אותי. אני ניסיתי להכיר אותך, ולהכיר לך אותי. אתה אדם קר, אדיש, סגור, פסיבי וחסר תועלת. אתה כועס, רגיש, ומעל לכל, אתה מטומטם בצורה פורצת גבולות. בנות אחרות לא היו מתאמצות. אתה תמות לבד. עד אתמול בלילה חשבתי שלא הייתי שווה אותך. לא הגיע לי, כל זה. לא הגיע לי לקבל את מה שבמשך מעל לחצי שנה רציתי, אותך, אתה שהיית בראש מאוויי שלא בצדק.

עכשיו אני חושבת שאתה לא שווה אותי. אתה לא שווה אף אחת. אתה תמות לבד.

לעזאזל, לא רציתי לכתוב אליך, והנה זה שוב יצא ככה. זה לא בשליטתי כנראה. זאת הפעם האחרונה. מה זה משנה, ממילא אתה לא קורא את זה.

באמת, בנות אחרות לא היו מתאמצות. אתה לא שווה את המאמץ, אתה לא שווה את האכזבה שלי. יכולתי לנצל את הזמן הזה לדברים הרבה יותר טובים. זה מה שהיית, זה מה שאתה. בזבוז של זמן.

אתה לא שווה את האהבה שלי, אתה לא שווה את הגעגועים שלי, אתה לא שווה את הכעס שלי, אתה לא שווה את היחס שלי.

עשיתי כל כך הרבה דברים שלא תדע עליהם בחיים שלך, ושאני לא אצטער עליהם בחיים שלי, אף פעם. המון המון דברים. זה מחשל, כל הקטע הזה. ואכפת לי ממך, אכפת לי ממך מאד. אתה חבר טוב, קל להיות חבר של גוש קרח. אני מסתתת אותך בראש שלי בדיוק כמו שאני רוצה. עדיף שתישאר בראש שלי. אולי באמת עדיף.

אני לא מקווה שתסבול. אני לא כועסת עליך. אני כרגע מרחמת עליך, בעיקר. אתה אדם מסכן ואומלל. אני מצטערת בשבילך.

What a shame.

קוראי בלוגי היקרים, בחגיגיות אני מודיעה לכם שעידן חדש נפתח. אני לא אכתוב יותר לדניאל, אני אכתוב אליכם.

אני אמשיך לבכות על מר גורלי כנראה עד סוף אפריל, אבל לך לא יהיה שום חלק בגורל הזה שלי לשלושת החודשים הקרובים.

לרוני יש נבואת זעם מעודדת. רוני אומרת שמגיע לי כל כך הרבה יותר. היא צודקת. היא אומרת שאני אמצא מישהו חדש, שיגור בעיר, שיאהב אותי. ואם לא עכשיו, אחר כך. היא אמרה, במינוח אחר, מעט יותר מאופק, שבשלב מסויים השריפה בתחת שלי תכבה, ואני אצא מהטירוף, ואני לא אהיה תלויה באף אחד חוץ מבעצמי. הרקטום שלי מרגיש עכשיו מצויין.

נועה של עצמה, ושל אף אחד.

אני יכולה לשים עליך קו בטו די ליסט שלי. כל הכבוד לי, שרדתי אותך.